מגדל על האגם – מסלול בעיירה ריבה דל גארדה

עמירם צברי|6 בדצמבר 2016

למרגלות מצוקים נישאים ותלולים שוכנת ריבה דל גארדה (Riva del Garda) בפינה הצפונית של אגם גארדה באיטליה. על גגות העיירה העתיקים חולש ממערב המונטה רוקטה (Rocchetta) ובמזרח מיתמרים המונטה בְּרִיוֹנֶה (Brione) ופסגת המונטה באלדו.
ליבה ההיסטורי של ריבה מתחיל לאורך הנמל ומתפשט משם דרך סמטאות צרות ומפותלות, לככרות נאות, כנסיות וארמונות עתיקים. עדיין ניכרים שרידי החומות המשוננות והשערים מימי הביניים.

 

 

משך מאות שנים נודעה לריבה דל גארדה (Riva del Garda) חשיבות כלכלית ואסטרטגית.
אחיזתה בחלקו הצפוני של האגם הקנתה לה השפעה רבה על דרכי המסחר מן הנהר למעברי האלפים.
שלא במפתיע, דברי ימיה של העיירה ואתריה החשובים קשורים במידה רבה למאבקי השליטה בין הצבאות השונים.
עם נפילת האימפריה הרומית חווה הישוב הקטן את פלישות העמים הברבריים. לאחר מכן, בימי הביניים שימשה ריבה נמל סחר חשוב עבור הנסיכות ההגמונית של טרנטו.
משפחת סקאליג'רו מוורונה (1262-1387), בני ויסקונטי ממילאנו (1388-1402) רוזני חבל טירול, והרפובליקה הוונציאנית (1441-1509) כולם הטביעו פה את חותמם.
בשנת 1796 נכבשה העיירה על ידי חיילי נפוליאון ובשנת 1815 הפכה לחלק מן האימפריה האוסטרית.
עד מהרה הפכה העיירה הקטנה לאתר נופש מועדף עבור הארכידוכס האוסטרי והאליטה התרבותית של מרכז אירופה. בין הנופשים נמנו בין היתר תומאס מאן, פרידריך ניטשה ופרנץ קפקא.
גם היום 17 אלף תושביה של ריבה נהנים מענף תיירות משגשג, עם בתי הארחה, אתרי נופש ומרכז לגלשני רוח ושייט מפרשיות.

 

 

להלן מסלול הליכה שאורכו כ 2.5 ק"מ, עם נקודות העניין החשובות במרכזה ההיסטורי של העיירה.
תוכלו לשנות את המסלול ולהתאימו להעדפותיכם האישיות ולמסגרת זמן הביקור.
לנוחותכם מצורפת מפה בתחתית הפוסט.

 

באפשרותכם לחנות את הרכב בחנייה המקורה ב- Circonvallazione (המסומנת במפה כנקודה מס' 1) ולצעוד במורד הכביש דרומה כ 250 מ'.
המסלול מתחיל סמוך לחניית האוטובוסים בכניסה הדרום מערבית לריבה דל גארדה.

 

 
.
מעבר לכביש הראשי (Via Giacomo Cis) תבחינו במבנה מרשים עם פסל מונומנטלי בחזיתו. זוהי תחנת הכוח ההידרואלקטרית שתכנן האדריכל ג'יאנקרלו מארוני (Giancarlo Maroni).
התחנה מייצרת חשמל באמצעות מימיו של אגם לדרו. המים זורמים ממערב דרך מנהרה חצובה בסלע, וצונחים לאגן התחנה מגובה של 500 מ' על מדרונותיו של המונטה רוקטה.
התחנה נחנכה ב -18 במרץ 1928 בנוכחות המשורר האיטלקי שנתחבב על מוסוליני, גבריאלה ד'אנונציו.

 

 

הפסל בחזית המבנה המכונה 'גניוס המים' (Il genio delle acque) נוצר ב-1931 ע"י סילביו זאניבוני
(Silvio Zaniboni) יליד ריבה.
מעליו חקוק המשפט הלטיני שטבע ד'אנונציו בשנת 1931:
'Hoc opus hic labor est et aedibus in mediis numen aquarum'
בתרגום חופשי (בסיוע חברתי דולי רוזנברג)י:
'זו המטרה, וזו המטלה היא ההיכל במרכז כוחם של המים'

 

 

כעת נחצה בזהירות את הכביש ונפנה שמאלה לעבר פיאצה קאטנה (Piazza Catena).
הביטו ברציף המעבורת, בדיוק במקום זה שכנה בעבר נקודת המכס. לכאן נקשרה ה 'קאטנה' – שלשלת הברזל הענקית ששימשה לסגירת הנמל במשך מאות שנים והעניקה לכיכר את שמה.
השלשלת השקועה בקרקעית האגם, נמתחה מזרחה עד לגן המצודה (לה רוקה) מן המאה ה-12.
במרכז הכיכר תבחינו בפסל הבארוק הגדול של יאן מנפומוק (סן ג'ובני נפומוקנו).
הפטרון הקדוש בוחן בקפידה את אזור הרציף ואמור לסייע למי שיפול למי האגם.
על הקדוש הלאומי של בוהמיה הרחבתי בפוסט על בורגטו (קראו כאן).

