מעטים התיירים אשר ביקרו בונציה ולא פקדו את תחנת הרכבת סנטה לוצ'יה. התחנה הידועה של ונציה מצויה ברובע קאנארג'ו הצפוני, בצידה המערבי של התעלה הגדולה. גשר הפונטה דלי סקאלצי מחבר את תחנת הרכבת לרובע סנטה קרוצ'ה הסמוך, וגשר החוקה החדש מספק גישה להולכי הרגל המגיעים מן הפיאצלה רומא, מקום חניית כלי הרכב הידוע.
כדי להבין מדוע נקראת תחנת הרכבת של ונציה "סנטה לוצ'יה" עלינו לחזור 150 שנה אחורה.
במקום בו מצויות התחנה והרחבה הגדולה, שכנו בעבר מנזר וכנסייה שהוקדשו לכבודה של הקדושה לוצ'יה. בכנסיית סנטה לוצ'יה הוחזקו למעשה משך מאות שנים שרידיה של הקדושה הנוצרית המעונה. רק בשנת 1861, כאשר חוברה ונציה למערכת הרכבות הארצית, נהרסה הכנסייה והוחלפה בתחנה שנקראת על שמה.
תחנת ונציה סנטה לוצ'יה במקום בו עמדה הכנסייה הישנה.
© עמירם צברי
הסיפור מתחיל בשלהי המאה ה-3 לספירה בסירקוזה שבסיציליה במהלך רדיפות הנוצרים ע"י הקיסר דיוקליטיאנוס. לוצ'יה, שאביה מת עליה בגיל שש, הייתה בת למשפחה אמידה שהובטחה בנישואין לעובד אלילים. האגדה מספרת כי אמה אוטיקיה הייתה חולה משך זמן רב. לאחר שניסתה תרופות רבות ללא הועיל, החליטה אוטיקיה לעלות עם בתה לקטאניה ולפקוד את קברה של סנטה אגאתה. בזמן שהשתיים שטחו תפילתן בפני הקדושה, נפלה תרדמה על לוצ'יה. בחלומה נגלתה בפניה אגאתה ואמרה לה:
"לוצ'יה, מדוע את מבקשת ממני את מה שביכולתך להשיג עבור אמך?"
כשעזבו השתיים את המקום, נרפאה אוטיקיה ממחלתה ולוצ'יה קיבלה על עצמה להקדיש את חייה לנצרות שהייתה אסורה באותם הימים. כאשר נודע לארוסה כי כלתו לעתיד מחלקת את נכסיה לעניים, הוא הוקיע את מעשיה והלשין לרשויות כי הפכה נוצריה.
אוטיקיה ולוצ'יה מתפללות על קברה של סנטה אגאתה. ג'אקובלו דל פיורה, 1410.
Jacobello del Fiore [Public domain], via Wikimedia Commons
משפטה המפורסם של לוצ'יה בפני השופט פסקאזיוס הוכיח את מסירותה של הצעירה. גם כשעברה עינויים קשים מנשוא והוזהרה תחת איומים כי תישלח לבית זונות, השיבה לוצ'יה: "הגוף מזוהם רק עם הסכמת הנשמה".
האגדה מספרת כי כאשר ציווה השופט כי תילקח בכח, הפך גופה כה כבד עד כי תריסר גברים לא יכלו להזיזה. תשובותיה של לוצ'יה להאשמותיו של השופט הביכו אותו, וכדי לשבור את רוחה הוגברו עינוייה. אלא שלוצ'יה לא נפגעה, ובסופו של דבר כאשר כרעה על ברכיה נכרת ראשה באבחת חרב.
לוצ'יה עומדת בפני השופט פסקאזיוס, לורנצו לוטו, 1523-32.
