רומא: אובליסק דוגאלי (Obelisco di Dogali) – בעקבות הקולוניאליזם האיטלקי

עמירם צברי|19 בספטמבר 2020

"לניצחון אבות רבים, אך הכישלון יתום הוא.."
מונומנטים רבים ברחבי העולם מוקדשים לנצחונות היסטוריים כבירים והישגים צבאיים, אך מעטים מנציחים תבוסות ומפלות.
אובליסק דוגאלי מציין זכרון כואב במיוחד.

 

 

בלב הגן הציבורי הקטן שבין שדירת לואיג'י אינאודי (Viale Luigi Einaudi) למרחצאות דיוקלטיאנוס, במרחק צעדים ספורים מכיכר הרפובליקה של רומא, שוכן "האובליסק של דוגאלי" (Obelisco di Dogali).
אובליסק הגרניט האדום נבנה בימי רעמסס השני במאה ה-12 לפנה"ס והגיע מהליופוליס לרומא במצוות הקיסר דומיטיאנוס. האובליסק שימש לעיטור האיזאום (Iseum), מקדש האלים המצריים איזיס וסרפיס ששכן בשדה מארס (Campus Martius) במקום בו ניצבת כיום כנסיית סנטה מריה סופרה מינרווה.
אובליסק דוגאלי הוא למעשה אחד מארבעה אובליסקים מצריים שנחשפו בשנת 1883 על ידי הארכיאולוג רודולפו לנצ'יאני.
שלושת האובליסקים הנוספים הם:
אובליסק מֳקוּטֶאוֹ (Obelisco Macuteo) השוכן כיום בחזית הפנתיאון בפיאצה דלה רוטונדה

 

 

אובליסק מינרווה שעל גבי הפיל (עליו כתבתי בפוסט: פיל נושא אובליסק – נקמתו של ברניני)

 

 

והאובליסק בגני בובולי בפירנצה

 

 

קרב דוגאלי

בשנת 1861, זמן קצר לאחר האיחוד, ביקשו קברניטי איטליה לכונן אימפריה קולוניאלית ולבסס מחדש את מעמדה של המדינה הצעירה כמעצמה אירופית.
דרכם של האיטלקים לא היתה סוגה בשושנים. הפלישה הצבאית לחופי אריתריאה באפריקה גרמה לעימות ישיר עם האימפריה האתיופית והניבה סידרת התנגשויות בין השנים 1887-1889.
סיפורנו מתחיל ב -26 בינואר 1887 עם כח תגבור שנשלח לסייע לחיל המצב האיטלקי בסחטי (Sahati).
על הכח שמנה כ-550 חיילים פיקד הלוטננט-קולונל תומאסו ג'ובאני דה כריסטופוריס.
עם שחר התגלו הלוחמים בידי מרגלים מקומיים שדיווחו למפקד האתיופי רָאס אָלוּלַה.
אָלוּלַה הציב מבעוד מועד מארב בעיירה דוגאלי, סמוך לעיר הנמל מאסאווה שבאריתריאה.
אתרע מזלם של האיטלקים שמצאו עצמם נצורים. לרשותם אמנם עמדו רובים, תותחים ומכונות ירייה מודרניות, אך הם סבלו מנחיתות מספרית. האיטלקים נלחמו בגבורה והחזיקו מעמד שעות ארוכות עד שאזלה התחמושת.
אז יצאו האתיופים למתקפה והרגו את מרביתם, למעט שמונים פצועים שהצליחו להימלט.

 

 

מחלוקת על ההנצחה

כאשר הגיעו הידיעות הקשות על המפלה בקרב דוגאלי, אבל כבד עטף את האומה האיטלקית.
חרף התבוסה המבישה הוחלט להנציח את זכרם של 500 החיילים שנפלו בדוגאלי ב- 26 בינואר 1887.
תחילה נתקבלה ההחלטה להסב את שמה של כיכר טרמיני (Piazza di Termini) לכיכר ה-500 (Piazza dei Cinquecento) ולהציב בלב הכיכר את האובליסק שנחשף זה מכבר.
אלא שבקרב הציבור לא הייתה תמימות דעים והוויכוחים בעד ונגד גלשו לכדי התגלעויות בבירה רומא.
הרעיון ליצור מונומנט שינציח תבוסה במלחמה קולוניאלית אף הצליח לעורר את חמתם של מספר אנשי רוח.
המשורר ג'וזואה קרדוצ'י סירב לבקשת ראש עיריית רומא לחבר לנופלים שיר הלל (Ode)
וגבריאלה ד'אנונציו הלאומן כינה אותם בספרו "ילד התענוגות" (Il piacere) משנת 1889 כבהמות שנטבחו באכזריות ("bruti uccisi brutalmente").

 

 

חנוכת האובליסק ומספר שינויים

כך או אחרת, הפרוייקט יצא לדרך והעבודות הופקדו בידי האדריכל פרנצ'סקו אצורי (Francesco Azzurri).
האנדרטה מורכבת מן האובליסק המצרי הניצב במרכז.
על לוחות המצבה סביב הבסיס מונצחים שמותיהם של 413 החיילים ו -22 הקצינים שנפלו בקרב.
שמות הנופלים מסודרים בשתי עמודות לפי דרגתם הצבאית.
האובליסק עצמו מתנשא לגובה 6.34 מטר ועם הבסיס מגיע גובהו לכדי 16.3 מטר.

 

 

האנדרטה נחנכה רשמית ב- 5 ביוני 1887, יום השנה לציון ההכרזה החוקתית של מלך סרדיניה קרלו אלברטו.
תחילה הונח האובליסק בכיכר שמול תחנת הרכבת טרמיני. אך תלאותיו לא פסקו ובשנת 1925 בעקבות בנייתה מחדש של תחנת הרכבת עבר האובליסק למיקומו הנוכחי בגני ויאלה אינאודי, מול מרחצאות דיוקלטיאנוס.

 

 

ב- 8 במאי 1937, יום השנה לציון הנצחון במלחמה האיטלקית-אתיופית השנייה, נוסף לבסיס האנדרטה פסל האריה משבט יהודה. פסל הברונזה המוזהב, אחד מסמלי הקיסר האתיופי היילה סלאסי, (שנמלט עם הכיבוש האיטלקי לירושלים) נלקח כשלל מאדיס אבבה במהלך המערכה החבשית.
את האריה הוחלט להניח למרגלות האובליסק, כדי להדגיש כי נקמת הנופלים הושלמה וכבודם הושב.
האריה אמנם נשלח לאחר מו"מ חזרה לאתיופיה בשנת 1960, אך אובליסק דוגאלי נותר על כנו כאילו לומר כי במלחמות אין מנצחים.

 

 

 

אהבתם? אשמח לשיתופים