שלושת האמגושים, כבר אינם יחדיו – פטר פאול רובנס

עמירם צברי|8 בינואר 2021

ה-6 בינואר הוא חג ההתגלות (האפיפניה), יום חגם של שלושת המלכים (חכמי קדם) שהגיעו ממזרח ובאמתחתם מנחות כדי לסגוד לישוע התינוק עם לידתו.
תיאור הערצת המלכים, המוכרים גם כאמגושים או מאגים, המגיעים בצוותא לאבוס בבית לחם נפוץ באיקונוגרפיה הנוצרית וביצירות אמנות רבות, אך הופעת כל אחד מהם בציור נפרד ואינטימי נדירה בהחלט.

 

 

שלושת האמגושים של בלתאזר מורטוס

בשנת 1618, צייר פטר פאול רובנס את דיוקניהם של שלושת המאגים עבור בלתאזר מורטוס (1574–1641), חבר ילדותו ובעליה של חברת הוצאת הספרים פלנטין שבאנטוורפן.
רובנס תיאר את צדודיתו של מלכיור המלך האשורי, כדמות מוחשית של גבר מזוקן בגיל העמידה ולא כמלך דמיוני ואקזוטי המגיע ממרחק רב לסגוד לישוע.
מלכיור ההדור עוטה גלימת ארגמן ובידו תיבה מוזהבת החושפת את מנחת הלבונה שנשא עימו לבית לחם.

 

 

דיוקנו של מלכיור היה אם כן אחד מחמישה ציורים שצייר רובנס עבור מורטוס בתקופה זאת.
ארבעת האחרים תיארו את הבתולה והילד, יוסף הנגר ושני האמגושים הנוספים, המלך היווני ששמו לפי המסורת גאספר והמלך האתיופי בלתאזר (בלשאצר בעברית).
לכאורה, ישנם קווי דמיון בולטים בין הדיוקנאות לדמויות המלכים המתוארות בציור "הערצת המאגים" שצייר רובנס שנה קודם לכן, עבור כנסיית יוחנן הקדוש במכלן.
עם זאת הדיוקנאות הנפרדים של הצייר הפלמי, מתוארים בנימה אישית ומרגשת יותר.

 

 

היום, לאחר מאות שנים של תמורות שונות והחלפת בעלים, שוכנים הדיוקנאות במרחק רב זה מזה:
דיוקנו של מלכיור, ניצב באופן קבוע בגלריה הלאומית לאמנות בעיר וושינגטון,
גאספר, במוזיאון האמנות של העיר פונס (Museo de Arte de Ponce) בפורטו ריקו,
ובלתאזר, המורי כהה העור נמצא בבעלות מוזיאון פלנטין-מורטוס בעיר אנטוורפן בבלגיה.

 

 

בלתאזר מורטוס עמד בראש חברת ההוצאה לאור פלנטין (Officina Plantiniana), שהוקמה על ידי סבו כריסטוף פלנטין, שהיה המו"ל הגדול ביותר באירופה במאות ה -16 וה -17.
כאשר קיבלו מורטוס ואחיו את שרביט הניהול, לאחר מותו של יאן אביהם בשנת 1610, הזמינו השניים את חבר ילדותם רובנס כדי לאייר ולעטר את פרסומי החברה.
מורטוס אף הזמין מחברו דיוקנאות נוספים של בני המשפחה לרבות אביו וסבו המנוחים.

 

שלושת האמגושים או סיפורה של משפחת מורטוס

יאן מורנטורף, אביו של בלתאזר, החל דרכו בחברת פלנטין בגיל 15 כשוליה וסלל את דרכו במעלה החברה.
עם נישואיו למרטינה, בתו של כריסטוף פלנטין, הפך יאן לחתנו וליורשו.
לימים שינה יאן את שם משפחתו למורטוס ובמכתב לאביו הסביר כי מורטוס הוא הגרסה הלטינית למורנטורף (Moerentorf) וכי בחר בו כהתייחסות ל-"מורוס", המלך המורי כהה העור בלתזאר.

