צפונית למפלי וארונה, משתרכת לאיטה קבוצת רוכבי ההרים במעלה הכביש המתפתל.
מידי פעם עוצרים חברי הקבוצה לפוש קמעה באחת מנקודות התצפית הפזורות לאורך הדרך ומשקיפים על אגם גארדה הנפרש מתחתם במלוא הדרו.
במרחק קילומטרים ספורים בליבו של יער ירוק ומלבלב חבוי אגם טנו הקסום.
מים צלולים בגוון טורקיז, נוף אלפיני עוצר נשימה ואי זעיר, פינת גן עדן בלתי נשכחת שם תוכלו להצטנן במים הצלולים ולהתמזג עם יופיו של הטבע.
את גווניו המיוחדים קיבל ה'לאגו אצורו' מתרכובת המינרלים שבקרבו, ההרים הצבעוניים המשתקפים על מימיו ומצע חלוקי האבן הלבנים שבקרקעיתו.
בהגיעכם השאירו את הרכב בחניון המקביל לכביש הראשי ומשם חצו בזהירות את הכביש ורדו לאגם.
ירידה על גרם מדרגות ארוך שראשיתו מימי הביניים תוביל אתכם לאגם המדהים ביופיו.
אגם טנו שוכן לרגלי המונטה מיזונה (Monte Misone) בקומונה האיטלקית טנו (Tenno) בנפת טרנטינו.
למרות הסביבה האלפינית ההררית, נהנה האגם מאקלים ים תיכוני עם שפע כרמים, ערמונים ומטעי זיתים על שיפולי הגבעות הירוקות.
זהו מקום אידיאלי לנוח, ליהנות מהטבע ולערוך פיקניק קטן.
לחלופין תוכלו לטייל לאורך גדת האגם על שביל ההליכה ההיקפי הנינוח.
ראשיתו של האגם בראשית המאה ה-12 כאשר מפולות סלעים ממורדות ההר התדרדרו וחסמו את זרימת נהר ה"ריו סקו".
בעקבות זאת נוצר אגם פסטורלי בנקודת המפגש של שני עמקים המניונה (Magnone) והבאלינו (Ballino).
כיום אגם טנו הוא השישי בגודלו בנפת טרנטינו אורכו המקסימלי הוא 750 מ' ורוחבו 400 מ' (כשליש מאגמון החולה).
מפלס האגם משתנה במידה רבה בהתאם לכמות המשקעים, והתנודה העונתית השנתית עשויה להגיע ל-15 מ'.
בדרום האגם המים רדודים יחסית, כאשר הנקודה העמוקה ביותר נמצאת בשפך הצפוני לאגם ועומקה
מגיע ל 160 מטר.
מאז שנת 1970 מדווח כי מפלס האגם צנח במטרים ספורים.
עדות לכך הוא האי הקטן בדרום האגם שבעבר התחבר ליבשה רק לעיתים נדירות.
כיום, בעיצומו של הקיץ, רצועת האגם בדרום האי מתייבשת כליל וצורתו משתנה ללשון יבשה.
בחורף לעומת זאת, האי שקוע לחלוטין במי האגם, כשרק העצים המבצבצים מתוך המים מרמזים על קיומו.
אגב, בימי בצורת קשים כאשר מפלס המים נמוך למדי, תבחינו באי נוסף, המכונה "האי של 86".
בשנה זו נחשף האי לראשונה, ומעליו הונף שלט ועליו הכתובת "כשתראה אותי תבכה".
התייבשות הדרגתית זו נובעת בעיקר מפעילות אנושית שצמצמה את זרם הנהרות אשר הזינו את האגם.
עם זאת בעשור האחרון ישנן סיבות למעט אופטימיות:
עבודות לשיקום האגם ותוספת נאה בדמותם של גשמי אביב עזים וכמויות נכבדות של מי שלגים הביאו לעלייה במפלס האגם ולצמחייה ענפה בגדותיו.
אלא שכאן לא מסתיים העניין.
נביעות תת קרקעית בקרקעית האגם מזינות את נהר המאניונה (Magnone) המחלחל לתוך הנקיק כל הדרך דרומה והופך בסופו של דבר למפל וארונה המרהיב שגובהו כ-100 מ'.
בדרככם חזרה לאגם גארדה תוכלו להיכנס לפארק (Parco Grotta Cascata Varone) ולהתרשם מן המפל.
כארבעה קילומטרים לפני אגם טנו בצידה של דרך SS421 התלולה והמתפתלת תבחינו במבצר טנו
(Castello di Tenno) החולש על הכפר העתיק פראפורטה ומספק נוף מרהיב לאגם גארדה.
הקסטלו נבנה סביב המאה ה-12 וידע קרבות מרים ועזים.
במאה ה-18 נבזז המבצר בידי כוחותיו של הגנרל ונדום והצבא הפרנקו-ספרדי.
ובשנת 1920 קרס מגדל הטירה, הדונג'ון.
עדיין תוכלו להתרשם מן החומות הביצורים וסמלי האצולה של נסיכי טרנטו המעטרים את המבצר.
שני קילומטרים דרומית לאגם נמצא מימין לכביש הכפר העתיק "קנלה די טנו" (Canale di Tenno)
הכלול ברשימת 100 הכפרים היפים ביותר באיטליה.
בתי האבן העתיקים שהשתמרו היטב, הקמרונות והסמטאות העתיקות האותנטיות מספקים דוגמא לאופיים המסורתי של כפרי ימי הביניים באזור החקלאי של טרנטינו.
הכפר ננטש לאחר מלחמת העולם ה-2, אך בשנות השישים שב לחיים הודות לפעילות אמנותית ותרבותית תוססת.
בליבו של הכפר שוכן בית האמנים (Casa degli Artisti) שנוסד ע"י צייר חובב בשם ג'יאקומו ויטונה.
ויטונה כך מסופר, נהג לטפס לקנלה על אופניו מריבה דל גארדה רק כדי לצייר.
במרוצת הזמן הפך הכפר למקום מפגש ופעילויות תרבות של אמנים מרחבי אירופה.
מידי קיץ בחודש אוגוסט נערך בכפר האירוע המסורתי "Rustico Medioevo" המשלב חגיגה גסטרונומית באווירה ימי-ביניימית.