את הקרומירי ניתן לאכול כפי שהן או לטבול בספל שוקולד חם וסמיך.
העוגיה המסורתית של העיר קזאלה מונפראטו (Casale Monferrato) בחבל פיימונטה, היא מוסד קולינרי אותנטי מאז המצאתה בשנת 1878 ע"י דומניקו רוסי.
רוסי, כך מסופר, בילה עם חבריו בבית הקפה שבבעלותו והזמין אותם למטבחו, שם אִילְתֵּר ויצר בכשרון רב את הקרומירי הראשונות.
דומניקו לא העלה על דעתו, כי העוגיה שאפה תהפוך לסמלה של קזאלה מונפראטו, עירו האהובה.
עוגיות הקרומירי מתאפיינות במרכיביהן הפשוטים, ניחוח החמאה המשכר וצורתן המזכירה שפם כידון מתעקל.
הן זהובות, מתפוררות על הלשון ומושלמות כפינוק קטן בתום ארוחת הבוקר או כנשנוש של אחר הצהריים.
הקרומירי: איך שמונח מתגלגל ומתעקל
מקורן של הקרומירי לוט בערפל וקיימות גרסאות שונות בדבר מוצאן.
כרוניקה מאותה תקופה, מתארת שיירת כרכרות אירופאית שהלכה לאיבוד במדבר
וחולצה על ידי השבט הבדואי, "קרומירי" שנהגו ללגום שיקוי קסמים מסתורי.
גרסא נוספת מציינת כי המונח מגיע משמם של שבטי חומיר שהתיישבו על רכס הרי הקרומירי בצפון טוניסיה, באיזור הגובל עם אלג'יריה. החומיר נודעו לשמצה באכזריותם הרבה ופשיטותיהם התכופות לאדמת אלג'יריה, שהייתה תחת הכיבוש הצרפתי, סיפקו עילה לפלישת צרפת לתוניסיה בשנת 1881.
הסיפורים שהגיעו לאירופה בדבר מעלליהם היו כה מבעיתים, עד שהפכו שם נרדף לפראי אדם.
מכאן ואילך השתרבב המונח קרומיר (Kroumirs) בצרפת ככינוי גזעני למהגרים שהגיעו מצפון אפריקה ומשם התגלגל לקרומירי (Krumiri) בארץ המגף.
הקונוטציה השלילית של המונח הגיעה אפילו לז'רגון האיגודים המקצועיים באיטליה.
ב-28 בפברואר 1901 פרצה שביתה גדולה בקרב פורקי המטענים בנמל מרסיי.
תחילה עלתה האפשרות להחליף את השובתים בפועלים ערבים, אלא שבפועל שוברי השביתה בנמל היו בעיקר מהגרים איטלקים שהסכימו לעבוד תמורת שכר זעום בניגוד להוראות האיגוד והואשמו בשבירת השביתה.
השימוש במונח קרומירי הופיע לראשונה בעיתון הסוציאליסטי אוונטי (31 במרץ 1901) שגינה בחריפות את שוברי השביתה האיטלקיים וכינה אותם בשם זה. מאז מתייחס המונח באופן כללי לעובדים מפרי שביתה.
במובן זה, מספר פרשנים נוטים לייחס את צורתן המעוקלת והטקסטורה המפוספסת של עוגיות הקרומירי לגבם הכפוף של העובדים מוגי-הלב שמיאנו ליטול חלק באותה שביתה במרסיי.
שפם הכידון של המלך ויטוריו עמנואל
עם זאת נראה כי למקורות הקרומירי של קאזלה אופי מלכותי יותר.
ראוי לזכור כי השנה בה נולדה העוגיה הייתה למעשה שנת מותו של המלך ויטוריו עמנואל ה-2 (1878), וצורתה אפילו מזכירה מאוד את שפמו המתעקל כלפי מעלה, בדומה לכידון אופניים.
ייתכן ומטרתו של דומניקו רוסי, אביהן הרשמי של הקרומירי, הייתה ככל הנראה להנציח את מלכה המנוח של איטליה ואולי להתחבב על בני האצולה.