Lorenzo Lotto [Public domain], via Wikimedia Commons
אגדות שמקורן בימי הביניים תרמו במידה ניכרת למוניטין שרכשה לוצ'יה כפטרוניתם של חולי העיניים ולקויי הראייה. האחת מספרת כי טרם הוצאתה להורג ניקרה לוצ'יה את עיניה, בעוד השנייה גורסת כי השופט הורה לעקרן ובדרך נס שבו השתיים למקומן. אותן סגולות המיוחסות ללוצ'יה נקשרו גם בשמה שמקורו במילה הלטינית LUX "אור". מכאן התפתחה באיקונוגרפיה דמותה של לוצ'יה כשהיא אוחזת צלוחית ועליה מונחות שתי עיניה. לעיתים מופיעה לוצ'יה כשפגיון תקוע בצווארה: תאור זה מסתמך על מסורת הגורסת כי מתה בשיסוף ולא בעריפה.
סנטה לוצ'יה אוחזת צלוחית ועליה מונחות שתי עיניה, דומניקו בקפומי, 1521.
Domenico Beccafumi [Public domain], via Wikimedia Commons
כך או אחרת, שרידיה של לוצ'יה הטלטלו ממקום למקום במשך 1500 שנים ושימשו מושא חפצם של מנהיגים רבים שהאמינו בסגולותיה יוצאות־הדופן להאט את קצב ההזדקנות. גופה של הקדושה נגנב ובותר אינספור פעמים עד אשר מצאה מנוח בכנסייה שברובע קאנארג'ו.
מעדויות של נזיר בשם סיגבר עולה כי במשך 400 שנה שכנו שרידי הגופה בסיציליה. בראשית המאה ה-8 כאשר תפס פרואלד השני את האי סיציליה הועברו השרידים לקורפיניו שבמחוז אברוצו.
בשנת 972 קיסר האימפריה הרומית הקדושה אוטו ה-1 העביר את שרידיה של לוצ'יה לעיר מץ והפקידם למשמרת בכנסיית סנט וינסנט. מכאן נלקחה אחת מזרועותיה למנזר בשפייר.
המשך ההסטוריה של השרידים לוט בערפל אך בשלב מסויים ככל הנראה הגיעה גופתה של הקדושה לידי הביזנטים. מסופר כי כאשר נפלה קונסטנטינופול בידי הצלבנים בשנת 1204, בין החפצים הרבים שבזזו הונציאנים היו גם שרידיה של לוצ'יה. את השרידים הניח הדוג'ה אנריקו דנדולו באי סן ג'ורג'ו מג'ורה שבלגונת ונציה.
האי סן ג'ורג'ו מג'ורה שבלגונת ונציה.
© עמירם צברי
ב -13 בדצמבר 1279 בשעה שקבוצת צליינים עשתה דרכה על גבי סירות לעבר האי כדי לסגוד לקדושה, סערה עזה פתאומית הפכה את סירותיהם וגרמה לטביעתם. בעקבות האירוע הטראגי הוחלט להעביר את גופת הקדושה למרכז ונציה ולהניחה בכנסיית סנטה מריה אנונציאטה שברובע קאנארג'ו. שמה של הכנסייה שונה לסנטה לוצ'יה והיא שמשה משכן לשרידים עד אשר עלה הצורך לפנות מקום למתחם הרכבת החדש באמצע המאה ה-19.
מול תחנת הרכבת במרכז הרחבה מונחת לוחית הנצחה במקום בו ניצבה בעבר כנסיית סנטה לוצ'יה.
לוחית ההנצחה לכנסיית סנטה לוצ'יה ברחבה שמול תחנת הרכבת.
Creative Commons By Didier Descouens, via Wikimedia Commons
כיום שוכנים השרידים לא הרחק משם, בדרך המובילה לגטו היהודי בכנסייה הקתולית של סן ג'רמיה.
הכנסייה המוקדשת לנביא ירמיהו ניצבת בין פאלאצו לאביה לפאלאצו פלאנגיני. לצידה מתנשא אחד ממגדלי הפעמונים העתיקים של ונציה, שריד בודד לכנסייה העתיקה מן המאה ה-12.
