בורגטו, 'ישוב מבוצר' כך קראו הלומברדים למאחז הקטן שהקימו על גדות נהר המינצ'ו.
מיקומו של הכפר כנקודת מעבר אסטרטגית בין שטחי מנטובה לאדמות ונטו תרם לחשיבותו כבר בימי קדם.
בשלהי ימי הביניים, עמד עמק המינצ'ו בלב המאבק שבין בתי האצולה היריבים ותאבי הכח של צפון איטליה.
כדי להגן ולחלוש על נהר המינצ'ו, בנו המשפחות כל אחת בתורה, ביצורים מרשימים.
קסטלו סקאליג'רו, חומת הביצורים המרשימה הסראליו (Serraglio) וגשר ויסקונטאו (Ponte Visconteo).
בראשית המאה ה-15 עבר הכפר לידי הונציאנים שהיטיבו לתעל את מי המינצ'ו לגלגלי טחנות הקמח שהקימו.
למרות אסונות הטבע והמלחמות הרבות שפקדו את האזור הפסטורלי, קסמו לא פג. כשתגיעו לכאן, מיד תחושו בהרמוניה שבין הנוף הטבעי המרהיב למבנים העתיקים מעשה ידי אדם.
בורגטו הוא כפר קטנטן וכדאי להחליט מראש כמה זמן תרצו להקציב לביקור ממצה ורגוע.
משני צידי הכפר ישנם מקומות חניה בתשלום. ניתן להחנות את המכונית בחנייה המערבית
ב- Via Michelangelo Buonarroti או במזרחית ב- Via Andrea Mantegna. (ראו מפה מצורפת).
נתחיל את הסיור מן החניון בצידו המערבי של הכפר.
רדו בדרך Via Michelangelo Buonarroti ובסופה תבחינו משמאל במסעדת
אנטיקה לוקנדה מינצ'ו (Antica Locanda Mincio).
המסעדה הותיקה מתגאה ביותר מ 600 שנות פעילות וברשימת סועדים אקסקלוסיבית.
כבר בראשית המאה ה-15 מוזכר המקום כבית מרזח, טרם שנמכר למשפחת אצולה ונציאנית.
מסופר כי בין האורחים שפקדו את המקום היוקרתי נמנה גם נפוליאון בונפרטה.
בשנת 1796 פיקד נפוליאון על גייסות צרפת שנלחמו בצבא האוסטרי על אדמת איטליה (Armee d'Italie).
כאן נחל נפוליאון את נצחונותיו המזהירים כשאילץ את האוסטרים לסגת מעבר לנהר המינצ'ו והמשיך מכאן עד פרוורי העיר וינה.
באותה עת שימש המקום כפונדק דרכים בו נהג נפולאון לסעוד ולהחליף את סוסיו העייפים.
נפוליאון בונפרטה וחילותיו.
Creative Commons License By Marshall, H. E. 1876
illustrarted by A.C. Mihael, via Wikimedia Commons
50 שנה עברו, ואנטיקה לוקנדה מינצ'ו עמדה שוב במוקד המאבק לשחרור איטליה מן הכיבוש האוסטרי.
במהלך קרב קוסטוצה בקיץ 1848 נערכו במקום קרבות עקובים מדם בין חיילי פיימונטה ללוחמי האימפריה האוסטרית.
את אווירת המלחמה, היטיב לשחזר לוקינו ויסקונטי הבמאי האיטלקי הנודע.
ויסקונטי נצר לבית האצולה המילאנזי ששלט פה בעבר, צילם בפונדק ובכפר הפסטורלי סצינות רבות מיצירת המופת 'סנסו'.
הסרט שעלה לאקרנים בשנת 1954, מתאר סיפור אהבה טראגי בין רעייתו של אציל איטלקי לקצין אוסטרי שרמנטי המתרחש על רקע המאבק לאיחוד איטליה.
הכפר בורגטו סול מינצ'ו – מתוך הסרט סנסו של לוקינו ויסקונטי
עלו על הגשר הקטן הפונה לעבר הכפר, וצפו בשרידיו של פונטה ויסקונטאו אדיר המימדים המתנשא מעל מי הנהר.
בהמשך הגשר בגבעה ממזרח חולש קסטלו סקאליג'רו על העמק והנהר.
בשנת 1285 הגיעה לפה משפחת דלה סקאלה (סקאליג'רו), אחרי שהכירה בחשיבות האזור להגנה על נחלותיהם.
