לא הרחק מן הנמל העתיק של מרסיי, על אם הדרך המקודשת (Voie Sacrée) בואכה מנזר סן ויקטור, שוכנת בקרן הרחוב ה-Four Des Navettes שעל משקוף דלתה מעיד השלט- "המאפייה הותיקה ביותר במרסיי".
סיפורו של המקום, הוא לאמיתו של דבר סיפורה המרתק של ה- נָאבֶט (Navette), עוגיה דמויית סירה בניחוח הדרים, יבשה במקצת, אך עם מסורת נוצרית מפוארת ורבת שנים.
מאפיית ה – Four des Navettes הותיקה במרסיי
Erica Ashleson ©
הקנדלמאס: מיסה של נרות ועוגיות
את עוגית הנָאבֶט (המעבורת בתרגום חופשי) תמצאו במרסיי ולמעשה בכל רחבי פרובאנס משך כל ימות השנה.
אך את מלוא התהילה מקבלת העוגיה ב-2 בפברואר חג הטהרה (La Chandeleur), שעה שהמוני הצליינים נוהרים למיסת הנרות במנזר סן ויקטור ומצטיידים במלאי עוגיות ונרות שיספיק לשנה הקרובה.
חג הטהרה מוכר גם כ"חג המפגש" ומציין את טהרתה של מרים והבאת ישוע התינוק לראשונה לבית המקדש.
בברית החדשה מצויין, כי כאשר מלאו 40 ימי טהרתה, הגיעה מרים עם יוסף בעלה להקריב קורבן יולדת ולקיים את מצוות פדיון הבן (כנדרש בספר ויקרא פרק י"ב).
במהלך הביקור פגשו ההורים בשמעון הזקן (סן סימון) שאחז בפעוט ובהשראת רוח הקודש הכיר בו כמשיח המיועד.
הצגתו של ישוע בבית המקדש.
ציור של ג'ובאני בליני – 1460
מוזיאון קווריני סטמפליה – ונציה
המפגש עם שמעון הקדוש הוא שנתן לחג את שמו "חג המפגש". לימים השתרש הכינוי "קנדלמאס", מיסת הנרות, בעקבות המנהג הקתולי לברך את נרות הדונג בהם יעשה שימוש במשך כל השנה.
מיסת הנרות לא הגיעה יש מאין ומקורה בטקסי פולחן פגאניים עתיקיים אותם הנצרות ניכסה לעצמה.
ידוע כי במועד זה, נערך פולחן לאלה הפגאנית אימבולק ובו נהגו הקלטים להדליק נרות, כדי לגרש את כוחות האופל ולסייע לבוא האביב.
הרומאים אף הם נשאו לפידים בחצות ב"פסטה קנדלרום" כאקט מטהר בעת ההכנות לחגיגות הלופרקאליה שנערכו ב- 15 לפברואר לכבוד לופרקוס, אל העדרים והפריון.
הנצרות שנאלצה להילחם בטקסים הפגאניים, הבינה כי הדרך הקלה ביותר היא למעשה לנצר אותם.
הדעה הרווחת היא כי האפיפיור גלסיוס בשלהי המאה ה-5, או הקיסר יוסטיניאנוס במאה ה-6 , הוא שהנהיג את הקנדלמאס כתחליף המתבקש לטקסים הפגאניים.
מלבד עניין הנרות, התפתחה במרסיי המסורת, להגיע ביום המיסה לשער הכניסה למנזר, ולרכוש את העוגיות המקודשות הנושאות עימן הבטחה לאושר וסגולה נגד נזקי הטבע ושאר מרעין בישין.
הרוכשים המאושרים יאחסנו את העוגיות וכעבור שנה סמוך למיסה החדשה ישרפו את הנר ויטעמו מן העוגיה .
עם השנים, ממכר העוגיות עבר למאפיית ה- Four Des Navettes הסמוכה למנזר, בהסכמת הגורמים הקתוליים שנתנו את ברכתם לעניין.
