נאפולי: פולחן המתים המסתורי של כנסיית הגולגלות

עמירם צברי|15 בנובמבר 2018

נצרות ואמונה היוו תמיד נדבך חשוב בחיי החברה והתרבות של נאפולי.
בירת מחוז קמפניה ידועה בעולם כאחת הערים המובילות במספרם הרב של הכנסיות.
לא בכדי זכתה נאפולי לכינוי "עיר חמש מאות הכיפות" (Citta dalle 500 Cupole).
אחת הכנסיות המרתקות ויוצאות הדופן, שלא לומר ביזארית (לבעלי לב חזק!) היא סנטה מריה דֶלֶה אָנִימֶה דֶל פוּרְגָטוֹריוֹ אָד אָרְקו, ובקצרה, מרים הקדושה של נשמות כור המצרף.

 

 

המבנה המקאברי הידוע בקרב הנאפוליטניים כ-"כנסיית הגולגלות" שוכן בליבה העתיק של נאפולי, על סמטת ויה דיי טריבונאלי (Via dei Tribunali).
סמלי המוות בחזית המבנה שתכנן קוזימו פאנצאגו, ושתי גולגלות הברונזה המשובצות על עמודי האבן, לא יותירו ספק שהנכם במקום הנכון. טפסו על גרם המדרגות הכפול לעבר שער הכניסה וצאו למסע אפל מרתק ומסתורי בעקבות התרבות הנפוליטנית.

 

 

סיפורו של המקום החל ב -1605 עם מספר אצילים שהקימו מוסד צדקה בשם "Opera Pia" (עבודת קודש), שתכליתו לסייע לנזקקים.
המחשבה הייתה ליצור אחווה שתעסוק בעילוי נשמותיהם של אותם דלים ואומללים המצויות בכור המצרף.
על פי הנצרות הקתולית, כור המצרף או הפורגטוריום (Purgatorium) הוא מקום בו נשארות נשמות המתים, כדי להתמרק ולכפר על חטאיהם טרם שיכנסו לגן העדן.
נשמות הרשעים הגמורים שחטאיהם אינם ברי כפרה (חטאי מוות), לא תגענה כלל לפורגטוריום ונדונו לייסורי נצח בגיהנום.
אדם המתוודה בימי חייו על חטאיו אמנם מקבל עליו מחילה, אך גאולתו השלמה מתרחשת לאורך זמן.
ברם, אם אותו אדם הולך לעולמו טרם שתושלם גאולתו, נשמתו תיוותר זמן נוסף להתייסר בכור המצרף.

 

 

הדוקטרינה הקתולית בדבר כור המצרף עשתה נפשות בימיה"ב, והתפתחה במקומות שונים (לרבות נאפולי) לפולחן בלתי רשמי.
האדם הפשוט האמין כי ביכולתו לקצר את זמן המירוק באמצעות תפילות, מנחות וטקסי מיסה עבור הנשמות הממתינות במצרף.
מנגד, לנשמות יוחסו סגולות מופלאות, ביניהן היכולת להתערב ולהעניק למתפללים מן החסד האלוהי.
ביטוי לאמונה בפורגטוריום ניתן למצוא ב-"קומדיה האלוהית", יצירתו המפורסמת מימיה"ב של דנטה אליגיירי, המתארת בהרחבה את מסעו של המשורר בתופת, במצרף ובגן העדן.

 

 

המבנה שתוכנן בשנת 1616 ע"י הארכיטקט ג'ובאני קולה די פרנקו, נבנה בשני מפלסים:
הכנסייה העילית הבולטת בסגנון הבארוק, והכנסייה התחתית (ההיפוגאום) הצנועה והפשוטה שנועדה לסמל את כור המצרף.
בהיפוגאום מתנהל עד היום הפֶּצֵנְטֶלֶה (Pezzentelle), פולחנן של נשמות האומללים.
הביקור במתחם כולל את שתי הכנסיות ומוזיאון ה"אופרה פיה" השוכן בלשכת כלי הקודש (הסקריסטיה) בכנסייה העליונה.

