יצרנית האורז המובילה באירופה היא איטליה. שדות הגידול העיקריים מרוכזים באדמותיהם הפוריות של המחוזות הצפון מערביים פיימונטה ולומברדיה.
בראשית המאה ה-20, טרם התפתחותם של חומרי הדברה הרביצידים, מלאכת הניכוש בשדות האורז התבצעה באופן ידני. מידי שנה בסביבות חודש מאי היה צורך לנקות את שדות האורז מן העשבים השוטים ולאפשר לאורז הצעיר להתפתח ללא הפרעה.
למטרה זאת, מאות עובדות זמניות שנודעו בשם לֶה מוֹנְדִינֶה (le mondine) "מנכשות העשבים", הגיעו ברכבות מכל רחבי איטליה לעמק הפו, כדי לנכש בעדינות מן השורש את העשבים השוטים, מבלי לפגוע בשתילי האורז הצעיר.
הלֶה מוֹנְדִינֶה הפכו ברבות הימים לזיכרון נוסטלגי, שהונצח בסרט הניאו ריאליסטי המפורסם משנת 1949
"ריזו אמארו" (Riso Amaro) אורז מר, שהיה מועמד לזכייה באוסקר.
סיפור נוקב על פועלות נאות ארוכות רגליים, ופושעים זוטרים הזוממים לגנוב את יבול האורז מן המחסנים כשחגיגות תום הקציר בעיצומן.
הרעיון לסרט נולד בתחנת הרכבת של מילאנו בשנת 1947, שם המתין הבמאי ג'וזפה דה סנטיס
(Giuseppe De Santis) והוקסם משירתן המרגשת של המנכשות בצאתן לשדות האורז של פיימונטה.
המנגינות הרדופות ששרו הלֶה מוֹנְדִינֶה בעבודתן המפרכת זכו ברבות הימים לשם:
"קאנטי דלה ריזאייה" (שירי שדות האורז).
מלאכתן של הבנות הייתה קשה, הן עבדו ללא לאות, בשמש היוקדת כשגבן כפוף וברכיהן שקועות במים הבוציים.
הקדימון לסרט "ריזו אמארו" (Riso Amaro) אורז מר.
אחד השירים אותן נהגו המעשבות לשיר בזמן העבודה הסיזיפית היה בלה צ'או "להתראות יפה".
הגרסה הכתובה המוקדמת ביותר של השיר משנת 1906 היא מן העיר וורצ'לי (Vercelli), השוכנת על מישורי נהר הפו ונחשבת עד היום למרכז גידול האורז באיטליה.
בלה צ'או גרסת מנכשות העשבים (תרגום חופשי עמירם צברי)
השכם בבוקר, בקושי התעוררתי,
יפה שלי, בלה צי'או, בלה צי'או צי'או צי'או,
השכם בבוקר, בקושי התעוררתי,
לשדות האורז אני צריכה להיכנס.
ובין חרקים ליתושים,
יפה שלי, בלה צי'או, בלה צי'או צי'או צי'או,
ובין חרקים ליתושים,
עלי לעשות את העבודה המייגעת.
המנהל ניצב זקוף, שעון על מקלו,
יפה שלי, בלה צי'או, בלה צי'או צ'או צ'או,
המנהל ניצב זקוף, שעון על מקלו,
ואנו מתכופפות לעבודה.
הו מאמא מיה, אילו ייסורים,
יפה שלי, בלה צי'או, בלה צי'או צ'או צ'או,
הו מאמא מיה, אילו ייסורים,
אני קוראת בשמך כל היום.
אבל יגיע יום שבו כולן יחד,
יפה שלי, בלה צי'או, בלה צי'או צ'או צ'או,
אבל יגיע יום שבו כולן יחד,
נעבוד חופשיות.
בלה צ'או של מנכשות העשבים, שרה מילבה (Milva).
עשרות שנים עברו, והלחן אומץ כהמנונה של תנועת ההתנגדות האיטלקית (Resistenza italiana) כנגד המשטר הפאשיסטי.
לצלילי ההמנון התכנסו פרטיזנים בכפרים ובעיירות, ודיוושו על אופניהם לעבר ההרים והיערות, משם הגיחו לפשיטות כנגד חיילי הכיבוש הגרמנים, ושלטון הבובות הפאשיסטי בשלהי מלה"ע ה-2.
שנים ספורות מתום המלחמה, אירחה העיר פראג את הפסטיבל העולמי של הנוער הדמוקרטי (1947).
המשלחות המשתתפות שמעו את השיר הקליט, נטלו אותו עימן ותרמו להפצתו.
הלחן הפופולארי אומץ אף ע"י המפלגה הקומוניסטית, זכה לשלל מבצעים ותורגם לשפות שונות.
הגרסה של תנועת ההתנגדות האיטלקית
השיר אף תורגם לעברית ע"י רבקה משולח בביצועה של להקת רננים.
בלה צ'או גרסת הפרטיזנים/רבקה משולח
בבוקר שמש כשהתעוררתי
יפה שלי, בלה צ'יאו, בלה צי'או צ'או צ'או
בבוקר שמש אותו מצאתי
על אדמתי כובש וצר
הו פרטיזנים, איתכם קחוני
יפה שלי, בלה צ'יאו בלה צ'יאו צ'או צ'או
איתכם קחוני, אל תעזבוני
המוות בעורפי נשף
ואם אמותה מות פרטיזנים
יפה שלי, בלה צ'יאו, בלה צ'יאו צ'או צ'או
זיכרי- בקשתי שתקברני
שתקברני על ההר
זיכרי ביקשתי שתקברני
יפה שלי, בלה צ'יאו בלה צי'או צ'או צ'או
על הר גבוה קבור קיבריני
בצל עליו של פרח בר
עוברי האורח להר יגיעו
יפה שלי, בלה צ'יאו, בלה צי'או צ'או צ'או
יפה הפרח- הם לך יגידו
את תעני להם פשוט:
אכן זה פרח של פרטיזנים
הו בלה צ'יאו בלה צי'או בלה צי'או צ'או צ'או
של פרטיזן שמת למען
שמת למען החירות.
ולסיום, מהנדס איטלקי בשם פאוסטו ג'ובנארדי (Fausto Giovannardi) טוען כי בלה צ'או מבוסס למרבה ההפתעה על לחן עממי יהודי.
ג'ובנארדי רכש לפני כעשור, הקלטה נדירה של מישקה זיגאנוף, אקורדיוניסט כְּלֵיזְמֶרִ יהודי ממוצא אוקראיני, משנת 1919 בעיר ניו יורק.
בסיוע אנשי אקדמיה שהתחקו אחר המקור, גילה ג'ובנארדי כי שורשיו נטועים עשרות שנים קודם לכן במזרח אירופה, בשיר כְּלֵיזְמֶרִ עממי יידישאי בשם "קויילען" (פחם).
שפטו בעמכם.