ברלינגטון ארקייד (Burlington Arcade) היוקרתי של לונדון, הוא מרכז הקניות המקורה (קניון) הראשון בעולם, שנפתח בוסט אנד בשנת 1819. השדרה הדו קומתית שאורכה 180 מטר, משתרעת מרחוב פיקדילי בחזית ועד לבונד מאחור ומכילה חנויות יוקרה קטנות ומרהיבות, שאת חלקן מעטרים אפילו שלטי החזית המקוריים. אלא שמלבד יחודה כקניון הראשון מסוגו, שדרת החנויות מתפארת בכח השיטור הקטן והותיק ביותר בעולם.
הקניון הראשון בעולם
הארקייד נפתח ביזמת הלורד ג'ורג' קוונדיש (לימים הרוזן מברלינגטון), למה שהגדיר: "למכירת תכשיטים ופריטי יוקרה על פי צו האפנה, ולשביעות רצון הציבור." עם מקבץ רב של חנויות יוקרה, הבין קוונדיש כי נדרשת הגנה במקום מן הגורמים הפליליים שבחברה הלונדונית. ומאחר ומשטרת המטרופולין של לונדון עדיין לא הייתה בנמצא (תוקם רק כעשור מאוחר יותר) יצר קוונדיש כח שיטור פרטי אותו כינה "השמשים של ארקדת ברלינגטון" (Burlington Arcade Beadles).
כח השמשים הותיק (הבידלס) מסייר בארקייד עד היום, ושומר בקפדנות על כללי התנהגות נאותים ומחמירים.
צילם: אילן גרין
את הכח הרכיב קוונדיש מותיקי גדוד הפרשים ההוסארי המלכותי ששירתו עימו בעבר, והשומרים המקוריים בארקייד היו ותיקי קרב ווטרלו. את ה"בידלס" ניתן לזהות בנקל כשהם לבושים במדיהם המסורתיים מ- 1819, ומפטרלים בארקייד עם אותם מגבעות ומעילים ויקטוריאנים מזונבים המשובצים בכפתורי זהב, שעוצבו במיוחד ע"י חייט העילית הלונדוני הנרי פול.
ה"בידלס" של ברלינגטון ארקייד
Copyright Jenny Thorpe
סיפורו של המקום החל למעשה, כשלורד קוונדיש שבית ברלינגטון הסמוך היה בבעלותו (כיום האקדמיה המלכותית לאמנות), סבל מבריונים שנהגו לידות שיירי זבל וקליפות צדפות מעבר לחומה היישר לגינתו, והורה לאדריכל סמואל ור (Samuel Ware) לכסות את הארקייד החשוף בגג. הרעיון היה די מוצלח, עד כדי כך שבכל רחבי אירופה החלו לאמץ אותו (כמו גלרית ויטוריו עמנואל של מילאנו) מה שסלל את הדרך לקניונים המוכרים של ימינו.
במקור, שיכן הארקייד מתחת לגג הזכוכית 72 חנויות קטנות לממכר כובעים, גרביים, מצעים, נעליים, תכשיטים, תחרה וכיו"ב. הקומה העליונה סיפקה חדרי מגורים ל- 47 דיירים, שמרביתם היו בעלי החנויות עצמם וביניהם נמנו למרבה ההפתעה, שש נשים שעסקו במקצוע העתיק בעולם.
למעשה, המוניטין המפוקפק של המקום באותן שנים, הוא שהוליד את אותם כללי התנהגות קפדניים הנהוגים בארקייד עד היום. הפרוצות שעסקו בשידול הלקוחות, שמעו את שריקותיהם של הסרסורים וידעו כי השמשים והמשטרה נמצאים בקרבת מקום, שעה שהן עצמן נהגו להזהיר את עמיתיהם הכייסים כשהחלו פוצחות בשיר. שלא במפתיע, שירה ושריקה אסורות בארקייד בתכלית האיסור, לרבות איסורים אחרים הנאכפים בקפדנות גם היום: כמו לעיסה, דיבור קולני, והליכה חפוזה שלא לדבר על ריצה כמובן.
ברלינגטון ארקייד 1828
יחד עם זאת, השמועות גורסות כי רק לאדם אחד ניתן היתר להפר את האיסור לשרוק:
ב- 1980, כך מספרים…אחד המבקרים שעמד במקום, הביט בהתפעלות על אחד מחלונות הראווה ופצח בשריקה. מיד חש למקום, "בידל" מכח השמשים וטפח על כתפי השורק הסורר, כדי להזכיר לו בנימוס את הכללים הנהוגים במקום. השורק הסתובב וכשעמד למלמל מספר מילות התנצלות, הבחין ה"בידל" המופתע, שהסורר הוא לא אחר מאשר "החיפושית המפורסמת" – פול מקרטני. "הו, אדון מקרטני, אני מאוד מצטער.." אמר השומר לפול, "לא שמתי לב שזה אתה.. אני נותן לך בזאת, פטור לכל החיים מקיומו של הכלל הזה… אתה יכול לשרוק כאן מתי שרק תחפוץ"… ומאז, כאשר מקרטני מגיע מידי שנה לארקייד ברלינגטון לקניות חג המולד, הוא נותן שריקה קטנה ולאחריה קורץ לשומרים והם מסירים את מגבעותיהם בחיוך.
פול מקרטני – הקלות בברלינגטון ארקייד
ובכל זאת, גם רגעי מבוכה היו בארקייד, בשנת 1964, שעטה מכונית ספורט מדגם יגואר לעבר הארקייד, כאשר שישה רעולי פנים זינקו מן המכונית, ניפצו את חלונות הראווה של חנות העמותה לצורפי זהב וכסף (Goldsmiths and Silversmiths Association shop) וגנבו תכשיטים שערכם נאמד בזמנו ב- 35000 לי"ש הגנבים אגב, לא נתפסו מעולם.
כיום הארקייד הצר והארוך, נותר אקסלוסיבי כפי שהיה בתקופה הויקטוריאנית. משכנם של מספר חנויות מן היוקרתיות בלונדון, סוחרי אמנות, שעוני יוקרה, תכשיטים וסוחרי כסף עתיק. בכניסה תמצאו את "לאדורה" (Laduree) מגדניית היוקרה הפריזאית, הידועה במקרון הדו שכבתי, ובמספר 52 תמצאו את הנקוק, שעיצב ויצר את "צלב ויקטוריה המקורי" – העיטור צבאי הראשון בחשיבותו בבריטניה, המוענק בגין מעשה גבורה "אל מול פני האויב".
הנשים העובדות כבר מזמן אינן מאכלסות את הקומה השנייה, וחנויות היוקרה המשגשגות עדיין מוגנות ע"י משמר ה"בידלס" – המשטרה הפרטית שלהן כבר מזה 200 שנה.
סרטון בו תוכלו לצאת לסיור קצר בברלינגטון ארקייד