הם הקימו מבצר בולט ומרשים על שרידיה של טירת ואלג'ו העתיקה.
בשלב הראשון הקימו חומת הגנה עד לנהר המינצ'ו שהקיפה את בתי הכפר והכנסייה הרומנסקית העתיקה של המנזר.
השלב השני החל בשנת 1345 עם עבודת הביצורים על הסראליו (Il Serraglio) שכללה חפירים, חומות שיניות, מגדלי שמירה וגשרי הרמה.
קסטלו סקאליג'רו חלק ממערכת הביצורים של משפחת דלה סקאלה.
Creative Commons By Darren & Brad
הסראליו, מן המילה הלטינית סראקולום שפרושה מתחם אטום, היה קו ביצורים באורך 16 ק"מ.
מערכת הגנה שנועדה להגן על שטחי ורונה מפני פשיטותיהם של בני ויסקונטי ממילאנו ובני גונצאגה ממנטובה.
הסראליו הקיף את הכפר ונמתח מן המבצר עד לאדמת הביצות של נוגרולה רוקה Nogarole Rocca.
העבודות נקטעו בשנת 1348 בשל התפרצות המגפה השחורה שהיכתה ביבשת אירופה.
משפחת סקאליג'רו הספיקה אמנם לסיים את הביצורים, אך חייליו של ויסקונטי התגברו עליהם וכבשו את המקום בשנת 1387.
קו הביצורים של הסראליו (Il Serraglio) מוילה פרנקה במזרח עד לקסטלו די ואלג'ו במערב.
Creative Commons License By Emmego, via Wikimedia Commons
בשנת 1393 החליט דוכס מילאנו ג'אן גלאצו ויסקונטי על הקמתו של סכר מבוצר.
תכניתו של ויסקונטי נועדה ככל הנראה להטות את זרם נהר המינצ'ו כדי להקל על כיבוש מנטובה, רעיון אותו לקח די ברצינות.
עבודות הבנייה היו מפרכות והביאו בסופו של דבר לנסיגה מן הפרוייקט המקורי ולהסבת הסכר למבצר הגנתי.
בתום שנתיים של עבודות הסתיימה בניית גשר ויסקונטאו (Ponte Visconteo) בשנת 1395.
הגשר התחבר ישירות למבצר באמצעות שתי חומות שיניות והשתלב במערכת ההגנה שהקימה בעבר משפחת סקאליג'רו היריבה.
הגשר שאורכו כ-650 מ' ורחבו כ-25 מ' משמש היום ככביש המתנשא כ- 9 מ' מעל הנהר.
מידי שנה ביום ג' השלישי של חודש יוני מתקיים על גשר ויסקונטאו ארוע ססגוני ומיוחד:
פסטיבל קשר האהבה (Festa Del Nodo d'Amore).
כ-4000 סועדים מתיישבים על שני שולחנות ארוכים לכל אורך הגשר כדי לחגוג את יומו המיוחד של הטורטליני המקומי.
כמו כל מאכל מסורתי, מאחורי הטורטליני די ואלג'ו מסתתרת אגדה עתיקה.
על האגדה המרתקת והפסטיבל קראו בפוסט של דלית קצנלנבוגן באתר המומלץ ויוה איטליה (לחצו כאן).
טורטליני די ואלג'ו המפורסם – 'קשר האהבה'
Creative Commons By Massimo Telò, via Wikimedia Commons
כעת חצו את הגשר הפנימי הקטן לעבר הכפר והביטו על קיר האבנים משמאלכם. בתוך גומחה קטנה נמצא פסלו של יאן מנפומוק (סן ג'ובני נפומוקנו) הקדוש הלאומי של בוהמיה.
מה עושה קדוש צ'כי בסמוך לנהר המינצ'ו?
התשובה פשוטה למדי, לפי המסורת המקומית, הקדוש הפטרון מגן מפני טביעה על כל מי שעשוי ליפול מן הגשר.
יאן מנפומוק, פטרונם המגן של הנופלים למים.
Creative Commons License By Massimo Telò, via Wikimedia Commons
האגדה מספרת כי בשנת 1393 התעוררה מחלוקת בין המלך הבוהמי קארל הרביעי לארכיהגמון של פראג.
יאן שהיה כומר מקומי צידד בארכיהגמון, והושלך בפקודת המלך למי נהר הוולטאבה שם טבע.
