פונטה קסטלווקיו נמתח מעל נהר האדיג'ה ומשמש תזכורת לעברה המפואר של ורונה.
הגשר המוכר גם בשם פונטה סקאליג'רו (Ponte Scaligero) נבנה בין השנים 1354-1376, בהוראת קנגראנדה ה-II שליט ורונה. קנגראנדה דלה סקאלה (Cangrande II della Scala) שזכה לכינוי קאן רביוסו (כלב עצבני = Can Rabioso) שלט בורונה ביד ברזל ודלדל את אוצרותיה ונכסיה.
התנהלותו הקימה לו אויבים רבים עד שנאלץ להקיף עצמו בשכירי חרב.
בניית המבצר והגשר נועדו לספק לו הגנה ונתיב מילוט בטוח צפונה לעבר טירול וגרמניה.
אלא שכל אמצעי הזהירות שנקט, לא מנעו את הירצחו בידי אחיו קנסיניוריו (Cansignorio) שנטל את כסאו.
פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio), ורונה
צילום עמירם צברי©
קנגראנדה ה-II דלה סקאלה (Cangrande II della Scala)
על מתכנן הגשר אין מידע רב, אולם מסמך משלהי המאה ה-15 מייחס את העבודה לאדריכל בשם גוליילמו בביל'אקווה (Guglielmo Bevilacqua).
אחת האגדות מספרת כי כאשר נחנך הגשר בשנת 1356, הופיע בביל'אקווה כשהוא רכוב על סוס.
הוא בחר להגיע רכוב כדי שיעלה בידו לנוס במקרה שעבודתו לא תמצא חן בעיני קנגראנדה.
השליט בהחלט הוקיר את הגשר והעניק לבביל'אקווה את חרבו העתיקה של מרטין הקדוש מטור.
החרב היקרה נשמרה בכנסייה ששכנה באותם ימים בין חומות המבצר.
פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio), כניסה מאיזור המצודה
צילום עמירם צברי©
המעבר הארוך המבוצר מעל פונטה קסטלווקיו
צילום עמירם צברי©
פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio): הרס ושחזור
במשך כ- 500 שנה חוסנו של הגשר הבטיח את שרידותו ללא פגע.
בשנת 1802 בעקבות הסכם לונוויל, פלשו הצרפתים לוורונה והרסו את המגדל בצידו הצפוני של הגשר.
כדי לפלס מקום לסוללות התותחים, הצרפתים אף הסירו את השינות במרומי החומות.
בסופו של דבר, הגשר פוצץ ב-24 באפריל 1945 על ידי חיילי הוֶרְמַאכְט שנסוגו לעבר גרמניה.
גשר קסטלווקיו ההרוס לאחר מלחמת העולם ה-2 בשנת 1945
רשיון Public Domain
שנים מספר חלפו, ובשנת 1949 החלו העבודות לבנייתו המחודשת של הגשר.
היה זה פרוייקט נרחב בו שוקמו מונומנטים חשובים נוספים שנפגעו במלחמת העולם ה-2.
במסגרת השחזור הושב לגשר מראהו הימי-ביניימי.
בשלב הראשון נערכו חיפושים בנהר בהם חולצו חלקים מן הגשר ההרוס.
בשלב השני, הלבנים שנמצאו בשלמותן הושבו למקומן המקורי.
שחזור מדוייק הושג הודות לתיעוד והצילומים שנלקחו זמן קצר טרם שנהרס הגשר.
יתרה מכך, הודות למחקר כרומטי של האבן על מרכיביה, ניתן היה להתחקות אחר המחצבה באיזור סן ג'ורג'יו די ולפוליצ'לה, (San Giorgio di Valpolicella), ממנה הופקו הלבנים בימי הביניים.
כעת ניתן היה לסלק את הלבנים הפגומות ולהחליפן בלבנים חדשות מן המחצבה.
עבודות השיקום הסתיימו ב-20 ביולי 1951.
עבודות השחזור על פונטה קסטלווקיו
רשיון Public Domain
פונטה קסטלווקיו, תצפית לעבר נהר האדיג'ה וגשר הנצחון (Ponte della Vittoria)
צילום עמירם צברי©
פונטה קסטלווקיו: יצירת מופת מורכבת
הגשר הארכיטקטוני הנהדר מהווה חלק מקומפלקס הקסטלווקיו ("המצודה הישנה"). יצירת מופת הנחשבת עד היום לעבודה סבוכה ונועזת בעת בנייתה.
אורכו של הגשר 120 מ' ורוחבו 6 מ'. הגשר מורכב ממעבר ארוך ומבוצר הנישא על שלוש קשתות א-סימטריות.
לקשת הימנית הקרובה למגדל מפתח של 48 מ', כאשר לשתי הקשתות הקטנות מפתחים בני 29 ו-24 מ'.
את רוחבן השונה של הקשתות ניתן לייחס להתפלגות הזרמים וחוזקם בעיקול זה של נהר האדיג'ה.
ממעוף הציפור, פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio), ורונה
מקור התמונה ויקימדיה
הקשתות נתמכות במרכז הגשר בשני צריחונים מסיביים בעלי חמש צלעות (פנטגונים).
הצריח הימני והגדול מעוטר ב-15 כותרות קורינתיות ושברי תבליטי שיש מן התקופה הרומית העתיקה.
חלקן התחתון של הקשתות והעמודים מצופה באבן איסטרית לבנה, בעוד חלקו הנותר של הגשר עשוי טרקוטה, דבר המאפיין מבנים רבים מימי הביניים בורונה.
שביל ההליכה על גבי הגשר מוגן משני צידיו בחומות עם שינות זנב-סנונית.
המגדל הכביר המשוחזר ניצב בצידו הימני של הגשר סמוך למבצר.
המגדל המשוחזר, בצידו הימני של פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio)
צילום עמירם צברי©
שינות זנב הסנונית על חומות פונטה קסטלווקיו (Ponte di Castelvecchio)
צילום עמירם צברי©