כל מי שצפה בסדרה משחקי הכס מכיר את דמותו של ג'ון סנואו (John Snow). רבים אינם יודעים, אך ג'ון סנואו אינו רק לוחם עז נפש דמיוני, אלא גם דמות מפתח בהיסטוריה הבריטית. אפידמיולוג מהפכן ששינה את הדרך בה מתמודדים עם מגפות עד היום. הכל החל במשאבת המים הציבורית בפינת רחוב ברוד בסוהו של לונדון.
ג'ון סנואו (John Snow), דמות מפתח בהיסטוריה הבריטית
צילום עמירם צברי©
מגיפת הכולרה מכה בלונדון
לסוהו תמיד היה צד אפלולי וקודר, כפי שכותבת ג'ודית סאמרס ( Judith Summers) בספרה: "ההיסטוריה של השכונה הצבעונית ביותר בלונדון" (A History of London's Most Colourful Neighborhood).
עד אמצע המאה ה-19 הסוהו הפך למפגע תברואתי של צואת רפתות, משחטות מזוהמות, בורות רווי שומן ותעלות ביוב שפג זמנן. ומתחת לקורות העץ הכהות במרתפים התת-קרקעיים הסתתר הנורא מכל, אוקיאנוס מבחיל של בורות ספיגה קדומים שמרביתם לא נוקזו מעולם. כשגאו הבורות על גדותיהם, החליטו הרשויות לנתב את השפכים לנהר התמזה, וזיהמו את אספקת המים.
קריקטורה משנת 1858 ("הסירחון הגדול"), התמזה מציג את ילדיו (דיפתריה, סקרופולה וכולרה) לעיר לונדון
מקור ויקימדיה
במאה ה-19 מי השתייה סופקו לתושבי לונדון על ידי מספר חברות מתחרות שהפעילו משאבות ציבוריות במספר איזורים ברחבי העיר. מרבית החברות הללו שאבו את המים שסיפקו ישירות מנהר התמזה המזוהם.
זה היה רק עניין של זמן עד שפצצת הזמן המתקתקת תתפוצץ וכך אכן קרה בקיץ 1854.
ב-31 באוגוסט 1854 התרחשה התפרצות כולרה גדולה בסוהו. תוך ימים ספורים מתו 127 אנשים ברחוב ברוד (כיום Broadwick St) או בקרבתו. בשבוע שלאחר מכן נמלטו מן הסוהו כשלושה רבעים מתושבי האיזור. עד ה-10 בספטמבר מתו כ-500 תושבים מהתפרצות המגיפה.
קריקטורה המציגה את מועצת הבריאות של לונדון תרה בעיר אחר כולרה, 1832
מקור התמונה ויקימדיה
רבים מן הקורבנות נלקחו לבי"ח מידלסקס שם עברו לטיפולה המסור של פלורנס נייטינגייל ("אם האחיות").
נייטינגייל הצטרפה לבית החולים בראשית ספטמבר לפרק זמן קצר, כדי לסייע בעת ההתפרצות.
על פי מספר עדויות "נייטינגייל עצמה, הייתה ערה ברציפות מערבו של יום שישי (1 בספטמבר) ועד לראשון, וטיפלה בחולים האומללים שנהרו ללא הרף".
"הגברת עם העששית" פסלה של האחות פלורנס נייטינגייל (Florence Nightingale),לונדון
צילום עמירם צברי©
ג'ון סנואו: קרב הירואי נגד מקור המגיפה
ד"ר ג'ון סנואו (John Snow), מרדים ואפידמיולוג שחי בסוהו, הגדיר את המגיפה כהתפרצות הכולרה הנוראה ביותר שהתרחשה אי פעם בממלכה. סנואו מיפה וחקר את דפוס מקרי המוות והגיע למסקנה כי משאבת המים הציבורית שברחוב ברוד היא המקור להתפרצות. הימצאו של בור שופכין פתוח סמוך למשאבה וריח המים המעופש עליו דיווחו התושבים, איששו את הנחותיו.
סנואו גילה כי אף לא אחד מעובדי מבשלת הבירה הסמוכה נדבק בכוֹלֵרָה. עובדי המבשלה נמנעו משתיית מים כי נהנו מהקצבת בירה חינם. יתירה מזאת, סנואו גילה כי דיירי בית המחסה הסמוך שרדו את המגיפה באופן מפתיע. אותם עניים ואומללים נהנו מבאר מקומית ששימשה עבורם מקור מים נקי.
משאבת ההעתק המשוחזרת ברחוב ברוד (כיום Broadwick St)
צילום עמירם צברי©
סנואו פנה למנהיגי הקהילה שבתחילה לעגו לו ושללו את מסקנותיו. אחד מהם היה הנרי ווייטהד, כומר מקומי שטען נחרצות כי חללי המגיפה אינם אלא תוצאה של התערבות אלוהית.
לפי הדעה הרווחת, ההתפרצות נעצרה רק לאחר שסנואו לקח את העניינים בידיים והסיר את ידית המשאבה.
בפועל, נראה כי בשלב זה ההתפרצות כבר הייתה במגמת דעיכה. עם זאת, אין חולק כי הסרת הידית סייעה למנוע את הישנותה של התפרצות נוספת.
משאבת ההעתק ברחוב ברודוויק
צילום עמירם צברי©
הנצחה ראויה: משאבת העתק ופאב חביב
בשנת 1992 הונחה משאבת העתק במפגש הרחובות ברודוויק (Broadwick) ופולנד (Poland).
המשאבה הוסרה בשנת 2015 לטובת בניית מבנה משרדים חדש.
בקיץ 2018 חשפו רשויות עיריית וסטמינסטר את מיקומה ההיסטורי של המשאבה.
משאבת העתק ואבן גרניט אדמדמה מציינים כיום את המקום בו עמדה המשאבה המקורית. תוכלו להתרשם מהם ולשבת בפאב ג'ון סנואו (The John Snow), בפינת הרחובות ברודוויק ולקסינגטון (Lexington).
משאבת ההעתק הסמוכה לפאב ג'ון סנואו (The John Snow)
צילום עמירם צברי©
בקומתו העליונה של הפאב תמצאו אוסף פריטים הקשורים לקורות חייו של האיש, שלמרבה האירוניה התנזר בעצמו ממשקאות חריפים ונשא דברים בגנותם.
סנואו היה מוכר והתפרסם כבר ב-1853 במחקריו על כלורופורם כסם מרדים במהלך לידה.
המלכה ויקטוריה עצמה הסתייעה בכלורופורם במהלך לידת בנה, הנסיך לאופולד.
למרבה הצער, מחקריו הרפואיים של סנואו ואורח חייו הטבעוני והסגפני הביאו להתרופפות בריאותו.
הוא נפטר משבץ מוחי בשנת 1858, בגיל 45 בלבד.
בסרטון הבא תוכלו להתרשם מפריצת הדרך של ג'ון סנואו ותרומתו לאפידמיולוגיה המודרנית