השלכתו למי הנהר כשהוא כבול בשלשלאות הפכה את יאן מנפומוק לפטרונם הקדוש של הנופלים למים ומסיבה זו מתנוסס פסלו על פני גשרים רבים, שהמפורסם שבהם הוא גשר קארל בפראג.
מות הקדושים של יאן מנפומוק, 1750, Szymon Czechowicz, המוזאון הלאומי ורשה.
Creative Commons By Szymon Czechowicz, via Wikimedia Commons
שימו לב לאצבעו מחרישת הסוד של יאן מנפומוק, מאחוריה עומד סיפור מעניין.
בשנת 1729 לאחר שהוכרז כקדוש, ביקשה הכנסייה להצדיק את מעמדו בקרב המאמינים הצ'כים והפיצה אגדה משכנעת כי מסר את נפשו משום ששמר על קדושת הוידוי ומאן לחשוף בפני המלך את סודותיה של המלכה.
קל להבין כיצד פולחנו של יאן מנפומוק התקבל בארץ ברוכת נהרות כמו איטליה הקתולית שגם תאי וידוי אינם חסרים בה.
הגומחה על קיר האבנים עם פסלו של יאן מנפומוק ב Google Earth, מבט מן הגשרון.
המשיכו מספר צעדים ומיד תבחינו בכנסיית סנט מרקוס המבשר.
הכנסייה נבנתה בשנת 1759 בסגנון הניאו-קלאסי על שרידיה של כנסייה קהילתית רומנסקית עתיקה מן המאה ה-11 שהשתייכה למנזר סנט מרי.
במאה ה-13 שימש המנזר את חברי מסדר הטמפלרים שסייעו לצליינים וסיפקו לעוברי האורח מקום לינה.
כנסיית סנט מרקוס המבשר, בורגטו.
Creative Commons License By By Emmego, via Wikimedia Commons
את עקבותיה של הכנסייה הרומנסקית תמצאו בבית הקברות העתיק אליו תגיעו דרך השער המסורג משמאל.
מאחור גם תוכלו להתרשם מן האפסיס של הכנסייה המקורית, ממגדל הפעמון ומשרידי חומת ההגנה של משפחת סקאליג'רי.
הקרבות העזים שנערכו כאן מונצחים על אבני השיש ברחבה החיצונית שבחזית הכנסייה.
כנסיית סנט מרקוס המבשר ב Google Earth
חלל הכנסייה אמנם יחסית קטן עם אולם תווך בודד ומעליו קמרון נמוך, אך ציורים יקרי ערך מצויים בקרבה.
על הקיר השמאלי הסמוך לכניסה נמצאת "הבתולה עם הילד הקדוש" של ג'ובאני קאליארי משנת 1835 (Giovanni Caliari) ומזבח המוקדש ליוסף הנגר מנצרת.
בצד הימני ציור גדול של מרים הבתולה המוקפת בסוללת קדושים מרשימה בדמותם של סנטה קתרינה, פטרוס, אנטוניוס הגדול, פרנציסקוס מאסיזי והקדוש בורומיאו קרלו.
גולת הכותרת בכנסייה הן שתי פרסקאות מן המאה ה-14 שהשתמרו היטב.
התקדמו במעלה הכפר ותוכלו להתרשם מן הגלריות והבתים הישנים המשמשים בעיקר לאירוח על בסיס לינה וארוחת בוקר.
שימו לב לתוואי החומה העתיקה מימי הביניים המתנשאת מעל שער הכניסה לבורגטו.
בצידו השני של השער מיד תבחינו מימינכם באחד מגלגלי טחנות המים ששימשו בעבר לטחינת חיטה ודגנים.
טחנות מים נוספות תמצאו בסמטה משמאל בין המסעדות ובתי הקפה.
זוגות טריים נוהגים להגיע למקום עם מנעולי אהבה חתומים בשמותיהם, תולים אותם על הגדר סביב הגלגל ומשליכים את המפתח אל מי המינצ'ו.
זה הזמן לשוטט בחנויות העתיקות, לאכול באחת המסעדות המצוינות או לחליפין להתפעם מהנוף הטבעי עוצר הנשימה.
בנקודה זו תוכלו לסיים את הסיור או להמשיך לטפס ברגל לקסטלו סקאליג'רו.
ממרומי הגבעה נשקפת תצפית נהדרת על בורגטו ועמק המינצ'ו.
לנוחותכם מצורפת מפה עם נקודות העניין המוזכרות בפוסט, לחצו על הנקודה לצפות בתמונה.