לוגאנו: כנסיית מריה הקדושה של המלאכים – קסם על שפת האגם

עמירם צברי|19 בנובמבר 2020

כנסיית מריה הקדושה של המלאכים (Santa Maria degli Angeli) השוכנת בלוגאנו סמוך לשפת האגם, היא מקום משכנה של יצירת מופת מתקופת הרנסנס המוקדם.
תיאור "הפסיון והצליבה" של הצייר האיטלקי ברנרדינו לואיני (1480 – Bernardino Luini 1532) הוא למעשה ציור הקיר המפורסם ביותר מתקופה זו המצוי בשווייץ. הפרסקו הגדול והתוסס מתפרש כמעט על גבי קיר שלם, עם מאות דמויות ותאורי פנים הכוללים חיילים רכובים על סוסים והמוני בני אדם.
כדאי לשלב את הביקור בכנסייה עם סיור במרכז ההיסטורי של העיר.

 

 

סנטה מריה של המלאכים (Santa Maria degli Angeli)

כנסיית המסדר הפרנציסקני ומנזר סנטה מריה דלי אנג'לי נבנו בשלהי המאה ה-15 במדרון הדרומי של הכפר הימי-ביניימי למרגלות גבעת סן לורנצו.
שורשי פולחן "המדונה של המלאכים" נטועים בכנסיית האם הקטנה בפורציונקולה (Porziuncola) הסמוכה לאסיזי, אותה בחר פרנציסקוס הקדוש (1181-1226) כמקום מגוריו.
הכנסייה הוקמה בשנת 1499 ביוזמת המשפחות החשובות בכפר לציון שני מאורעות חשובים:
חידוש הסכם השלום משנת 1445 שהושג בין התושבים, בעקבות מאבק הדמים הממושך שבין סיעות הגיבלינים והגואלפים והכרת תודה לחברי המסדר על תרומתם הרבה לקהילה במגיפה שפרצה ב- 1498.

 

 

הכנסייה והמנזר עברו במרוצת השנים גלגולים רבים:
בשנת 1848 הופקע המתחם כולו ע"י המדינה וכעבור שנתיים שולב במלון דו פארק (Hôtel Du Parc) ע"י האדריכל לואיג'י קלריקטי (1798-1876).
החל משנת 2015 שוכנו שרידי המנזר במשרדי מרכז התרבות החדש (LAC Lugano Arte e Cultura).
הכנסייה הנוכחית היא תוצאה של פרויקט שחזור שביצעו רשויות הקנטון בין השנים 1922-30.
במטרה להשיב לכנסייה את הדרה המקורי, רבים מפרסקאות הרנסאנס נחשפו ושוחזרו.
הכנסייה מהווה דוגמה מצוינת לסגנון הפרנציסקני שרווח במאות ה-15 וה-16 בלומברדיה ופיימונטה.
התכנית ערוכה בהתאם למתכונת שקבע הקדוש הפרנציסקני ברנרדינו מסיינה (Bernardino da Siena).

 

 

הכנסייה נטולת ספינות משנה (סיטראות) עם קיר חיץ גבוה המפריד בין איזור המתפללים לחלק השמור לנזירים.
מצידו הימני של אולם התווך קפלות פרטיות שנבנו על ידי בני האצולה.
האפסיס פונה מערבה ואולם התווך מחולק לארבעה מפרצים על ידי קשתות רוחביות וביניהם אריחי קרמיקה חלולים המותירים את התקרה גלויה.

 

 

מתחת לקשת המרכזית של קיר ההפרדה שתי לונטות גדולות מן השנים 1538-40 המציגות את העיר ירושלים (משמאל) והר הזיתים (מימין). הציורים מהווים תזכורת לנוכחות הפרנציסקנית בארץ הקודש ותפקידם כאמונים
על משמרת המקומות הקדושים, החל מן המאה ה -14.

 

 

למרות חזותה הרומנסקית הצנועה, הכנסייה טומנת בחובה מספר עבודות חשובות של הרנסנס הלומברדי, לרבות יצירת המופת של ברנרדינו לואיני.
לואיני יליד חבל לומברדיה, נמנה על מעגל תלמידיו הקרובים של לאונרדו דה וינצ'י, הושפע ממורו ונהג לסייע לו בעבודותיו. בשל סגנונם הזהה, עבודות רבות של לואיני יוחסו בשוגג לליאונרדו.
לואיני נודע במיוחד בדמויות הנשיות החינניות ומלוכסנות העיניים, אותן זיכה הסופר ולדימיר נבוקוב בכינוי לואיניסקיות.

 

הפסיון והצליבה: ברנרדינו לואיני

מיד עם כניסתכם לכנסייה תבחינו בקיר ההפרדה העצום המשתרע על פני 110 מ"ר.
הקיר מעוטר בנרטיב המרכזי באמנות הנוצרית, סיפורי הפסיון – מסכת יסוריו של ישוע בדרכו אל הצליבה.
ציורי הקיר הנפלאים סיפקו באותה העת תמיכה חזותית לדרשות שניתנו מן הדוכן שניצב באותן שנים בפינת הקיר השמאלי של אולם התווך.
לואיני שלט היטב בטכניקת הפרספקטיבה ובחר במודע שלא לקבוע את ארועי הסצינה בפאנלים נפרדים.
הוא ניצל את החלל הענק ופרש את שלל האפיזודות לכל רוחבו.

