נאפולי של אדגר דגה: הסיפור שמאחורי צייר הרקדניות

עמירם צברי|2 בספטמבר 2026

סיפור משפחתי שמתחיל בנאפולי

אדגר דגה (Edgar Degas), מן האמנים החשובים באימפרסיוניזם של המאה ה-19, מזוהה כיום בעיקר עם עולם המחול ותיאורי התנועה האנושית. אבל לפני שהרקדניות הפכו לסימן ההיכר שלו, היה גם סיפור משפחתי, והוא מתחיל דווקא בנאפולי. עולמו של האמן הפריזאי היה קשור לעיר בקשר עמוק ורב שנים, ששילב משפחה, קשר רגשי וזיקה אמנותית. למעשה, הסיפור החל שנים רבות לפני שדגה עצמו נולד.

 

 

סיפורה של משפחת דגה בנאפולי החל בשנת 1793, על רקע המהפכה הצרפתית. סבו של אדגר, רנה-הילר דה גה (René-Hilaire De Gas, 1770-1858), עזב את פריז ופנה לנאפולי, ככל הנראה בחיפוש אחר מקום בטוח.
עם הגיעו לעיר החל לעבוד במשרד מסחרי, ועד מהרה הקים עסק משלו והצליח כבנקאי. בתוך זמן קצר הפך לחלק מן האליטה המקומית. בין השנים 1823-1832 רכש דה גה בהדרגה את הארמון הגדול של משפחת פיניאטלי די מונטלאונה (Pignatelli di Montelione), סמוך לפיאצה דל ג'זו נואובו ולמנזר סנטה קיארה. הארמון מנה כ-100 חדרים ושימש בית למשפחת דגה בעת שהותה בנאפולי. הארמון שנבנה במאה ה-16, הורחב ושופץ במאה ה-18, כולל שער הכניסה המונומנטלי, בידי האדריכל פרדיננדו סנפליצה. כיום הוא מוכר בשם פאלאצו דגה (Palazzo Degas).

 

 
רנה הילר נישא לג'ובאנה תרזה פרפה, ילידת ליבורנו. לזוג נולדו שבעה ילדים, ארבעה בנים ושלוש בנות. עם השנים עזבו הבנים את נאפולי ועברו לצרפת, בעוד הבנות נישאו למשפחות מן האליטה הנפוליטנית ונותרו קשורות לעיר. אחד הבנים, אוגוסט דה גה, אביו של אדגר, עבר לפריז והמשיך שם את עסקי המשפחה כבנקאי. בשנת 1832 נישא למארי סלסטין מוסון, אמריקאית ממוצא צרפתי. לזוג נולדו חמישה ילדים. הבן הבכור אדגר, נולד בפריז ב-19 ביולי 1834.
 

 

נאפולי דרך עיניו של אדגר דגה

הקשר לנאפולי היה אפוא חלק בלתי נפרד מעולמו של דגה. ביקורו הראשון בעיר התקיים בשנת 1854. הוא נשבה בנופיה הצבעוניים ובאווירה התוססת שלה. דגה שהה בנאפולי במשך מספר חודשים בבית סבו. הוא התקבל כתלמיד אורח במכון המלכותי לאמנויות יפות, שם למד רישום, פיסול וציור. באותה תקופה שכן המכון במוזיאון המלכותי, במקום שבו נמצא כיום המוזיאון הארכאולוגי הלאומי של נאפולי.
בבית סבו הקדיש זמן להעתקת יצירותיהם של גדולי הרנסנס. הייתה זו אחת מדרכי הלימוד המקובלות של אמנים באותה תקופה. בשנת 1856, כשהיה בן 21, חזר לנאפולי במסגרת מסעו באיטליה, כדי לפגוש שוב את סבו ואת בני משפחתו. הוא שהה אצלם, צייר ורשם, והתבונן בחיי הרחוב השוקקים של העיר. לצד זאת העמיק את לימודיו באמנות ובמיוחד בתיאור דמויות בתנועה. בין השאר, צייר את סבו, רנה הילר דה גה, בדיוקן מרשים שהשלים ב-1857 ונחשב לאחת העבודות החשובות מראשית דרכו.

