"מזה מספר חודשים, אני עובד על יצירה שהשיבה לי את בריאותי. אני משכים קום למלאכה מידי בוקר, שב הביתה מאוחר מאוד ולמחרת מתחיל שוב מחדש. דבר אינו מסב לי עונג רב יותר מאשר להתעמק בציור המעניק לי בנוסף לכל בריאות של גבר בן שלושים".
(מתוך מכתב ששלח אז'ן דלקרואה (Eugène Delacroix) לסופרת ז'ורז' סאנד ב- 12 בינואר 1861).
פרוייקט המלאכים של דלקרואה
סן סולפיס (Saint Sulpice), אחת מכנסיות הבארוק המפורסמות בפריז, מהווה משכן לציורי המלאכים הנפלאים של אז'ן דלקרואה. הציורים המוצגים על קירות הקפלה נוצרו בין השנים 1854-1861.
קפלת המלאכים הקדושים (Chapelle des Saints-Anges) היא למעשה אחת מעבודותיו האחרונות.
היצירות הן דוגמה מוחשית לגאונותו של דלקרואה ופרשנותו המעודנת והדקה לכתבי הקודש. מעין צוואה רוחנית של הצייר הדגול שהלך לעולמו ב-1863. בחלל צר ומוגבל, הציג דלקרואה שלושה נושאים מקראיים. שני ציורי קיר הנמתחים לגובה של יותר מ-7 מ', וציור נוסף על התקרה המתקרב ל- 5 מ'.
טכניקה וביצוע
ציורי הקיר נוצרו באמצעות תערובת של פיגמנטים, שמן פשתן וכמות קטנה של שעווה. ההכנה הקפדנית כללה רישומי עיפרון ושמן רבים, חקירת יחסי הצבעים והכנה טכנית של משטח הקיר. כדי להתמודד עם הלחות בכנסייה, ביקש דלקרואה מעוזריו להשרות את הקירות בשמן רותח. לשם הכנת התקרה, הוצמדו לקיר יריעות קנבס, באמצעות דבק מעופרת לבנה (צֶרוּסִיט) בטכניקה שנקראת מרופלאז' (marouflage).
לצורך השלמת הפרוייקט עזב דלקרואה את משכנו הקודם ברובע אתונה החדשה (Nouvelle-Athènes) ועבר להתגורר ברחוב פירסטנברג (Rue de Furstemberg), סמוך לכנסיית סן ז'רמן דה פרה, שם שוכן כיום מוזיאון המוקדש לו ולעבודותיו.
ציורי הקיר עברו שיקום ושימור (רסטורציה) בין השנים 2016-2015. עלות הפרוייקט הסתכמה ב-438,000 אירו, שנתרמו ע"י עיריית פריז והקרן למורשת (Fondation du Patrimoine). עבודות הניקוי והשימור השיבו ליצירות את הגוון המקורי. הצבעים תוססים ועזים בזכות השמן שהעניק ברק למשטח הקיר.
נושאים יוצאי דופן של מלאכים נלחמים
דלקרואה באופן מפתיע, בחר להקדיש את מחזור ציורי הקיר למלאכים נלחמים.
שני נושאים מתוך הברית הישנה (התנ"ך היהודי): יעקב נאבק במלאך (בראשית) וגירוש הליודורוס מהמקדש (ספר מקבים ב' החיצוני). ואחד מן הברית החדשה: מיכאל הקדוש המכניע את השטן (חזון יוחנן).
בחירת הנושאים המפתיעה העסיקה רבות את מבקרי האמנות. בשתי סצנות נאבק הטוב ברע (הקדוש מיכאל והליודורוס), ובשלישית, הטוב נאבק בטוב הגדול יותר (יעקב הנאבק בשלוח האל).
הציורים הרוויים באלימות, במרחב המשמש לתפילה והרהורים עוררו בציבור תגובות אמוציונליות חזקות.
דמויות המלאכים השונות מן התיאור המוכר לנו מציורי הבשורה. אופיים הכאוטי במקצת של הדמויות, ניגודי הצבעים העזים והתנוחות עמדו בניגוד לגישות הקלאסיות והמאופקות באמנות הדתית.
עם זאת, אם נתייחס לכתבי הקודש, נבחין בנקל כי שלושת הנושאים עולים בקנה אחד ומבטאים היסטוריה מגובשת של התערבות אלוהית. רצף כרונולוגי המתחיל בתקופת האבות של העם היהודי ומסתיים בישועה הנוצרית באחרית הימים.
מבקר האמנות שארל בודלר התייחס למבקרים בביטול והכתיר את דלקרואה כגאון הצרפתי של הציור הרומנטי.
