קורטה סגארזריה (Corte Sgarzarie) מפעל הצמר של ורונה

עמירם צברי|31 באוגוסט 2019

"כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטווה
וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש ואני משכים ומוצא כל אלו לפני" (ברכות נח א).

 

על אם הדרך המובילה משער המוכסים הרומי (הפורטה בורסרי), בואכה פיאצה דלה ארבה (כיכר עשבי התבלין), מצוי אחד מחשובי שרידיה ההיסטוריים של העיר ורונה: הקוֹרְטֶה סְגָארזַרְיֶה (Corte Sgarzarie).

 

 

איטליה של המאה ה-16, מוקד האמנות והתרבות של אירופה.
אדריכלים בעלי שם, פסלים, ציירים ובעלי מלאכה שהפיקו מגוון סחורות ומוצרים, ביניהם משי יוקרתי ובדי צמר שטיבם המעולה נודע בקרב בני האצולה ובתי המלוכה.
הוונציאנים סחרו במשי שנשאו מן המזרח הרחוק. טווית סיבי המשי ואריגתו נעשתה בורונה ובערים נוספות בהן שלטה הרפובליקה.

 

 

בימי הביניים, תעשיית הצמר הייתה המרכיב העיקרי בכלכלת ורונה.
מלבושי הצמר שנוצרו בורונה זכו להערכה רבה בשל יופיים והדרם ונפוצו ברחבי היבשת.
במקביל לסחורות, לפרקים נדדו מערי איטליה סיפורים, אגדות ומעשיות למדינות מרוחקות, ותרמו לאתוס האיטלקי.
שלא במפתיע, המחזאי האנגלי ויליאם שקספיר שככל הנראה מעולם לא עזב את מולדתו, קבע רבים ממחזותיו בעיירות הציוריות של חבל ונטו: אותלו, הסוחר מוונציה, שני אדונים מוורונה, אילוף הסוררת וסיפורם הטראגי של רומיאו ויוליה.

 

 

העיסוק בצמר בורונה מצויין כבר במסמך מראשית המאה ה-10 ששלח הבישוף ראטריו.
שליט ורונה אלברטו דלה סקאלה (סקאליג'רי) נתן רוח גבית חזקה למיסוד הענף ומימן ב-1301 את בניית הדומוס מרקטורום (הקאזה דיי מרקאנטי) כמרכז לסחר בצמר.

 

 

קורטה סגארזריה מהווה עדות חיה לפעילות הצמר הענפה שרווחה בוורונה.
למעשה מדובר על חצר קטנה סמויה ומרתקת, עם אכסדרת עמודים מקורה (לוג'יה Loggia) ששוקמה לאחרונה.
ה-סגארזריה נבנתה בקירוב בשנת 1350, בימי שלטונו של מסטינו השני (Mastino II della Scala).
בתקופה זאת כך משערים, עסקו כשליש מתושבי העיר בייצור בדים משובחים.
הלוג'יה שימשה מעין מפעל תעשייתי שהכיל 14 בתי מלאכה ובקרבם כ-60 פועלים.

 

 

העיבוד החל בפורגו (Purgo), רחיצת הצמר והסרת הלכלוך. השטיפה התבצעה על גדות נהר האדיג'ה הסמוך, במקום בו שוכן כיום הפונטה דלה ויטוריה.
במפעלי הסגארזריה נעשו פעולות הניפוץ והסירוק.
המונח Sgarzarie בעגה הוורונזית מתייחס לפעולה Sgarzar, ניפוץ או סירוק הצמר.
הסירוק סייע להפריד וליישר את הסיבים והצמר העודף הוסר ונחתך.
סיבי הצמר נטוו לחוטים ונארגו לבדים, אותם שלחו שוב לטחנות המים בשפת הנהר, שם הושרו בתמיסת סבון.

 

 

על קשת הכניסה הרומנסקית המובילה לחצר חקוקה כתובת המדגישה את חשיבותה של העיר בתעשיית הצמר למן המאה ה-3 עד למאה ה-14.

 

 

 

המבנה מלבני ומוארך בן שתי קומות. הקומה העליונה נתמכת באכסדרת עמודי שיש אדמדם.

 

 

האכסדרה הפתוחה (הלוגי'ה) מאכלסת את מרבית שטחה של החצר התחתונה. מנגד, המבנה בקומה העליונה אטום ומפוצל לחדרים.

 

 

המבנה עבר שינויים במרוצת השנים ושימש אף חלק מן ה-"פונדקו דל סניורו" ( Fondaco del segnoro): קבוצת מבנים בהם התבצעו תהליכי הניהול והבקרה של תעשיית הצמר, בהתאם להנחיות גילדת יצרני הצמר (Arte della Lana)
כיום מהווה הקומה העליונה משכן למספר עמותות, ובלוג'יה הפתוחה מתחת תוכלו לסעוד בנחת באוויר הפתוח.