רובע קאנארג'ו (Cannaregio) הוא השני בגודלו בונציה והמאוכלס ביותר מבין ששת רובעיה. הרובע משתרע על כל חלקה הצפוני של העיר וכולל את הגטו היהודי ותחנת הרכבת. מצידו הדרום-מזרחי גובל קאנארג'ו כמעט לחלוטין עם רובע קסטלו ומדרום לו רובע סנטה קרוצ'ה. שני הגשרים המקשרים את קאנארג'ו לסנטה קרוצ'ה הם גשר היחפנים (Ponte degli Scalzi) וגשר החוקה (Ponte della Costituzione).
נתיב המים הראשי ברובע היא תעלת קאנארג'ו המחברת את התעלה הגדולה ללגונה הצפונית.
את התעלה חוצים שני גשרים: Ponte delle Guglie (גשר הצריחים) הקרוי כך בשל הצריחים בארבע פינותיו וה-Ponte dei Tre Archi – גשר שלוש הקשתות הבודד שנותר בוונציה.
קמפו דיי מורי: פסלי האבן של הסוחרים המורים
בליבו של קאנארג'ו כיכר מסקרנת קטנה העונה לשם קמפו דיי מורי (Campo dei Mori).
את שמה קיבלה הכיכר משלושת הפסלים המשובצים על המבנים העתיקים שבקרבה.
הפסלים מייצגים ככל הנראה שלושה אחים שנמלטו מן הפלופונס ומצאו מקלט בעיר התעלות בשנת 1112.
באותה תקופה איזור הפלופונס היה ידוע בשם מוריאה (Morea) ומכאן התקבל השם "קמפו דיי מורי".
גרסא אחרת מתייחסת למוצאם המזרחי של האחים, שכן הכנוי "מורים" רווח באירופה הנוצרית לערבים, ובעיקר לתושבי צפון אפריקה וספרד המוסלמית.
שלושת הפסלים בכיכר המייצגים את המורים, הם אם כן של ריובה, סנדי ואלפאני. שלושה אחים שהגיעו לוונציה והפכו סוחרי תבלינים ובדי משי. דמויותיהם המגולפות באבן איסטרית מוטבעות בצידה המזרחי של הכיכר.
את שם משפחתם המקורי איש אינו זוכר, אך בונציה כולם כינו אותם מאסטלי (Mastelli = "גיגיות"), בשל הגיגיות גדושות הזהב שהחזיקו ברשותם.
בגב הכיכר סמוך לכנסיית המדונה דל'אורטו שוכן הארמון בו התגוררו וניהלו את עסקיהם.
המבנה זכה לשם פאלאצו מאסטלי דל קמלו (Palazzo Mastelli del Camello) בשל תבליט הגמל על חזיתו.
אגדות עממיות ומעשיות מרתקות נקשרו לקמפו דיי מורי. אחת מהן מספרת על שלושת הסוחרים שמפאת התנהגותם הנכלולית הפכו לפסלי אבן. גמול ראוי לתאוות בצע שישמש כאות אזהרה לדורות הבאים.
אגדת פסלי האבן של קמפו דיי מורי
"האל הקדוש הוא עדי ואם דבר שקר יצא מפי, לאבן תהפוך ידי"…
זאת הייתה המנטרה הקבועה שנהג לשאת אנטוניו ריובה, בעת שעסק במכירת מרכולתו.
ריובה חי לפי העיקרון שהשקרן הטוב ביותר הוא זה המתבל את דבריו במעט דרמה. אנשים הקשיבו בסקרנות לסיפורי מסעותיו, למרות שכולם ידעו שמדובר בגוזמאות.
האחים מאסטלי, נודעו אמנם כאנשי עסקים ממולחים, אך יושרה ואמינות לא היו נר לרגליהם. מדי יום השלושה הגו דרכים חדשות להונות את הציבור שהעדיף בסופו של דבר להתרחק מהם. אלא שאיש לא העז לקרוא עליהם תיגר או להסתבך איתם.