 

 

יאן ומרטינה אף העניקו לשלושה מילדיהם את שמותיהם של שלושת האמגושים בלתאזר, גאספר ומלכיאור.
השמות שהיו נפוצים באנטוורפן, נבחרו מתוך תקווה, שיביאו למשפחתם כבוד ויקר בדומה לשלושת המלכים.
כשעברה לידיו בעלות החברה, שיבץ בלתאזר על שבלונת מכבש הדפוס את אותו כוכב מנצנץ שזרח מעל בית לחם והורה לאמגושים את הדרך. המוטו שבחר היה “Stella Duce” ("עם הכוכב המורה").
ציורי המאגים שהזמין מרובנס חברו, לא היו אלא דיוקן מייצג של בני המשפחה.

 

 

מלבד קישורם וייחוסם של המאגים לבלתאזר ובני משפחתו , סיפורם המקראי של המלכים המופיע בבשורה עפ"י מתי, היה משמעותי ביותר עבור רובנס האדוק.
רובנס צייר את "הערצת המאגים" פעמים רבות ונושא זה היה חשוב במיוחד עבור העיר אנטוורפן.
ראוי לזכור כי נמלה הימי ההיסטורי של העיר הבלגית, קיבל את פניהם של מבקרים רבים שהגיעו מכל קצוות תבל בדומה לשלושת המלכים.

 

 

מוזיאון פלנטין-מורטוס (Musée Plantin-Moretus)

דיוקנאות רבים שצייר רובנס לבני המשפחה עדיין מעטרים את הגלריה המרכזית של מוזיאון פלנטין-מורטוס (Musée Plantin-Moretus). המוזיאון המוקדש לחברת ההוצאה לאור, שוכן באנטוורפן במבנה רנסאנסי ששימש למגורי המשפחה ולבית הדפוס בין המאות 16-19.
המבנה המעוטר בפאר מכיל בקרבו ציורי בארוק פלמיים, ספרים נדירים, ושניים ממכבשי הדפוס העתיקים בעולם (מסביבות המאה ה-17).
במוזיאון מוצגים בין היתר שבלונות, מטריצות, מטבעות וספרייה המכילה אוסף נרחב של דברי דפוס וארכיון המתעד את פעילות החברה בין השנים 1555 עד 1876. המוזיאון הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.

 

 

שלושת האמגושים נפרדים זה מזה

למרבה המזל שמרו בני המשפחה על בית הדפוס בשלמותו וביצעו בנכס שינויים מינוריים עד לשנת 1876, אז נמכרו החברה והמבנה לעיר אנטוורפן.
שונה מקצה לקצה היה גורלם של שלושת המאגים.
הדיוקנאות נמכרו כבר ב-1781 וכעבור מאה שנים הופרדו זה מזה במכירות פומביות.
גאספר ומלכיור מצאו את דרכם לארצות הברית. גאספר נמכר בשנת 1962 למוזיאון דה ארטה דה פונס במכירה של סותבי'ס בלונדון ואילו מלכיור נתרם בשנת 1943 לגלריה הלאומית לאמנות בוושינגטון על ידי צ'סטר דייל.
גורלו של בלתאזר לא שפר עליו והוא עבר דרך חתחתים, בה הגיע בסופו של דבר לידיו של הנאצי הרמן גרינג.
גרינג, אספן אמנות כפייתי שהחזיק בבעלותו אלפי יצירות אמנות שבזז ממוזיאונים, החרים מרכוש יהודי והשיג במכירות מאולצות.
למרבה המזל, הדיוקן נשמר והגיע תחילה לאוסף פרטי בבריסל ומשם מצא מחדש את משכנו במקומו הטבעי, מוזיאון פלנטין-מורטוס.