 

הכנסיה התחתונה – היפוגיאום

 

 

נרד במדרגות האבן לעבר הקריפטה

 

 

אולם התווך
המתחם האפל והמקאברי מורכב מאולם התווך (הספינה הראשית) עם שתי קפלות בכל צד ובתוכן נישות.
בקצה האולם מתנוסס מעל המזבח צלב שחור ומרשים.
במרכז הרצפה שרשרת ברזל מעוטרת בגולגלות התוחמת קבר המוני, שם נטמנו החל מן המאה ה-17 שרידיהם הרבים של אנונימיים.
אומללים אלה לא יכלו להרשות לעצמם להיקבר בכנסייה או שאיש לא דרש את שרידיהם.

 

 

בשלהי המאה ה -17, התפתח בקריפטה פולחן ספונטאני שבא לידי ביטוי באימוץ גולגולת אנונימית.
הפולחן הנשי באופיו החל בחלום, שבעקבותיו נבחרה גולגולת מבין השרידים.
אותן נשים טיפלו בגולגולת בזהירות, מירקו וניקו אותה באלכוהול, הניחוה על גבי כרית בתוך מזבח קטן, והתפללו לעילוי נשמתה מן המצרף. אותה נשמה כך האמינו, יכולה לערוב להן ולהשיג עבורן חסד.
פולחן הנשמות הנפוליטני נמשך מאות שנים והטקס שגבל בפגאניזם נאסר רשמית ב -1969 ע"י רשויות הכנסייה.
אלא שהקהילה המשיכה להתנהל במחשכים עד לסגירת הכנסייה והקריפטה לאחר רעידת האדמה של 1980.
בשנת 1992 נפתח שוב המקום.

 

 

 

פולחן הפֶּצֵנְטֶלֶה כנסיית הגולגלות, סצינה מתוך הסרט (2015) Per Amor Vostro

 

קברו של ג'וליו מסטרילו
משמאל למזבח מתחיל מסדרון צר.
מימין תבחינו בנישה עם שתי גולגלות: קברם הפתוח של הדוכס ג'וליו מסטרילו (Giulio Mastrillo) ורעייתו.
מסטרילו נודע כתורם ומטיב חשוב לאחוווה ופסלו ממוקם בקומה העליונה בדיוק מעל קברו.
לצד הקבר שורת גומחות חשופות המעוטרות בפרחים, תמונות קדושים ואריחים המרמזים על קיומה של הכת העתיקה, שעדיין חייה ורוחשת בקרב הנאפוליטנים.
על מסטרילו מסופר כי ערב אחד, בדרכו הבייתה הותקף על ידי מספר פושעים.
הדוכס המבוהל, הזעיק את נשמות כור המצרף שסייעו לו והניסו את התוקפים.
כאות תודה, תרם מסטרילו סכום נכבד לשיקום הכנסייה.

 

 

חלקות הקבר של חברי האחווה
בקצה המסדרון, חדרון רחב נוסף ובו גומחות חשופות ומספר חלקות קבר, אדמת הקודש שהוקצתה לחברי האחווה ומיטיביה.

 

 

במפלס נמוך יותר ישנם שטחי קבורה נוספים.

 

 

גולגולתה של הכלה לוצ'יה
בצידו השני של החדר, בפינה הימנית מקדשון קטן ומעניין ובו שוכנת גולגולתה של לוצ'יה.
מאחורי הגולגלת המוכתרת בנזר והינומה ומוקפת בנרות ומנחות מסתתרות מספר גרסאות.
אחת האגדות מספרת כי לוצ'יה מתה משברון לב במאה ה-18, כשאביה סירב לתת לה להינשא לאהובה העני.
ההינומה שלא זכתה לחבוש בחייה מכסה במותה את גולגולתה.
בגרסה אחרת, לוצ'יה הייתה בתו היחידה של אציל נאפוליטני שמתה משחפת זמן קצר לאחר חתונתה.
אביה שהיה מסור לנשמות המצרף, החליט לקבור את הנערה באדמת הקריפטה הקדושה.
כך או אחרת, לוצ'יה נחשבת מאז כפטרוניתן הקדושה של רווקות וכלות טריות, המפנות אליה בקשות ותפילות.

 

 

 

הכנסייה העליונה

 

 

מבנה הכנסייה
פנים הכנסייה מרשים ומפואר בסגנון הבארוק, עם אולם תווך יחיד וקפלות רוחביות.
האפסיס (הגומחה בקצה הכנסייה) מואר היטב ומעוטר בעושר רב עם שיש צבעוני וסטוקו רב שכבתי.

