בלב קטניה שבסיציליה, לא הרחק מטירת אורסינו המרשימה, מסתתר אחד האתרים המסקרנים בעיר: באר גמאזיטה (Pozzo di Gammazita). הבאר שוכנת סמוך לכיכר פדריקו השני משוואביה (Piazza Federico II di Svevia), בעומק של כ-12 מטרים מתחת למפלס הרחוב. קירות אבן עתיקים ושכבות בזלת כהות מקיפים את המעיין, שנותר עדות חיה לעברה של קטניה. כאן, הרחק מהמולת העיר, מתגלה פרק נסתר בתולדותיה, שבו הטבע, ההיסטוריה והאגדה שזורים זה בזה. המעיין, שמקורו במאה ה-12, שכן ברובע היהודי העתיק ג'ודקה סוטאנה (Judeca Suttana). היה זה אזור מסחרי תוסס, ומקורות המים היו חיוניים לחיי התושבים ולפעילות הכלכלית שהתנהלה בו.
באר גמאזיטה – בין טרגדיה אישית למרד עממי
אבל באר גמאזיטה מוכרת בעיקר בזכות אגדה טרגית, שהפכה אותה לאחד מסמליה העממיים של קטניה. על פי המסורת, בשנת 1282, בתקופת שלטונה של שושלת אנז'ו בסיציליה, חיה בעיר נערה יפהפייה בשם גמאזיטה, שהייתה מאורסת לבחור מקומי. חייל צרפתי בשם דרואה (Drouet), המופיע בגרסאות אחרות גם בשם דרואטו (Droetto), התאהב בה וחיזר אחריה, אך היא דחתה את חיזוריו. האגדה מספרת שביום חתונתה, בדרכה לכנסייה, הותקפה הנערה בידי החייל. כדי להימלט מפגיעה בכבודה, כך מספרת המסורת, השליכה את עצמה אל הבאר ומצאה בה את מותה. אלא שהסיפור אינו מסתיים כאן. תושבי קטניה ביקשו ללכוד את החייל הצרפתי, והשתמשו לשם כך בתחבולה מקורית: הם ביקשו מעוברי אורח להגות את המילה הסיציליאנית צ'יצ'ירי (Ciciri), שפירושה גרגרי חומוס. הצליל המיוחד של המילה, הקשה על הצרפתים להגות אותה כראוי. כך, לפי האגדה, הצליחו לזהות את דרואטו וללכוד אותו. בגרסאות אחרות מופיע גם ארוסה, ג'ורדנו, שנוקם את מותה והורג את החייל הצרפתי. כתמי הברזל האדמדמים שעל קירות המקום הפכו במסורת העממית לעדות אילמת לדמה של הנערה.
סיפורה של גמאזיטה הפך עם השנים לסמל עממי של כבוד, אומץ והתנגדות לכובש הזר. הוא נקשר גם למרד הווספרים הסיציליאניים של שנת 1282, שהחל בפלרמו והתפשט ברחבי האי. את פרוץ ההתקוממות נגד הצרפתים ציינו פעמוני הכנסיות, שקראו למאמינים לתפילת הערבית (וספר). עם זאת, חשוב לזכור שסיפורה של גמאזיטה הוא מסורת עממית, ולא אירוע שהתרחשותו הוכחה היסטורית.
אלא שסיפורה של גמאזיטה אינו מסתכם באגדה על הנערה. גם שמה עצמו טומן בחובו תעלומה מסקרנת.
באר גמאזיטה – התעלומה שמאחורי השם
לשם גמאזיטה (Gammazita) נקשרו מספר הסברים מסקרנים, ואחד מהם מוביל אותנו דווקא אל המיתולוגיה היוונית. היצירה הספרותית La Gemma zita, מאת ג'אקומו גרבינה (Giacomo Gravina), מציגה אגדה שמקורה במיתולוגיה המקומית. במרכזה עומדים נימפה יפהפייה בשם ג'מה ורועה צאן בשם אמננו, המתאהבים זה בזה. פלוטו, אל השאול, מתאהב אף הוא בג'מה ומעורר את זעמה של רעייתו פרוסרפינה. מתוך קנאתה הפכה פרוסרפינה את ג'מה למעיין. האלים, שראו את צערו של אמננו, הפכו גם אותו למקור מים. לפי הסיפור, מי המעיינות של שני האוהבים נפגשים ומתאחדים. לפי פרשנות זו, השם גמאזיטה מורכב מג'מה (Gemma), שמה של הנימפה, ומזיטה (Zita), שפירושה כלה או מאורסת בניב הסיציליאני. האגדה המיתולוגית מקבלת משמעות מעניינת במיוחד כשמכירים את קטניה של ימינו. נהר האמננו, הנושא את שמו של הרועה מהאגדה, עדיין זורם בחלקו מתחת לרחובות קטניה. תזכורת למערכת המים העתיקה, שחלקים ממנה עדיין חבויים מתחת לעיר.
