שמו של קוזימו דה מדיצ'י מסמל במידה רבה את קיצו של הסדר הישן בפירנצה והפיכתם של מוסדותיה הציבוריים למונרכיה הלכה למעשה. להתפתחות זו היו כמובן מתנגדים לא מעטים, ביניהם אזרחים, מכובדים ורפובליקנים כמו באצ'ו ואלורי (Baccio Valori) ופיליפו סטרוצי (Filippo Strozzi), שלמרות תמיכתם הקודמת בקוזימו, בחרו מרצונם בגלות.
הגולים גייסו לצידם תומכים וכח צבאי, בתקווה להדיח את העריץ ולהשיב את המוסדות הרפובליקניים על כנם. אך אלה היו רק חלומות באספמיה. קרב מונטמורלו (Battaglia di Montemurlo), שנערך בראשית אוגוסט 1537 הסתיים בנצחונם המוחץ של חילות קוזימו, אותם הוביל אלסנדרו ויטלי, מפקדו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
מלבד סיוע צבאי, זכה קוזימו לתמיכתו המלאה של הקיסר שאף העניק לו את התואר דוכס פירנצה.
ציורו של בטיסטה פרנקו הוונציאני, הקרב על מונטמורלו וחטיפת גנימדס ע"י זאוס המחופש לעיט
(La Battaglia di Montemurlo e il Ratto di Ganimede), מהווה אלגוריה לכנפיו הסוככות של קרל החמישי (העיט השחור של האימפריה הרומית הקדושה) המניף לפסגת האולימפוס את קוזימו, המתואר כגנימדס.
נקמתו של קוזימו הייתה אכזרית וראשי המורדים נערפו בכיכר העיר, לרבות שני מנהיגיהם ואלורי וסטרוצי.
יחד עם זאת, האירוע הפוליטי המצער יוותר כמקרה בודד. תקופת שלטונו של הדוכס הגדול של טוסקנה הייתה בהחלט מוצלחת. קוזימו דה מדיצ'י ייזכר כמדינאי שקול ומוכשר שביצר את מעמדו ושלטונה של משפחתו בעיר.
תחת שלטונו, שיחזרו פירנצה וטוסקנה במידת מה את שיעור הקומה הכלכלי והפוליטי שאיבדו מאז ימי לורנצו המפואר.
בליבה של פיאצה סנטה טריניטה, ניצב עמוד הצדק, הקולונה דלה ג'וסטיציה (Colonna della Giustizia).
העמוד מכונה גם "קולונה דלה באטאליה דל מונטמורלו" עמוד הקרב של מונטמורלו.
עמוד הנצחון הרומי שמקורו במרחצאות קרקאלה ברומא, הוענק לקוזימו במתנה על ידי האפיפיור פיוס הרביעי.
תחילה ביקש קוזימו להניף את הקולונה בשנת 1554 כדי לחגוג את ניצחונו בקרב מונטמורלו.
לאחר מכן צויין כי העמוד הונח כדי לציין את קרב מרציאנו בו הובסה סיינה השנואה באותה שנה.
בנקודה בה ניצב העמוד, שהה למעשה קוזימו כאשר קיבל לראשונה את הידיעות על הניצחון.
ההקדשות על העמוד אף הן השתנו בהתאם עד לשנת 1569, אז הוכתר קוזימו בידי האפיפיור פיוס החמישי לדוכס הגדול של טוסקנה, והכתובת הנוכחית נחקקה.
הובלת הקולונה מרומא לפירנצה הייתה משימה קשה עד בלתי אפשרית.
כדי לשנע את עמוד הגרניט המתנשא לגובה של 11 מטר ומשקלו כ-50 טון, נדרשו חודשים רבים.
כבר בשלב הראשון בו הובל העמוד מן המרחצאות עד לנהר הטיבר, ההספק עמד על מאה מטרים ביום אחד.
כדי לפקח על מלאכת ההובלה מינה קוזימו את האדריכל והצייר הנודע ג'ורג'ו וזארי (Giorgio Vasari).
וזארי כידוע תכנן עבור קוזימו גם את האופיצי והמסדרון המקשר בין הפאלאצו ווקיו לפאלאצו פיטי שמעבר לארנו, הנושא את שמו עד היום.
וזארי אף העניק בעצמו פרשנות משלו לקרב מרציאנו בציור ענק המתנוסס באולם החמש-מאות
(Salone dei Cinquecento) שבארמון הישן, הפאלאצו ווקיו.
העמוד, נרתם אם כן לדוברה אותה גררה ספינה מנמל אוסטיה עד לשפך נהר הארנו.
במהלך השייט נאלצה שיירת הספינות להתמודד עם מספר פשיטות של שודדי ים סראצינים.
משהורד ליבשה, נגרר העמוד השכוב על גבי גלילי עץ לעבר פירנצה ע"י שוורים וסוסים.
הטיפוס במעלה הנהר מפיזה לפירנצה נמשך כשנה והפעם בהשגחתו של הפסל הידוע ברתולומאו אמאנאטי.
בסופו של דבר הגיע העמוד לשערי העיר בשנת 1563 לקולם של צהלות התושבים.
בראש העמוד הונח תחילה פסל עץ זמני שהוחלף ב-1580 בפסל מפואר יותר מאבן פורפיר אדומה ונדירה.
דמותה של יוסטיציה, מקבילתה הרומית של תמיס היוונית הוא פרי עיצובו של אמאנאטי.
יוסטיציה, האמונה על הצדק עוטה גלימה, בזרועה הימנית חרב ובשמאלית מאזני צדק.
הפסל נחצב למעשה משלושה שברי פסל רומי קדום שחושלו בברונזה זה לזה.
על מלאכת הפיסול הקשה שארכה לא פחות מ-11 שנים עמלו פרנצ'סקו פרוצ'י דל טאדה ובנו רומולו.
פסלה של יוסטיציה נקשר אגב לאנקדוטה מוזרה ומעניינת
זמן קצר לאחר שהונח בראש הקולונה, החלו להתרחש מקרי גניבה של אבנים יקרות ותכשיטים מדוכני הצורפים על הפונטה ווקיו. החשד המיידי נפל על חבורת צעירים שנהגה להשתעשע באורח קבע על הגשר הישן.
למרות שאשמתם מעולם לא הוכחה, על הנערים נאסר להתגודד או לשחק שוב על הגשר.
אלא שבכך לא נפתר העניין וגניבתם המסתורית של אבני החן היקרות לא ממש פסקה.
האמת נחשפה כעבור מספר שנים ומי אם לא יוסטיציה היא זו שדאגה כי הצדק יצא לאור.
באחת מעבודות התחזוקה על הפסל נחשפו האבנים היקרות כשהן טמונות בקן עורבים ששכן באחת מכפות מאזני הצדק.