האגדה מספרת כי באחד מערבי פברואר הקרים דפקה אישה על דלת ביתם של האחים מאסטלי. האישה סיפרה בצער כי בעלה נפטר לפני חודשיים והותיר לה חנות בדים שעליה לנהל לבדה.
ריובה הבטיח כמובן לסייע לה והוביל אותה למחסן בו סידרו אחיו את הסחורה. אלא שהנוכל המרושע החליט לנצל את תמימותה ובהיותו בטוח שטרף קל נפל באמתחתו, גלל לעברה גליל כותנה תוך שכנוע כי מדובר בבד יוקרתי שזה עתה הגיע מפלנדריה.
לאחר שהוסיף את המשפט השגור בפיו, קראה האלמנה ליושב במרומים לבחון את יושרם של שלושת האחים. באותו הרגע בו עברו המטבעות לידיו של הסוחר מיד הפכו האיש ואחיו לפסלי אבן.
עוד מסופר כי אותה אלמנה הייתה לא אחרת מאשר מריה מגדלנה הקדושה, שביקשה לתת לשלושת האחים את ההזדמנות האחרונה להיוושע.
ומה עלה בגורל הפסלים?
לאחר שנמצאו הונחו הפסלים על קירות המבנה החיצוניים. אם תעברו, עדיין תמצאו אותם בכיכר, כמות שהם נושאים את נטל הארמון לנצח. נמחצים באופן מטפורי ממשקלם של שקריהם.
סיניור אנטוניו ריובה הפסל המדבר
מבין השלושה, המפורסם ביותר הוא פסלו הפינתי של סניור אנטוניו ריובה.
במשך מאות שנים שימש ריובה להפצת שירים סאטיריים והטחת ביקורת פוליטית. בדומה לששת הפסלים המדברים של רומא, וחזיר הבר של פירנצה (במרקטו נואובו) גם לונציה היו פסלים מדברים משלה.
מאחר והחוק אסר באותם ימים להביע מחאות באופן גלוי, נהגו פשוטי העם לבטא את אשר על ליבם, בכתיבת פרשנות סרקסטית ופואמות לעגניות כנגד בני האצולה שהחזיקו בשררה.
את העלונים ופתקי הבקורת הארסיים נהגו הונציאנים להדביק באישון לילה על הפסלים וחתמו עליהם את שמותם, כאילו היו אלה הפסלים עצמם שכתבו זאת. עם שחר נהגו כולם להפיץ את הסיפורים העסיסיים שכתבו לכאורה הפסלים. ריובה, בדומה לשני פסלים נוספים שימש למעשה בתקופה זאת מעין מדיה חברתית.
במאה ה-19 איבד ריובה את חוטמו שהוחלף באף ברזל. מכאן נולדה האמונה כי המזל מאיר פנים למי שמשפשף את האף. עוד מספרים הוונציאנים כי בימים הקרים של פברואר ניתן לשמוע את ריובה המייבב על מר גורלו ואם נשמתכם טהורה הניחו את אזנכם על חזהו ותוכלו להקשיב לפעימות ליבו.
הדמות הרביעית בחזית ביתו של הצייר טינטורטו
למרגלות הגשר, במרחק מטרים ספורים מפסלו של ריובה, תבחינו בפסל נוסף בחזית המבנה הגותי.
בבית זה אגב התגורר הצייר הוונציאני המפורסם טינטורטו בשלהי המאה ה-16.
המסורת המקומית מייחסת דמות זו למשרתם של שלושת האחים.
הגמל המתואר על חזיתו של פאלאצו מאסטלי (בו התגוררו האחים) מובל ככל הנראה בידי אותה דמות.
תבליט הגמל המתאר את הסוחר שלראשו טורבן משקף את המסחר בתבלינים של משפחת מאסטלי.