 

 

הסצינה כולה נחלקת לשלושה מישורים המשתפלים מטה לעבר הצופה.
במרכז שלושת צלבי העץ עליהם צלובים ישוע ומצידיו שני הגנבים, דיסמס "הגנב הטוב" וקוסמס נטול החרטה.
תיאורי הפסיון מוצגים בשבע אפיזודות רציפות, המתחילות עם יסוריו של ישוע בהר הזיתים ותפילתו בגת שמנים ומסתיימות עם עלייתו השמיימה.
למרגלות הצלב, יוחנן השליח הקדוש ומריה מגדלנה המיוסרת.
משמאל, קבוצת הנשים הקדושות מנחמות את הבתולה.
החיילים הרומאים בצידו הימני של הצלב מטילים קוביות, כדי לקבוע מי יזכה בגלימתו של ישוע.

 

 

סביב סצינה הצליבה המרכזית, חיילים רכובים על סוסים וקהל רב ונרגש של אנשים.
בפינות הציור המנוגדות, שתי אכסדרות עמודים בסגנון הדורי המציגות את ספקנותו של תומאס (מימין) והלעג לישוע והשפלתו (משמאל). ישוע הנלעג יושב, לראשו נזר קוצים ומסביבו אנשים המציקים לו בדרכים שונות.
בין שתי האכסדרות סצינות נוספות: ישוע הנושא את הצלב והקינה על ישוע המורד אל הקבר.
ברקע משמאל, היסורים בגן: ישוע בגת שמנים בלילה בו הוא מתפלל לאל ומשלים עם גורלו.
במרכז, נוף דמיוני של ירושלים ומימין עלייתו של ישוע לשמיים כ -40 יום לאחר מותו.

 

 

 

מימין לקמרון המרכזי רוקוס הקדוש ממונפלייה שסייע לחולים ונדבק במחלת הדבר עם חבורה מכוערת על רגלו.
משמאל, סבסטיאן המרטיר חייל רומאי בצבאו של דיוקלטיאן, שמטר חיצים ניסו להרגו בשל אמונתו בנצרות.
מעל הארקדות דמויות הנביאים ישעיהו, שמעון, הושע, ירמיהו, דוד וזכריה.

 

 

 

כנסיית מריה הקדושה של המלאכים מחזיקה ביצירות נוספות של לואיני:
ציור הסעודה האחרונה על הקיר השמאלי של אולם התווך, שצוייר במקור עבור חדר האוכל של המנזר.

 

 

ופרסקו של המדונה הילד ויוחנן המטביל בלונטה שבקפלת הטבילה.
(הלונטה עצמה נותקה מקלויסטר המנזר ב- 1851).

 

 

ציור נוסף הראוי לציון הוא פרנציסקוס הקדוש המקבל את סימני הסטיגמטה (1728) של ג'וזפה אנטוניו פטריני (Giuseppe Antonio Petrini), אחד הציירים המעניינים ביותר בטיצ'ינו במאה ה -18.

 

 

תיאורי הפסיון והצליבה המופיעים על ציור הקיר של לואיני:

(A) דיסמס הקדוש, "הגנב הטוב" שהכיר בישוע וחזר בתשובה
(B) קוסמס הגנב חסר החרטה אשר לעג לישוע
(C) שר המאה המייצג את הרשות הרומית
(D) מרים מתעלפת ונתמכת על ידי הנשים הקדושות
(E) שר-המאה שחזר בתשובה והכיר בישוע כבן-האלוהים
(F) עלם צעיר, המסמל את האנושות הנגאלת, מצביע לעבר הצלב, ולמרגלות הצלב גולגולתו של אדם הראשון (גבעת הגולגולתא) לעברה מחלחל דמו של הגואל
(G) מריה מגדלנה כורעת ברך ומתייסרת
(H) השטן מיוצג על ידי בחור צעיר הנושא מגן ועליו עקרב, סמל הרשע
(I) החייל הרומאי מענה את ישוע ומושיט לפיו ספוג הטבול בחומץ
(J) יוחנן השליח הקדוש נוכח במעמד הצליבה
(K) ככל הנראה דיוקן עצמי של הצייר לואיני כפקיד רומאי הישוב על סוס
(L) הרומאים מטילים קוביות כדי לקבוע מי יזכה בגלימתו של ישוע
(M) הרשות היהודית

האפיזודות לפי סדר כרונולוגי
1 ישוע מתפלל בהר הזיתים (גת שמנים) מעליו מלאך ולצידו שלושת תלמידיו האהובים השקועים בשינה
2 ישוע מושפל ונלעג מוכתר בנזר הקוצים
3 נפילתו של ישוע בדרך היסורים
4 סצינת הצליבה
5. משיחת ישוע וההורדה לקבר
6. תומאס המפקפק בוחן את פצעי הצליבה
7 עליית ישוע השמיימה

 

 
 
בסרטון הבא תוכלו להתרשם מיצירת המופת של לואיני ומכנסיית סנטה מריה של המלאכים