ממכר נרות ועוגיות נאבט בשער הכניסה למנזר סן ויקטור – גלויה 1920
עוגיית המעבורת: מסורת של קדושה
לעניין אפיית העוגיה וצורתה היחודית מספר גרסאות שונות ומעניינות:
גרסא אחת מציינת, כי אפיית העוגיה החלה כבר בשלהי המאה ה-13, כשמבין שבריה של ספינה שעלתה על שרטון בסמוך לחופיה של מרסיי, נסחף פסלון של המדונה.
שמלתה הירוקה של המדונה הייתה מוכתמת, על ראשה היה מונח כתר זהב, וגווני העץ הדהויים היו מוכתמים בפטינה ירוקה. בעלי המלאכה ותושבי מרסיי ראו במדונה אות משמיים כהבטחה להגנה על העיר ועל יורדי הים, ונחתומי העיר דאגו להנציח את המאורע בעוגיה המוארכת.
גרסא אחרת, גורסת בעקשנות כי המאפה מהווה תזכורת לפולחן פגאני קדום של "האלה הגדולה" וצורתו אינה אלא האיבר הנשי הידוע כמקור הפריון.
האגדה המקובלת והרווחת עד היום קובעת כי צורת העוגיה מגיעה מאותה מעבורת שהביאה לחופי פרובאנס לפני כ -2000 שנה את מרים המגדלית.
הפמלייה הקדושה כללה את מרתא אחותה, לאזארוס הקדוש ומקסימיניוס. לפי המסורת הנוצרית, ההשגחה העליונה היא שניווטה את הסירה הדולפת בלב ים סוער לעבר פרובאנס, שם עמלו הקדושים לנצר את תושבי המקום. (את הסיפור המלא קראו בפוסט בעקבותיה של מרים המגדלית בפרובאנס).
במרסיי מספרים כי בשנת 1791 אופה מקומי בשם אביירוס (Aveyrous) ביקש לשחזר את הסיפור הנוצרי, מסיבות דתיות או כלכליות, וייצר עוגיה בצורת מעבורת.
עם השנים, המעשייה הנוצרית, ומראה המעבורת חברו לעיסה אחת, והקנו לעוגיה נופך של קדושה.
הנאבט: מעבורת קדושים או איבר הפריון הנשי?
תהלוכת הנרות של מרסיי
בחמש בבוקר ה-2 לפברואר, יוצאת מידי שנה, תהלוכה רבת משתתפים הנושאים בידיהם נרות.
החבורה מטפסת מרציף דה בלג' (Quai des Belges) לעבר מנזר סן ויקטור כתזכורת קטנה לעלייתם של יוסף, מרים והפעוט לבית המקדש.
הגמון העיר מרסיי, בנוכחות ראש העיר, מברך את העיר, הנמל ונרות הדונג הירוקים שישמשו בטכסים כל ימות השנה. בתום הברכות נערכת מיסת הנרות (הקנדלמאס) המציינת את טהרת הבתולה, והגעת מרים המגדלית לחופי פרובאנס.
נרות הדונג הירוקים המשמשים בכנסייה כל ימות השנה Acor-Cannes ©
בדיוק ב- 8 בבוקר, נכנס ההגמון ופמלייתו המכובדת למאפייה הסמוכה למנזר, ונותן את ברכתו לעוגיות והתנור העתיק.
תנור הנאבטים העתיק והמקומר משלהי המאה ה-18, הוא שנתן את שמו למאפייה (Four Des Navettes) ובמידה רבה הקנה לעוגיות הנאבט את איכותן המקורית.
במובן זה, ראוי גם לציין את ז'אן קלוד אמבר ובנו ניקולה, השומרים על איכות בלתי מתפשרת ונוצרים בקנאות את המתכון המקורי הסודי שעבר במשפחה מאב לבן, מאז 1791.
מאפיית ה"פור דה נאבט" היא חלק בלתי נפרד מן המורשת התרבותית המקומית של מרסיי ופרובאנס.
תושבי מרסיי אוהבים את עוגיית המעבורת עם ניחוח ההדרים המעודן ומוקירים את המשמעות הסימבולית העומדת מאחוריה.
בסרטון הבא תוכלו לצפות בתהלוכת המיסה לעבר המנזר ובברכת ארכיבישוף מרסיי
לעוגיות הנאבט ומאפיית ה Four Des Navette