 

 

מאחורי המזבח ועל עמודי הצד (הפילאסטרים) תבחינו ב"גולגולת המכונפת" של דיוניסיו לאצארי
(Dionisio Lazzari); מעין ממנטו מורי, תזכורת סימבולית כי זמננו על-פני האדמה בר חלוף.
הכיסוי על ראש הגולגולת מסמל את תשובתן של נשמות החוטאים.
מנגד, העצמות הצלובות מייצגות את ארבעת האלמנטים החיוניים: מים, אוויר, אש ואדמה; ואילו הכנפיים מאפשרות לנשמה לנסוק לגן העדן.
משמאל מצוי פסלו של ג'וליו מסטרילו, מעשה ידיו של אנדראה פלקונה 1672.
מסטרילו כורע באקט של פולחן, ניצב בדיוק מעל גולגלתו השוכנת בכנסייה התחתונה.

 

 

הפרסביטריום נבנה במאה ה-17 הודות לתרומתו של ג'וליו מסטרילו,
מעקה השיש, המרפסות ואיזור המקהלה אף הן מעשה ידיו האמונות של דיוניסיו לאצארי.
מעל המזבח "הבתולה של נשמות הפורגטוריום" (1638-42), יצירת המופת של מאסימו סטנציונה
(Massimo Stanzione). המדונה מצביעה על הנשמות הראויות לתשועה ומלאכים מושים את גופם העירום מבין הלהבות.

 

 

מעבר לצלב, בין הכרובים:
אנה הקדושה מגישה את הילדה מרים לאל (1670) עבודתו של ג'יאקומו פארלי (Giacomo Farelli).
עפ"י המסורת, נשמותיהם של החוטאים מתייסרות בלהבות הפורגטוריום, רק בשבת מופיעה המדונה ומעניקה לנשמות יומיים של הפוגה.

 

 

בקפלות הכנסייה יצירות אמנות נפלאות נוספות:
בקפלה השלישית משמאל, עבודתו של לוקה ג'ורדאנו – האקסטזה של אלכסיוס הקדוש.
ובראשונה משמאל, מיכאל הקדוש מנצח את השטן של ג'ירולמו דה מגיסטרו.
לכל הקפלות סורגי ברזל עם גולגלות קטנות המציינות את ה-"ממנטו מורי", המוטיב החוזר בכנסייה.
בקפלה השלישית מימין, ציור של אנדראה ואקארו (Andrea Vaccaro) – מותו של יוסף הקדוש.
ואקארו מציג את יוסף כדוגמה למוות רצוי. בציור ניתן לראות כיצד נשמתו של יוסף מתקבלת בברכה על ידי המלאכים בגן עדן, מבלי לעבור בכור המצרף.

 

 

מוזיאון ה"אופרה פייה"
המוזיאון ממוקם בלשכת כלי הקודש (הסקריסטיה) ומכיל את בית התפילה לבתולה (האורטוריום).
במוזיאון אוסף ציורים וחפצים שנוצרו בין המאות 17-19, המהווים עדות ל-400 שנות פעילות ופולחן של האחווה.
כדאי להתמקד במלבושים היקרים העשויים מבד שחור ורקומים בחוטי כסף ששימשו לתהלוכות הלוויה שנערכו לאורך הדקומנוס.
יצירות המוזיאון המגוונות כוללות כלי כסף, בגדים, כתבי יד ודוגמאות רבות לפולחן העממי של "האופרה פיה".

 

 

 

 

התרשמו מן הכנסייה המרתקת בסרטון הבא

 

 
מידע שימושי:
 
ימים ושעות:

שעות הכניסה עפ"י האתר הן:
חודשים ינואר עד מרץ
ימים ב- ו 10:00- 14:00
יום שבת: 10:00- 17:00
יום א: 10:00- 14:00
חודשים אפריל – דצמבר
ימים ב- ו 10:00- 18:00
יום א: 10:00- 14:00
 
הירידה לקריפטה ולמוזיאון כרוכים בתשלום שנע בין 4-6 יורו
 
טרם שתגיעו כדאי להציץ באתר האינטרנט כדי לקבל מידע מלא.