הסבר נוסף קושר את השם לשתי אותיות יווניות: גמא וזטא. לפי המסורת, אותיות אלה היו חרוטות על קיר האבן העתיק הסמוך למעיין. לצד ההסברים המיתולוגיים, הועלתה גם השערה הקושרת את השם למקור ערבי, אולי למונח המתייחס למעיין או מקור מים (Algammast). השערה זו טרם זכתה לאישוש בלשני, אך היא מזכירה את השכבות התרבותיות הרבות שהותירו את חותמן בסיציליה, ובהן גם מאות שנות השלטון הערבי באי.
התפרצות האטנה – המעיין שנקבר תחת הלבה
ואז הגיעה ההתפרצות ששינתה את פניה של קטניה. ב-11 במרץ 1669 התפרץ הר אטנה בעוצמה אדירה. זרמי הלבה התקדמו לעבר העיר, ובהמשך הגיעו גם לאזור מבצר אורסינו והמעיין. שכבת לבה בעובי של כ-14 מטרים כיסתה את המעיין ואת סביבתו. קטניה שינתה את פניה, קו החוף השתנה, אזורים שלמים נקברו, ומקורות מים נעלמו מתחת לסלע הגעשי. אלא שהמים לא נעלמו לחלוטין. הם המשיכו לזרום בחללים שמתחת לשכבת הבזלת. במאה ה-18 החלו תושבי העיר לחשוף מחדש את המעיין. מלאכת החציבה הייתה מורכבת במיוחד, משום שהיה צורך להתמודד עם שכבת הלבה הקשה. בהדרגה נוצר החלל העמוק שאנו רואים כיום, וגרם מדרגות בן 62 מדרגות הוביל אל המים שנותרו בתחתיתו.
המעיין זכה לתשומת לבם של נוסעי הגראן טור (Grand Tour), אותם אמנים, סופרים ואנשי רוח אירופים שביקרו בסיציליה במאות ה-18 וה-19. אחד מהם היה הסופר הצרפתי שוויצרי שארל דידייה, שתיאר את המקום בהתפעלות בזכות המים הצלולים והקרים הנובעים למרגלות קיר עתיק המכוסה לבה. גם כיום, כשמתבוננים בקירות הבזלת ובכתמים האדמדמים שעליהם, קשה שלא להיסחף אחר הסיפור. המדע מסביר את הכתמים באמצעות משקעי הברזל שנוצרו במים, אך הדמיון המקומי ממשיך לראות בהם את דמה של גמאזיטה.
באר גמאזיטה – כשההיסטוריה והאגדה נפגשות
באר גמאזיטה אינה רק שריד למערכת מים עתיקה או עדות להתפרצות געשית אדירה. היא גם מקום שבו ההיסטוריה, המיתולוגיה והפולקלור נשזרו זה בזה במשך מאות שנים. סיפורה של גמאזיטה זכה גם להנצחה יוצאת דופן. הוא מופיע באחד מארבעת פנסי הרחוב הדקורטיביים מברונזה בקטניה. כל פנס מוקדש לאגדה או למיתוס סיציליאני, ומנציח ערכים אנושיים כמו אומץ, נאמנות, חסד וצדק. ואולי זהו סוד קסמה של קטניה: עיר שאינה חושפת את כל סודותיה מעל פני האדמה. מתחת לרחובותיה, לבתיה ולשכבות הלבה מסתתרת עיר נוספת, קדומה ומסתורית. סיפוריה ממשיכים לזרום, ממש כמו המים בתחתית הבאר.