 

 

נמשיך צפונה לעבר לב העיירה, 'פיאצה טרצו נובמברה' או כיכר ה-3 בנובמבר.
הכיכר העתיקה מפרידה בין האגם לסמטאות העיירה הצרות ומעליה משתפלים מדרונותיו הדרמטיים של מונטה רוקטה (1575 מ' Rocchetta).
הכיכר נקראה בעבר 'פיאצה גראנדה' ולאחר מכן 'פיאצה בנצ'נזה'.
בתום מלחמת העולם הראשונה הוסב שמה ל-3 בנובמבר לציון הנצחון האיטלקי בקרב ויטוריו ונטו ששם קץ לשלטונה של האימפריה האוסטרו הונגרית באזור.

 

 

 

בפיאצה התקיים משך מאות שנים מרכז המנהל והשלטון בריבה.
בצידה המזרחי של הכיכר מגדל הטורה אפונאלה ובמערבי מצוי קומפלקס מבני העירייה הכולל את פאלאצו פרטוריו (Palazzo Pretorio) משנת 1375 וארמון המושל (Palazzo del Provveditore)
שנבנה בין 1472-1485.
פאלאצו פרטוריו נחנך על ידי משפחת דלה סקאלה (סקאליג'רו) ובין קירותיו נוהלו ונאכפו חוקי העיירה.
באכסדרה הרחבה המצויה תחתיו תבחינו במצבות הנצחה מתקופות שונות.

 

 

מעל המזרקה, על חזית הקיר הפונה לכיכר, בולט שלט ההרלדיקה (האצולה) של הנסיך הגמון מטרנטו
ג'ורג'יו דה נאיידק (Giorgio di Neideck).
בראשית המאה ה-16 הוסר מן הקיר האריה הוונציאני, ושלט הנסיכות הדתית הכריז על קץ שלטונה של ונציה.

 

 

בין פאלאצו פרטוריו לפלאצו מוניציפאלה (Municipale) משתרעת אכסדרת עמודים רחבה מן המאה ה-15.
הפלאצו מוניציפאלה נבנה ע"י המפקח הוונציאני פרנצ'סקו טרון בין 1475-1482. על קיר המבנה שלטי אצולה וביניהם גם סמלה של ריבה.

 

 

דרך קמרון החבית העתיק, הפורטה ברוצ'טה (Porta Bruciata) שבקצה האכסדרה תגיעו לפיאצה סנט רוקו (Piazza St Rocco).
הפיאצה ששמרה על צביונה הימי ביניימי, נושאת את שם הכנסייה העתיקה שהוקדשה ב 1512 לקדוש רוקוס שסייע לחולי מגיפת הדבר. למרבה הצער, כל שנותר מן הכנסייה העתיקה שנפגעה בהפצצות מלחמת העולם, הוא האפסיס הנאה (הגומחה העגולה בקצה).

 

 

ועכשיו הגענו לפינה היהודית בסיור.
נחזור לפיאצה טרצו נובמברה ונעלה בויה פיומה (Via Fiume), הסמטה הצרה מצפון לפלאצו פרטוריו.
בפינת בית מס' 4 הסמוך לתחילת הרחוב תבחינו במגן דוד מעל לחנות.
על השלט הכתובת: "גר ותושב אנוכי עמכם" ומתחתיו מונצחת הקהילה היהודית שהתגוררה כאן בין השנים 1400-1777 באזור הרחובות ויה פיומה ומרוקו.
קהילת היהודים הצנועה החזיקה בית כנסת ובית דפוס אותו ניהל רופא יהודי מטרנטו
בשם יעקב מרקריה (Jacob Marcaria) בין השנים 1558-1562 .
מרקריה בן למשפחת מלווים בריבית ניהל את בית הדפוס מטעמו של הרב הגרמני יוסף אוטולנגו בעקבות אישור מיוחד שהעניק כריסטופורו מדרוצו (אחד הבישופים הדומיננטים במועצת טרנט הידועה).
מלבד ניהולו של בית הדפוס, ערך מרקריה מספר ספרים ותמצת את "ספר המזרחי" של הפרשן והפוסק אליהו מזרחי.