כנסיית סן ג'רמיה, משכנה הנוכחי של סנטה לוצ'יה.
© עמירם צברי
שתי חזיתות השיש עברו שיפוץ בשנת 1871 והחליפו את קודמותיהן שנפגעו בהפגזה האוסטרית בשנת 1849. חזית אחת פונה אל קמפו סן ג'רמיה בעוד השנייה פונה אל תעלת קאנארג'ו. לכנסייה מבנה של צלב יווני, קירותיה די חשופים ועליהם יצירות אמנות נהדרות אך בודדות. במצלב ישנה כיפה ובקצה כל אחת מזרועותיה חצי כיפה.
כיפת המצלב וחצאי הכיפות בקצה כל זרוע.
© עמירם צברי
בקפלה שנבנתה בשנת 1863, שוכנת תיבת הזכוכית ובה מצויים שרידיה של לוצ'יה. הקפלה עצמה מעוטרת באלמנטים בסגנונו של פאלאדיו שנלקחו מכנסיית סנטה לוצ'יה.
הקפלה עם תיבת הזכוכית בה שוכנים שרידיה של לוצ'יה.
© עמירם צברי
סיפורים רבים נרקמו סביב קברה של הקדושה. הסיפור המעניין התרחש בשנת 1981 כאשר מספר פושעים פרצו את דלתות הכנסייה וגנבו את גופת הקדושה. הגנבים השלומיאלים שכחו את ראשה של לוצ'יה שנעקר בזמן מנוסתם, מה שלא מנע מהם לדרוש עבורה תשלום כופר. הסוגיה הגיעה לכדי סיום מוצלח כאשר איתרה המשטרה המקומית את השרידים והשיבה אותם בעיתוי מושלם, ביום חגה של לוצ'יה ב -13 בדצמבר.
בשנת 1955, אנג'לו רונקלי פטריארך ונציה, לימים האפיפיור יוחנן ה-23 , הניח מסכת כסף על פניה של לוצ'יה והסתיר את ארובות עיניה הריקות. עם זאת כפות ידיה ורגליה הקמלות עדיין גלויות להחריד.
עולי הרגל והמבקרים בכנסייה נוהגים לרכוש נרות בצורת זוג עיניים ושוטחים בפניה בקשותיהם.
סנטה לוצ'יה עם מסכת הכסף על פניה.
© עמירם צברי
אם תביטו על חזיתה החיצונית של הכנסייה הפונה כלפי התעלה הגדולה, תמצאו את הכתובת הבאה:
"לוצ'יה הבתולה מסירקוזה נחה בשלום על משכבה במקדש זה. את מהווה השראה לעתיד טוב ושלום לאיטליה ולעולם כולו ".
הכתובת: "לוצ'יה הבתולה מסירקוזה נחה בשלום על משכבה במקדש זה".
Creative Commons By Didier Descouens, via Wikimedia Commons
למרות שונציה מחזיקה בשרידיה של לוצ'יה מזה מאות שנים, ממשיכה סירקוזה עיר הולדתה לטעון לזכות זו. בינתיים הסכימו הונציאנים להשאילה לסירקוזה לשבעה ימים בלבד בדצמבר 2004 לרגל יום השנה ה -17 למותה.
פֶסְטָה סנטה לוצ'יה ב-13 לדצמבר בכנסיית סן ג'רמיה ונציה
ואי אפשר לסיים בלי השיר הנפוליטני הנהדר "סנטה לוצ'יה". השיר אמנם אינו נוגע ישירות לקדושה, אלא לנוף הניבט מרובע סנטה לוצ'יה ומפרץ נפולי לאור הירח המשתקף בים. אך בארצות סקנדינביה הותאמו מילותיו לתהלוכת הנרות הנערכת בפסטיבל האור – ביום הקצר ביותר בשנה, שהוא גם יום חגה של הקדושה.
סנטה לוצ'יה בביצועו של הטנור הנפוליטאני אנריקו קארוזו