דומניקו ככל הנראה העניק לעוגיה שיצר את שם הליקר שהיה נפוץ באותה תקופה או שפשוט ביקש למצוא שם ידידותי, מקורי וקליט ולכן נקב בשם זה.
מסורת של הישגים וטעמים
כך או אחרת, רוסי קצר מחמאות ושבחים ואפילו זכה במדליית ארד בתערוכה הבינ"ל של טורינו בשנת 1884.
איכותן המשובחת של העוגיות קבלה משנה תוקף כעבור מספר שנים, כשדומניקו רוסי יזכה לשמש כספק לארמון המלוכה של אומברטו הראשון ונסיכי בית סבויה.
בשנות העשרים רכשה משפחת אריוטי (Ariotti) את עסקיו של דומניקו רוסי, ויצרה לקרומירי תיבת אחסנה מעץ כדי לשמור על טעמן המעודן.
החל משנת 1953 נמכר המותג "קרומירי רוסי" ע"י משפחת פורטינרו, בקופסת פח מעוצבת וייחודית.
ניחוחן ופשטותן של הקרומירי כבשו את איטליה כולה ותוך שנים ספורות הן הגיעו לארמון הנשיאות,
לפרלמנט האיטלקי, ואפילו מעבר לים לבית הלבן.
מסופר כי כאשר קיבל ביל קלינטון ב-1998 משלוח מיוחד ממיטב התוצרת של חבל פיימונטה, הוא התלהב במיוחד מן הקרומירי וציין את טעמן הנפלא במכתב תודה.
מורשתן הקולינרית של הקרומירי ותהילת עברן נשמרים עד היום בזכותן של בנות משפחת פורטינארו, דורותיאה ובתה אנה, המקפידות להכין את העוגיות בהתאם למתכון הסודי והמסורתי.
קרומירי: חומרי גלם פשוטים ואיכותיים
מרכיביהם הסודיים של הקרומירי טמונים דווקא בפשטותם:
קמח חיטה (0) מתוצרת איטלקית, ביצים טריות, חמאה, סוכר, תמצית וניל טהור, והכי חשוב ללא מים.
הביצים והחמאה, הם שאחראים לריכוך העיסה ומעניקים לקרומירי את הניחוח המיוחד שקשה לעמוד בפניו.
את הקרומירי ניתן לאכול כפי שהן, או לצידם של מטעמים אחרים, אך שני סייגים לכך:
על התוספת להבליט את טעמו של הקרומירי ולא לגרוע ממנו, ועליה להיות ראויה ואיכותית.
נהוג לזלול את הקרומירי בשילוב תה ציילון (סרי לנקה) משובח, יינות מתוקים או מבעבעים מאיזור מונפראטו, ליקר שוקולד, קרמה קטלאנה (הגרסה הספרדית לקרם ברולה) או זביונה (Zabaglione).
בסרטון הבא תוכלו להתרשם ממאפיית קרומירי רוסי ומאופן הכנת העוגיות
אמנם לא בדיוק הקרומירי של קזאלה ובכל זאת מצורף מתכון
רכיבים:
350 גרם קמח 0
100 גרם חמאה בטמפרטורת החדר
100 גר' אבקת סוכר
כף דבש
1 ביצה שלמה
2 חלמונים
כפית אבקת אפייה
זרעי וניל
מלח
אופן ההכנה:
1. יוצקים את החמאה לתוך קערה ומערבבים אותה ביחד עם אבקת הסוכר, הדבש, הווניל וקורט מלח.
2. מקציפים בנפרד את הביצים והחלמונים ומוסיפים אותם לתערובת שבקערה.
3. מערבבים היטב ומוסיפים את הקמח ואבקת האפייה ונותנים לתערובת לנוח במקרר כחצי שעה.
4. יוצקים את התערובת לשקית זילוף עם פיה מחורצת ויוצרים רצועות מעוקלות של 7 ס"מ.
5. מניחים בתבנית על גבי נייר האפייה.
6. מחממים מראש את התנור ל- 180 מעלות ואופים כ- 15 דקות עד להזהבה.
אהבתם? שתפו באהבה