 

 

 

נמשיך על ויה פיומה כ-150 מטר צפונה ונגיע לשער העיירה מן המאה ה-11 הפורטה סן מרקו.
שער הקשת העתיק שוחזר על ידי הוונציאנים במחצית השנייה של המאה ה -15.
בשנת 1536 שוקם השער שוב ע"י הנסיך הגמון ברנרדו קלסיו מטרנטו (Bernardo Clesio).
על אף פגעי הזמן, תוכלו להתרשם מקשתותיו האיתנות של השער, הצוהרים, השיניות והגומחות ששימשו לצירי גשרי ההרמה.

 

 

נרד בחזרה דרומה על ויה פיומה ובמזלג הראשון נפנה שמאלה לויה דיאז (Via Diaz).
ברחוב ויה דיאז עלינו לפנות ימינה לויה פלורידה (Via Florida), אך בטרם נמשיך הביטו שמאלה לעבר פורטה סן ג'וזפה, מעבר יוסף הקדוש.
במקום זה שכנה בימי הביניים כנסייה ולצידה קהילת נזירים (מסדר הדיסציפלינטי) שהקדישו את חייהם לעריכת טקסי לוויה לאומללים.
בשלהי המאה ה-16 הוסב המבנה למעבר, הקרוי על שם הכנסייה העתיקה.
אם תכנסו פנימה תבחינו בשרידיהם של פרסקאות נהדרים שיצרו אמנים מבית הספר של ג'וטו.

 

 

כעת נפנה גבנו לפורטה סן ג'וזפה ונרד דרומה על ויה פלורידה לעבר פיאצה דל ארבה.
כיכר עשבי התבלין נבנתה לאחר מלחמת העולם ה-1 עם ארקדה הפונה לעבר הכיכר.
שימו לב לבית בטינאצי (Casa Bettinazzi) האחרון מימין בפינת ויה מאפיי (via Maffei) ולפלאצו אפרטי (Palazzi Aperti) הממוקם על ויה מאפיי ממול המזרקה.

 

 

מויה פלורידה נפנה שמאלה לרחוב ויה מאפיי ונצעד לעבר פיאצה גריבלדי.
לאורך הרחוב שוכנים בתי מגורים מפוארים שנבנו על ידי האצולה.
הביטו בסמל האריה משמאל המעטר את חזיתו של פאלאצו לוטי סלבדורי (Palazzo Lutti Salvadori).
הארמון משמש כיום משכן לספריה העירונית של ריבה.

 

 

נעבור את מזרקת הנערה על הסלע בכיכר גריבלדי ונפנה שמאלה בדרך ויה מאציני.
כאשר נצעד במעלה הרחוב לעבר פיאצה קאבור (Piazza Cavour) נפגוש מימין את כנסיית
סנטה מריה אסונטה (Chiesa di Santa Maria Assunta‏).
כנסיית הבארוק היא למעשה שחזור של כנסייה קדומה המוזכרת כבר בראשית המאה ה-12.
הכנסייה מורכבת מאולם תווך (ספינה ראשית), קפלה צדדית ומספר מזבחות המעוטרים בסגנון הבארוק.

 

 

כאן תוכלו להתרשם מציוריו של האמן המקומי ג'וזפה קראפונרה (1790 – 1837)
עליית מרים לשמיים (l’Assunta) ומרים של היסורים (l'Addolorata).

 

 

לפני הכנסייה מימין בפיאצטה קראפונרה הקטנה תוכלו לבחון את תבליט ראשו של הצייר קראפונרה (Giuseppe Craffonara), מעשה ידי האמן פרנצ'סקו טרנטיני.
בכיכר מצוי גם עמוד עתיק, שריד לכנסייה המקורית שניצבה כאן.

 

 

נמשיך צפונה מעבר לכנסיית סנטה מריה אסונטה שם נמצאת פיאצה קאבור הרחבה.
בפינת הכיכר שרידי חומותיהם של הסקאליג'רים ושער מיכאל הקדוש (Porta San Michele) מן המאה ה-13.
הפורטה סן מיקלה נבנה מחדש באמצע המאה ה-19 ומעליו תבחינו במגדל הפעמון של הכנסייה הקהילתית הסמוכה.

 

 

למיטיבי הלכת שביניכם, מעבר לשער מצוי רחוב ויאלה רומא (Viale Roma) ובמרחק הליכה של 300 מ' נמצאת
כנסיית מריה הקדושה שלא חוללה (Santa Maria Inviolata‏).
הכנסייה נבנתה בשנת 1603 במתאר תכנית מתומן.
המראה הצנוע עשוי להטעות מבחוץ, מדובר בכנסיית הבארוק היפה ביותר של חבל טרנטינו.
שפע המזבחות, העיטורים והציורים נעשו ע"י טובי האמנים באותה העת.

