סירמיונה: הדייגים הטהורים של אגם גארדה

עמירם צברי|7 ביוני 2016

התנועה הקתרית הייתה כת רוחנית דתית חשובה בעולם הנוצרי של ימי הביניים. התנועה התפשטה במערב אירופה דרך דרום צרפת וצפון איטליה במאה ה-12, עשתה נפשות רבות וקראה תיגר על ההגמוניה הקתולית. התחזקות זו עוררה עליהם את זעמם של ראשי הקתולים ואלה דאגו לשסות בקתרים את "כלבי האל" הדומיניקנים (Domini Canes) וזרועותיה הארוכות של האינקוויזיציה.
ב-1208 ארגן האפיפיור אינוקנטיוס ה-3 מסע צלב בתואנה כי הקתרים גרועים מן "הכופרים המוסלמים" ויש לעקור אותם ואת אמונתם מן השורש. המסע האלביגנזי (על שם העיר הצרפתית אלבי שהייתה אחת ממעוזיהם) הסתיים במרחץ דמים חסר רחמים בדרום צרפת ואיטליה.

 

 

הקתרים ראו עצמם כנוצרים טובים, וכך גם כינו את עצמם (Bons Hommes et Bonnes Femmes). הם התנגדו לכמורה כפי שהיה נהוג בראשית ימיה של הנצרות, אך יצרו בכל זאת הבחנה בין המאמינים הפשוטים (הקרדנטס) למעגל פנימי ומצומצם יותר של מנהיגים (הפרפקטה או המושלמים) שעברו את תהליך הזיכוך והגיעו להארה עם הסוד האלוהי. (ביוונית קתרוי הטהורים).
כדואליסטים האמינו הקתרים כי העולם נשלט ע"י שני כוחות אנטגוניסטיים: אלוהים הטוב ואלוהים הרע או בהתאמה הרוחני והחומרי. האדם שטבעו הבסיסי רוחני ופיזי כאחד, ניצב בתווך בין שני הכוחות הללו וכל תכליתו הוא להתנתק מן האפילה החומרנית ולהתמזג לניצוץ האלוהי השוכן בקרבו. ברעיון זה אחזו קבוצות גנוסטיות שונות כבר בימי הנצרות המוקדמים כמו המניכאיסטים והזרתוסטרים.

 

 

ישנם לא מעט הבדלים בין התאולוגיה הקתרית לנצרות הקתולית שלא אעמוד עליהם בפוסט. אציין רק כי בניגוד לשבעת הסקרמנטים הנהוגים בזרם הקתולי, הסתפקו הקתרים בטקס הנוחם – "הקונסולמנטום (Consolamentum)" – מעין טבילה רוחנית של רוח הקודש באמצעות סמיכת הידיים, דרכה קיבל הנטבל קשר ישיר לניצוץ האלוהי ונגאל מעולם החומר. סימוכין לכך מצאו הקתרים בבשורה הקדושה של לוקס פרק ג פסוק ט"ז:
"בוא יבוא החזק ממני אשר קטנתי מהתיר את-שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש".
הקונסולמנטום אף שימש להיטהרות ומחילת החטאים ועם קיומו הצטרף הנטבל לכמורה הקתרית: הפרפקטה. מכאן היה מוטל עליו להקדיש את עצמו לחיי סגפנות ותפילה ולסייע לאחרים להגיע להארה.

 

 

רבים מחשיבים את נפילת מצודת מונסגור שבצרפת בשנת 1244 כקיצם הטרגי של הקתרים. אלא שבמשך עשרות שנים מצאו הקתרים מפלט על שפת החוף הפסטורלית של האגם המיטיב "גארדה", כשהם מוגנים בקצה לשון היבשה הארוכה של סירמיונה משלושת עברי האגם. האגם היה חיוני לקיומם, הואיל ואמונתם מנעה מהם אכילת בשר ומוצרים מן החי שמקורם בפעילות רבייה כגון ביצים וחלב. המזון החריג היחיד היה דגים, שנתפסו בימי הביניים כילודי בוץ ומים שאינם מתרבים בדרך מינית ולכן מותרים לאכילה.

 

 

אגם גארדה סיפק לקהילת הקתרים שנותרה לפליטה מזון ומקום מסתור יעיל בכדי שלא לבלוט. כאן יכלו הפרפקטים לתרגל באין מפריע את דוקטרינת הדואליזם, לעסוק בפעילות מדיטטיבית ולרקוח צמחי מרפא. החכמה והידע שרכשו, אורח חייהם השלווים ותובנותיהם העלו אמנם את קרנם בקרב הציבור, אך גם את חרונה של ההנהגה הקתולית שהאשימה אותם בכישוף.

 

 

 

במהלכה של המאה ה-13 התיישבו הקתרים במרכזים נוספים כמו דצנזאנו וקונקורצו הסמוכה למילאנו. התפשטותה של הקהילה בצפון איטליה לא הייתה מתאפשרת כלל ועיקר אלמלא הסכסוך המתמשך שבין פלג הגיבלינים שתמכו בקיסר האימפריה הרומית הקדושה, לפלג הגואלפים שצידד בכוחו הפוליטי של האפיפיור.
כל זמן שצפון איטליה מצויה הייתה בשליטת הגיבלינים לא נשקפה סכנה ממשית לחייהם של הקתרים, שנהנו מידידותם של תושבי הכפר הסמוך סירמיונה והשתכשכו במי המרפא של גארדה. עדנתם הייתה בעיקר בימיו של פרידריך השני לבית האונשטאפן, קיסר האימפריה הרומית הקדושה. פרידריך שנאבק בכס הקדוש, גילה סובלנות כלפי הקתרים וסיכל כל נסיון פגיעה בהם.