 

 
אבל נאפולי לא הייתה עבורו רק בית ומשפחה. הוא פגש בה גם עולם תרבותי חי ותוסס, והתוודע לדמויות מרכזיות מחיי האמנות והאינטלקטואלים בעיר. בין היתר, הכיר את ההיסטוריון והפוליטיקאי פסקואלה וילארי (Pasquale Villari) ואת הצייר דומניקו מורלי (Domenico Morelli). הועלתה אפילו השערה כי הדיוקן של מורלי, Ritratto di Teresa, מציג את תרזה, אחותו של דגה. הזיהוי אינו ודאי, אך הוא מוסיף נדבך מסקרן לקשר שבין משפחת דגה לבין חיי התרבות של נאפולי. מכאן המשיך דגה במסעו באיטליה, לרומא, לפירנצה ולערים נוספות. בפירנצה התארח אצל דודתו לורה ובעלה, הברון ג'נארו בללי. שם החל לעבוד על אחת מיצירותיו החשובות מתקופה זו, "משפחת בללי" (La Famille Bellelli). הציור, שהושלם רק שנים מאוחר יותר, אינו רק דיוקן משפחתי; הוא גם מסמך אישי, תיעוד כמעט אינטימי של משפחתו האיטלקית.
 

 

עיר שנותרה חלק מחייו

לימים יהפוך דגה לאחד האמנים המזוהים ביותר עם האימפרסיוניזם, אף שהוא עצמו הסתייג מהגדרה הזו. הוא העדיף את חיי העיר: התיאטרון, בתי הקפה, מרוצי הסוסים ובעיקר את עולם הבלט. הרקדניות הפכו לסימן ההיכר שלו. אך מאחורי הדמויות שבתנועה עמד אמן שהקדיש את חייו להתבוננות מדויקת בגוף האנושי ובאופן שבו הוא נע. וגם אחרי שעזב את נאפולי, העיר לא באמת עזבה אותו. השפעתה ניכרת ביצירתו, בין היתר בתחושת התנועה והחיוניות שמאפיינת את דמויותיו, אותה אנרגיה בלתי פוסקת שספג בחיי הרחוב של נאפולי. אבל הקשר לנאפולי לא נותר רק בזיכרון וביצירה. לאחר מות אביו והסתבכות עסקי הבנק המשפחתיים, נדרש דגה להתמודד עם ענייני הירושה. מות דודו בנאפולי בשנת 1875 הוסיף למורכבות. הדוד הותיר לו חלק מארמון דגה, וכן זכויות בווילה בקפודימונטה. ענייני הירושה הסתבכו ונמשכו שנים ארוכות. ככל שחלפו השנים, ראייתו של דגה הלכה והידרדרה. הוא המשיך ליצור עד 1912, אך בשנותיו האחרונות כמעט שלא יכול היה לעבוד. ב-27 בספטמבר 1917 מת בפריז, והוא בן 83. הוא נקבר בבית העלמין מונמארטר.

 

 
דגה מוכר לנו בעיקר כצייר הרקדניות, אבל סיפור חייו מגלה קשר עמוק לנאפולי. בעיר הזו חיו סבו, אביו, דודיו ובני משפחתו. הוא הכיר את רחובותיה, נופיה וחיי התרבות שלה, והיא הייתה שזורה בחייו עוד לפני שאחז במכחול. כשמביטים היום בנאפולי דרך סיפורו של דגה, קשה לראות בה רק תחנה במסעו של אמן צרפתי צעיר. זו הייתה עיר שהכיר מקרוב, מקום של משפחה, זיכרונות ושורשים. ובין הארמון המשפחתי, רחובות פיצ'ופלקונה, קפודימונטה והמפרץ הנפרש מול העיר, אפשר לראות את דגה מזווית אחרת: לא רק כצייר הרקדניות מפריז, אלא גם כבן למשפחה שסיפור חייה היה שזור בנאפולי.