במרחק קצר מקתדרלת הנוטרדאם, מעבר לגדה השמאלית של נהר הסיין מצוייה סמטה קטנה ומעניינת עם שם מוזר למדי: "La rue du chat qui pêche", ובתרגום חופשי: "רחוב החתול הצד דגים". (או דג דגים)
הסמטה אינה יותר מאשר מעבר צדדי צר בין שני בניינים, ועל כן רבים התיירים הפוסעים לידה מבלי לדעת כלל על קיומה.
הסמטה משתרעת לאורך של כ- 29 מ' ורוחבה אינו עולה על 1.80 מ', כך שעם מוטת ידיים של שחקן כדורסל נמוך תוכלו לנגוע בו זמנית בשני קירותיה המקבילים של הסמטה. נתונים מעניינים אלה הקנו לה שלא במדוייק את התואר "הרחוב הצר ביותר בפריז", כתר שאליו טוענים למעשה מספר רחובות נוספים:
כך למשל, רוחבה המקסימלי של Sentier des Merisiers (סמטת עצי דובדבן הבר) שברובע ה-12 הוא מטר אחד, ופאסאז' דה לה דואה Passage de la Duée שברובע ה-20 עמד על 80 ס"מ בימי תפארתו. אך בעקבות הרחבתו בשיפוצים שנערכו זה מכבר, הודח מן התחרות בבושת פנים.
רחוב "החתול הצד דגים" נסלל ב 1540 וקודם לכן שימש מעין מעבר שאיפשר לתושבים להגיע עד לשפת הנהר.
באותה עת, מזח עדיין לא נבנה לאורך גדות הסיין, והדרך היחידה לגשת לנהר הייתה באמצעות גרם מדרגות שהוביל עד למים.
שמו של הרחוב עבר גלגולים שונים ומשונים כמו "רחוב התנורים" ולאחר מכן "רחוב החנויות" שאולי מספקים לנו מידע כלשהו על אופיו באותה העת.
לבסוף אומץ שמו הנוכחי ויוצא הדופן "רחוב החתול הצד דגים" , ככל הנראה בהשראת שמו של שלט שהציג חתול שצד דגים. שלט שעליו נכתב:
"Aller voir pêcher les chats, Se laisser persuader facilement"
משהו כמו: "לך לראות את החתולים שצדים דגים ובקלות תשתכנע בעצמך."
המעניין הוא ש- chat בסלנג הוא גם איבר הרבייה הנשי ו péché הוא חטא אז בתרגום העסיסי יותר: "קל מאוד לשכנע לדוג…." היה בעצם שלט ששידל לזנות.
כדאי לזכור שבאותן שנים, בתיה של פריז עדיין לא היו ממוספרים, ושלטי החנויות היו נקודות הציון היחידות בהן יכלו התושבים להשתמש כדי לדעת את מיקומם. מכל מקום, הסיפור המוזר על שלט פרובוקטיבי שנתן את שמו לסמטה המסתורית נשמע מופרך למדיי, והכשיר את הקרקע להתפתחותם של שלל אגדות שתובלו עם השנים.
אגדה אחת מספרת, כי טרם שנבנה המזח, כאשר נהר הסיין עלה על גדותיו הוצפו קומותיהם התחתונות של הבתים הסמוכים. היה זה חתול כשרוני ופעלתן שניצל את העניין לטובתו ויצא למסע דיג בתוך מרתפי הבתים גדושי המים והדגים. מאז נושא הרחוב את שמו של אותו חתול שצד דגים בין כתליו.
גרסא מרתקת יותר מספרת כי במאה ה-15 גר בקרבת מקום כומר נוצרי זקן בשם דום פרלה (Dom Perlet).
בין יתר עיסוקיו השקיע הכומר המוזר את זמנו בחקר האלכימיה, וחלק את דירתו הצנועה עם חתול שחור כפחם.
הכומר נהג לעבור תמיד דרך הסמטה בדרכו לנהר הסיין כלצידו פוסע חתולו, ותמיד שב כשסל דגים עמוס לעייפה מצוי בין שתי כפות ידיו. המחזה לא היה מפתיע כלל וכלל, אלמלא הרעב הכבד ששרר בפריז באותן שנים ומצבה העגום של הדגה בנהר הסיין.
שלושה סטודנטים מקומיים תהו לפשר העניין וגמלו בליבם לעקוב אחרי הכומר ומה שגילו הדהים אותם. הכומר לא השתמש בחכה ואף לא הכין פתיון, היה זה החתול עצמו שפילח את מי הנהר בחבטת כף רגלו, ושלה דגים רבים שקיפצו לשפת הנהר.
יותר מזה לא היה צריך כדי לשכנע את הסטודנטים שראו בחתול יצור דמוני, בנו בכורו של השטן. הסטודנטים החליטו לארוב לחתול שנהג לשוטט לבדו לעיתים קרובות ליד הנהר, וכאשר לכדו אותו הטביעוהו במימיו של הסיין. למרבה ההפתעה ביום שמת החתול, האלכימאי נעלם אף הוא כאילו בלעה אותו האדמה. אך הפלא ופלא, לא עברו מספר חודשים והכומר נראה שוב…
ומה באשר לחתול השחור?… היצור הפרוותי בעל תשע הנשמות, נצפה כשהוא פוסע לצד ידידו לעבר הסיין, כפי שנהגו מאז ומעולם.
הסופרת ההונגריה יולן פלדש (Földes Jolán 1902-1963) שהתגוררה בסמטה, נטלה את שמה לספרה הידוע הנושא את אותו שם "רחוב החתול הצד דגים".
עם תום לימודיה בבודפשט היגרה יולן לפריז שם החלה לעבוד כפקידה, ובשעות הפנאי החלה לכתוב ספרים שזכו להצלחה רבה במולדתה. המפורסם שבהם היה כאמור "רחוב החתול הצד דגים" שסיפר על חבלי הקליטה הקשים של משפחת פליטים הונגריים ממעמד הפועלים שהתגוררה באותה סמטה לאחר מלה"ע ה-1. הספר שהתפרסם בשנת 1936 תורגם באירופה לשפות רבות, זכה לשבחי המבקרים , וב 1940 אף תורגם לעברית.
ולסיום קטע מוזיקלי:
ההרכב השוויצרי רקטו ורסו (Recto Verso) נתן ל"חתול הצד דגים" פרשנות משלו בשיר שפרסם בשנת 2004. בשיר המשלב מספר סגנונות, מסופר כי מאז שהגיע החתול לרחוב, החיים אינם כפי שהיו קודם לכן…
והפכו בלתי נסבלים עבור הדגים והעכברים….שחייבים לעשות מעשה.
La rue du chat qui pêche – Recto Verso
קתדרלת הנוטרדאם בסימן הכחול מימין ובשמאלי סמטת החתול הצד דגים