 

 

המאבק שבין הגואלפים לגיבלינים חילחל לעריה של צפון איטליה וגרם לפירוד בקרב התושבים. סיפורם הטרגי של תושבי ורונה רומיאו ויוליה הוא אמנם דמיוני, אלא שבכל אגדה ישנם זרעים של אמת. ישנם תאוריות הגורסות כי היריבות שבין מונטגיו לקפולט המשמשת רקע לסיפור, מבוססת למעשה על המשפחות מונטקי (Montecchi) וקפלטי (Cappelletti) שהיו קיימות במציאות וניצבו משני צידיו של המתרס הפוליטי. עדות לכך ניתן לדלות ממשפטים בודדים בקומדיה האלוהית של דנטה, ששהה בורונה בתקופה זו.

 

 

באמצע המאה ה־13 החלו פני הדברים להשתנות ורצף ארועים החריד את שלוותם של הקתרים באיטליה.
עם מותו של פרידריך השני בשלהי 1250, קיבלו תומכיו הגיבלינים מכה ניצחת. צאצאיו של פרידריך אמנם ניסו להאבק במשך זמן מה עם האפיפיור וחסידיו, אך במאבק על איטליה ידם של האחרונים הייתה על העליונה.
ב 1262 חובר לכס הקדוש שחקן חיזוק משמעותי בדמותו של שארל מאנז'ו: בנו הצעיר של לואי ה-8 מלך צרפת. שארל מביס את צאצאיו של פרידריך, מוכרז כמלך נאפולי וסיציליה ומביא לקיצה של שושלת בית האונשטאפן.

 

 

עמידתה של ורונה לצידם של פרידריך וצאצאיו על חשבונו של האפיפיור, נענתה בהטלת חרם על העיר והעומד בראשה מסטינו דלה סקאלה. בעטיו של החרם, נאסרו טקסי סקרמנט בכנסיות ורונה וזאת כדי לגרום לציבור המאמינים הממורמר להתקומם כנגד השלטון. עם תבוסת הקיסרים בעלי בריתם, ירדו הגיבלינים מגדולתם, והקתרים עליהם הם נהגו לגונן נותרו למגינת ליבם חשופים לחורשי רעתם. התגובה לא אחרה לבא כשבפיאצ'נצה הוצתו באש 28 עגלות עמוסות לעייפה בקתרים.

 

 

בשל החשש מזרועות האינקוויזיציה קתרים רבים ירדו למחתרת והיו אף כאלה שניהלו חיים כפולים. דוגמא לכך היא אותו מקרה אירוני של ארמנו פונג'ילופו (Armanno Pungilupo) שנקבר ב 1268 בקתדרלת פרארה. ארמנו נחשב לקתולי אדוק ואנשים שפקדו את קברו סיפרו על יכולתו המופלאה לחולל ניסים וישועות וביקשו כי יוכרז כקדוש.
מנגד, חוקרי האינקוויציה חשבו אחרת וממצאיהם העלו כי לא רק שארמנו היה מאמין קתרי, אלא אפילו שימש כפרפקט בעשרים השנים האחרונות. שרידיו של הכופר הקתרי הוצאו מן הקבר והועלו באש, ואפרו פוזר בנהר הפו.

משפטם ושריפתם של הקתרים קיבלו ביטוי ביצירותיהם של אמנים גם במאות ה15-16.
בציור ששמו אוטו דה פה "אקט של אמונה" מוצגים קתרים המועלים על המוקד לאחר שנתפסו על ידי האינקוויזיציה. האחראי על ביצוע גזר הדין עם ההילה על ראשו הוא דומיניקוס הקדוש ולמטה דמויותיהם של שני אנשים כפותים הממתינים לעלות על המוקד.

 

 

בשנת 1276 נחתם הגולל סופית על גורלה של קהילת הקתרים בסירמיונה. מסטינו דה לה סקאלה שליט ורונה, שינה את עמדותיו וביקש להתפייס עם הכס הקדוש כדי שיסיר את הנידוי שהטיל על ורונה. יתר על כן, השמועות על התעצמותה של קהילת הקתרים האוטונומית והאיש העומד בראשה, הבישופ האחרון של טולוז ברנר אוליבה עוררו את חששו. מסטינו קיבץ את חייליו וצעד לעבר סירמיונה כשהוא מלווה בבישופ ורונה האינקווזיטור הפרנציסקני לשעבר טמידיו. החיילים הגיעו למצודה ולאחר שהכניעו את תושבי הכפר, לכדו קבוצה שמנתה בין 166-200 פרפקטים.

 

 

לאחר משא ומתן ממושך עם הכס הקדוש, הואשמו אנשי הקהילה בכפירה והובאו כפותים לארנה הרומית העתיקה של ורונה שסיפקה לצופים מופע אימים נוסף. הנידוי על ורונה הוסר וזאת במחיר חייהם של קבוצת הגולים הקתרים, שביקשו מקלט בסירמיונה ומצאו את מותם במדורת ענק אנושית יוקדת.

 

 
 

סרטון ובו תוכלו להתרשם מלשון היבשה הארוכה והמבודדת של סירמיונה בתוך אגם גארדה, כפי שניבטת ממעוף הציפור