"מעולם לא הציג דלקרואה צבע על-טבעי מרהיב ומחוכם יותר, אף לא ציור אפי מכוון יותר. אני בהחלט יודע שמספר אנשים, ללא ספק בנאים או שמא אדריכלים, התייחסו ליצירה האחרונה הזאת במילה דקדנס. זה המקום לזכור שמאסטרים גדולים כמו הוגו או דלקרואה, מקדימים תמיד במספר שנים את מעריציהם המבויישים…"
(מתוך ספרו של בודלר: L'art romantique, 1868 , Charles Baudelaire)
בחוגי האמנות, דלקרואה מצטייר לעיתים כספקן או חסר אמונה. ברם, מתוך יומנו עולה, כי התייחס בכבוד ואהדה לטקסים קתוליים ולנושאים מקראיים. רבות מיצירות הדת של דלקרואה לא היו הזמנות ונעשו בהשראתו. יתר על כן, ציורי המלאכים שבחר לסן סולפיס התאימו לסגנונו הרומנטי, שבא לידי ביטוי בהבעות פנים מודגשות, צבעים עזים וחזקים, תנועה חושנית ודרמטית וקומפוזיציה דינאמית.
המלאכים הקדושים של דלקרואה: מקורות מקראיים ותיאור
אם נתייחס לסצנות באופן כרונולוגי, ההתגוששות המאומצת בין יעקב והמלאך עד עלות השחר מהווה ציון דרך בתולדות ישראל. רגע מכונן המסמל את המשך הברית בין אלוהים לעמו הנבחר.
יעקב עובר תהליך התבגרות מאדם אנוכי הנוטל במרמה את בכורת אחיו וברכת אביו*, למנהיג הראוי לרשת את מעמד הפטריארך של העם העברי.
* בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ (בראשית כז לה)
יעקב נאבק במלאך
המאבק שבין יעקב למלאך המעטר את צידה השמאלי של הקפלה מוזכר בבראשית פרק ל"ב:
כד וַיִּקָּחֵם–וַיַּעֲבִרֵם, אֶת-הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ.
כה וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.
כו וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף-יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף-יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.
כז וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם-בֵּרַכְתָּנִי.
כח וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה-שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.
כט וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ–כִּי, אִם-יִשְׂרָאֵל: כִּי-שָׂרִיתָ עִם-אֱלֹהִים וְעִם-אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.
ל וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה-נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.
לא וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי-רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל-פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.
לב וַיִּזְרַח-לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת-פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל-יְרֵכוֹ.
מאבקו של יעקב במלאך זכה לשלל פרשנויות במסורת היהודית והנוצרית. דלקרואה נצמד לטקסט המקראי.
הסצנה מתרחשת במַעֲבַר יַבֹּק, טללי הבוקר זוהרים באור השמש על הצמחייה העבותה של ארץ בראשית.
משמאל פלג נחל צלול ומימין ברקע, אחרוני השיירה המובילה את מתנותיו הנדיבות של יעקב לאחיו עשיו.
יד וַיִּקַּח מִן-הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו.
טו עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.
טז גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.
בצידו השמאלי של הציור, מתרחש המאבק למרגלות שלושה עצים. על האדמה בחזית, הבגדים וכלי הנשק שהניח יעקב כדי להילחם בידיו החשופות עם הזר המסתורי שליח האל. האדם הטבעי והאדם העל טבעי נלחמים כל אחד לפי טבעו. יעקב רוכן קדימה, שריריו נמתחים ונדרכים. המלאך כך נדמה, מתייחס לקרב בשאננות, כישות המסוגלת להתגבר על שרירי יריבו ללא מאמץ מיותר. דמותו השלווה אינה מאפשרת לכעס לערער על מהותו האלוהית. בציור מופיעות רמיזות למסעו של דלקרואה למרוקו בשנת 1832. הכבשים, הגמל והדמויות עם הטורבן. בין חפציו של יעקב מספר פריטים מרוקאים ומתחת לרגליו, חרב הנימחה שרכש דלקרואה במסע.
הליודורוס מגורש מהמקדש
על הקיר הימני הציג דלקרואה את הליודורוס המגורש מן המקדש ע"י המלאכים. הליודורוס, שר צבאו של סלאוקוס הרביעי נשלח להחרים את אוצר המקדש בירושלים. אך בתגובה לתחינות העם והכהן הגדול, מתרחשת התערבות אלקית הקוטעת את חילול הקודש.