 

 

מכאן נשוב על עקבותינו כל הדרך חזרה לעבר כיכר גריבלדי (הפסל עם הנערה על הסלע).
בכיכר נרד דרומה לעבר הנמל עד שנבחין במצודה העתיקה של ריבה – לה רוקה.
מבנה המצודה המקורי אינו ברור במדוייק בשל התמורות הרבות שעברה במהלך השנים. עם זאת ידוע כי עד למחצית המאה הקודמת כללה המצודה: מערכת ביצורים כפולה, מגדלים פינתיים, גני פרי ונוי וגשר הרמה מעל תעלת הנמל.
בשנת 1124 הורשתה הקהילה המקומית לבנות 'קסטרום נובום', מצודה חדשה על גדת האגם.
מאוחר יותר הפכה המצודה סמל לעצמתם הצבאית של משפחת סקאליג'רו, שליטי ונציה ונסיכי טרנטו.
השינוי האחרון במצודה נעשה על ידי בית הבסבורג האוסטרי שהפך את המבצר למחנה צבאי.
בשנים האחרונות התבצעו במצודה עבודות בנייה ושחזור שפינו מקום נוסף עבור המוזיאון.
המוזאון העירוני (מוזאו ציביקו) מציג ממצאים ארכיאולוגיים ותערוכות ציורים מתחלפות.

 

 

לאחר שסקרנו את המצודה המרשימה נרד דרומה על פיאצה בטיסטי לעבר שפת האגם.
אם עייפתם, תוכלו לנוח על אחד מהספסלים הרבים הפזורים בכיכר ולהביט בנוף המרהיב הנשקף מולכם.
הכיכר אגב קרויה על שמו של צ'זארה בטיסטי, עיתונאי ופוליטיקאי איטלקי שהוצא להורג בשל התנגדתו לשלטון האוסטרי בתחילת מלחה"ע ה- 1.
מסלולנו ממשיך על רציף האגם מערבה ב- Lungolago Marinai d'Italia שם נבחין בחרטום סירה זקור לעבר האגם.
אנדרטה מרשימה זאת הוקמה לזכרם של חללי קרבות הים האיטלקים: AI Caduti Del Mare.
בנקודה זאת ישנה תצפית נהדרת על תחנת הכוח ההידרואלקטרית וצינורות המים המשתפלים במורד ההר.

 

 

בהמשך הרציף נפנה ימינה ונשוב לנקודת ההתחלה בכיכר טרצו נובמברה.
הגענו לפינה המזרחית של הכיכר, המקום בו ניצב הטורה אפונאלה (Torre Apponale) החולש על האזור כולו.
המגדל העתיק שראשיתו במאה ה-13 נבנה כנקודת הגנה על הכניסה הצפונית לאגם.
הוא נקרא בשם זה כי השקיף לעבר אזור הפונלה מדרום מערב לנמל. (אזור תחנת הכח ההידראולית).
לאחר ששופץ בשנת 1555 הוגבה המגדל במידה משמעותית. כיום הוא מיתמר לגובה של 34 מטר, עם מרתף שעמקו כארבע מטר מתחת לקרקע.
בימיה"ב שימש המגדל בית כלא, וככל הנראה מעבר תת קרקעי קישר בינו לבין המצודה – 'לה רוקה'.
בהיותו נתון תחת שמירה מתמדת, לרגליו שכנו מחסני מלח ומזון וסניף חליפין לסוחרים הפלורנטינים.
במלחמת העולם הראשונה הפך הטורה אפונאלה לעמדת תצפית.

 

 

על גג המגדל מתנוסס ה'אנזולים', שבשבת פח בדמות מלאך הנושא חצוצרה, המאפיין גגות רבים בחבל טרנטינו.
165 מדרגות יובילו אתכם למרום המגדל, שם תוכלו להתרשם מהנוף המרהיב ומפעמון ה'רנגה' שנוצק ב- 1532.

 

 

אם תרימו את העיניים מערבה לעבר מדרונותיו הסלעיים של המונטה רוקטה תבחינו בשרידי הבסטיונה.
המבצר המעוגל המקורי הוקם בשנת 1450 אך נבנה מחדש ע"י הוונציאנים בשנת 1507.
מטרתו המקורית של המעוז היתה להגן על הישוב השוכן למרגלותיו וצורתו המעוגלת תוכננה
לעצירת רסיסים וקליעי ירי.
עם ירידת כוחה של האימפריה הוונציאנית, איבד הבסטיונה מחשיבותו.
בשנת 1703 מולכד המבצר על ידי הגנרל ונדום שפיקד על הצבא הפרנקו-ספרדי באיטליה.
עם הגעת חייליו של נפולאון נכבש המבצר ונהרס בשלהי המאה ה-18.
שרידי המבצר משמשים היום כמוזיאון ומסעדה עם נוף פנורמי מרהיב.
המבצר נמצא במרחק טיפוס של כחצי שעה מן העיירה על גבי שביל.

 

 

כאן מסתיים הסיור, זה הזמן לשוטט להנאתכם בחנויות או לאכול באחת המסעדות המקומיות.