(כג) וַיְהִי בְּהִתְחַנְּנָם אֶל ה' לְהָגֵן עַל הוֹן הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הִנִּיחוּ לְמִשְׁמֶרֶת בַּקֹּדֶשׁ, וְהֶלְיוֹדרוּס עוֹמֵד עִם אֲנָשָׁיו לִפְנֵי אוֹצַר הַהֵיכָל לְבָצַע אֶת מְזִמָּתוֹ הָרָעָה. (כד) וַיַּרְא כְּבוֹד ה' אֱלֹהֵי הָרוּחוֹת בַּמַּחֲזֶה נוֹרָא, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ וְרוּחַ הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ עִמּוֹ, וַתְּהִי מְחִתַּת אֱלֹהִים עֲלֵיהֶם. (כה) כִּי רָאוּ סוּס חָבוּשׁ בִּפְאֵרוֹ, וְרוֹכֵב אָיֹם וְנוֹרָא לָבוּשׁ שִׁרְיוֹן זָהָב עַל גַּבּוֹ, וְהַסּוּס רָץ בְּכָל כּוֹחוֹ לִקְרַאת הֶלְיוֹדְרוּס וְיִגְּפֵהוּ בִּשְׁתֵּי פַּרְסוֹת רַגְלָיו. (כו) וּשְׁנֵי בַּחוּרֵי חֶמֶד לְבוּשֵׁי הוֹד וְהָדָר עוֹמְדִים עַל שְׁתֵּי צַלְעוֹתָיו, וַיַּכּוּ אוֹתוֹ הַכֹּה וּפָצֹעַ. (מקבים ב', פרק ג')
פרש מסתורי מכונף שועט עם סוסו לעבר היכל ארכיטקטוני מפואר ומפיל את הליודורוס על גרם המדרגות המוביל לאוצר המקדש. הליודורוס מוטל חסר אונים תחת פרסות הסוס. מעליו משייטים שני מלאכים קרי-רוח, החובטים בו נמרצות עם קני הסוף שבידם. הרוכב המכונף מקרין שלווה וכובד ראש.
ממרומי האכסדרה העליונה, מספר דמויות הצופות באימה במלאכת התליינים שנשלחו מבית דין של מעלה.
אז'ן דלקרואה, פרט מתוך הליודורוס המגורש מהמקדש, קפלת המלאכים הקדושים, סן סולפיס, פריז
צילום עמירם צברי©
מיכאל הקדוש מכניע את השטן
על התקרה הנושא השלישי. ציור אליפטי המתאר את לוציפר המובס תחת רגליו של שר המלאכים מיכאל.
דמותו האגדית של מיכאל סיפקה למילטון את אחד מתיאוריו האפיים בגן העדן האבוד. היא מוצגת בכל המוזיאונים ומצויירת על ידי מיטב המכחולים. כאן מתואר שר-המלאכים כדמות מכונפת חֲמוּרת סֵבֶר. הוא חג מעל השטן האפל ונועץ בגופו כידון.
מיכאל נזכר כמי שמגן על עם ישראל בספר דניאל פרק י"ב בברית הישנה (התנ"ך היהודי).
(א) וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל הַשַּׂר הַגָּדוֹל, הָעֹמֵד עַל-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה מִהְיוֹת גּוֹי עַד הָעֵת הַהִיא, וּבָעֵת הַהִיא יִמָּלֵט עַמְּךָ כָּל הַנִּמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר.
בברית החדשה מגלם מיכאל את ניצחון הכנסייה בקץ הימים על כוחות הרשע כפי שמצויין בחזון יוחנן פרק י"ב:
ז וַתְּהִי מִלְחָמָה בַּשָּׁמָיִם מִיכָאֵל הוּא וּמַלְאָכָיו נִלְחָמִים בַּתַּנִּין וְהַתַּנִּין נִלְחָם וּמַלְאָכָיו׃
ח וְלֹא הִתְחַזָּקוּ וְגַם מְקוֹמָם לֹא־נִמְצָא עוֹד בַּשָּׁמָיִם׃
ט וַיֻּשְׁלַךְ הַתַּנִּין הַגָּדוֹל הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר־נִקְרָא שְׁמוֹ מַלְשִׁין וְשָׂטָן הַמַּדִּיחַ תֵּבֵל כֻּלָּהּ הוּא הֻשְׁלַךְ אָרְצָה וּמַלְאָכָיו עִמּוֹ הֻשְׁלָכוּ׃
בכל אחד משני הספרים מייצג מיכאל הקדוש נושאים תיאולוגיים חשובים: ישועה ותחיית המתים.
במחזור הציורים של דלקרואה המלאך הקדוש הוא אם כן הקו המאחד בין שלושת הסיפורים. שני סיפורי הישועה לעם ישראל וסיפור הישועה הנוצרי בקץ הימים. בקפלת המלאכים, סצנה אחת נקשרת לסצינה אחרת במחזור היסטורי רציף של התערבות אלוהית וישועה. בסצינה הראשונה, מאבקו של יעקב המסמל את הבחירה באמונה. בשנייה, סיפור הליודורוס המתמקד בהגנה האלוהית. ולבסוף, שר-המלאכים מיכאל המייצג את האמונה בניצחונו הסופי של הטוב.