בריטאני: האגדה על איס – העיר ששקעה במצולות

עמירם צברי|3 במרץ 2016

בפינה המערבית ביותר של צרפת שוכנת קמפר (Quimper) העיר הברטונית הנפלאה, בירתה של ממלכת קוֹרנוּאֶיי הקדומה. האגדה מספרת כי ראשוני המתיישבים ובראשם קורנטין הקדוש (Saint-Corentin) הגיעו לבריטאני מעברה השני של התעלה במאה ה-5.
בשפה הברטונית מציינת המילה קמפר "התמזגות", המתייחסת לנהרות הסטה והאודה המצטלבים בקרבה. ממזרח לדרום מערב מתעקל נהר האודה ומעליו גשרים שטוחי קומה המתקשטים בסתיו בפרחי גרניום וכריזנטמות צבעוניים. ברובע העתיק הסמוך, מתנשאת הקתדרלה הגותית המוקדשת למייסדה הקדוש של העיר קורנטין. בין צריחי הקתדרלה, תמצאו בחזית את פסלו של המלך גראדלון על סוסו האגדי מביט מערבה לעבר מפרץ דוארננה (douarnenez‬‏) שם מצויה עירו האבודה.

 

 

האגדה על גראדלון היא חלק בלתי נפרד מן הפולקלור הברטוני ומאחוריה שלל גרסאות.
המשותף לכולן הוא סיפורה הטראגי של העיר השקועה במצולות איס (YS).
אגדה מרתקת עם ניחוח מקראי נוצרי, על עיר חטאים מנוונת שאינה שועה לאזהרות וגורלה הצפוי נגזר מראש.

 

האגדה על גראדלון, דאוט והעיר איס

במאה ה-5 לספירה, כשעדיין הייתה נהוגה אותה הלשון בשני צידיה של תעלת למאנש, שלט בקוֹרנוּאֶיי (Cornouaille) המלך גראדלון הגדול. טרם שהגיע למלוכה נהג גראדלון לפשוט על ארצות הצפון וצבר שלל רב ממסעות הביזה התכופים כנגד שבטי הסקסונים והסקוטים.
מעללי גבורתו ונצחונותיו הרבים הקנו לו את התואר "קונאן של ארמוריקה", כפי שנודעה בריטאני בפי הקלטים.
האגדה מספרת, כי באחת הפשיטות, עייפו מלחיו של גראדלון מן המצור הממושך שהטילו על אחת הטירות ונטשו באמצע המערכה. חרף הפצרותיו של מנהיגם החליטו המלחים השחוקים לסוב על עקבותיהם והפקירו את מנהיגם בצפון. בודד וקפוא נותר גראדלון על גבי סירה רעועה כשכל חפצו היה לשוב לממלכתו.
לפתע הגיחה עלמה קסומה ונאה מבין הגלים, כמותה גראדלון לא ראה מימיו.
"שמי הוא מלגוון" (Malgven) כך הציגה את עצמה הנערה המסתורית בעל השיער האדום.
"יודעת אני מי אתה ורוצה שתיקח אותי עימך" ביקשה מגראדלון.
צמד האוהבים בילה יחדיו וכעבור תקופה קצרה שמו השניים פעמיהם לקוֹרנוּאֶיי על גבו של מורברק.
מורברק ("סוס ים" בברטונית) היה סוס שחור וקסום שדהר על פני המים, רשפי אש עלו מנחיריו ומלבד גראדלון ומלגוון, איש לא העז לטפס על גבו.

 

 

זמן קצר לאחר שהגיעו לקוֹרנוּאֶיי ילדה מלגוון בת ושמה דאוט. לפי גרסא אחת מצאה מלגוון את מותה במהלך הלידה, לפי גרסא אחרת, ימים ספורים לאחר הלידה הודיעה מלגוון לגראדלון כי תם זמנה ועליה לשוב לעולמה.
מלגוון נעלמה אם כן בפתאומיות והותירה לגראדלון מוכה היגון לגדל לבד את בתם הפעוטה.
דאוט גדלה וככל שבגרה כך יפתה ודמתה לאמה, שעל אובדנה הצטער גראדלון.
עורה היה לבן בוהק, שערה אדום עז ועיניה העמוקות בגוון האוקיינוס, וכשהביט בה אביה חש כאילו מלגוון עצמה נמצאת עימו. אך באותה מידה שאהב אותה אביה, אהבה דאוט את הים, העריצה אותו וסגדה לו.
"בנה לי עיר על פני הים" התחננה דאוט לאביה גראדלון. "כך שאהיה תמיד בתוך המים". גראדלון שנהג בבתו בכפפות משי, מילא אחר כל מבוקשה ובנה עבורה את העיר איס במפרץ דוארננה (Douarnenez).
אלפי עבדים בנו את העיר בגובה פני הים ובשל יופייה הנדיר נחשבה איס לאחת הערים המעודנות ביותר בעולם.
גראדלון גם דאג להקים קתדרלה ענקית ויפהפייה, לאחר שהוטבל לנצרות על ידי גְוֵנוֹלֶה הקדוש של בריטאני (Saint Guénolé 460-532).

 

 

אך אליה וקוץ בה, מיקומה היחודי של העיר שהסב לה עושר ועצמה, היה גם נקודת התורפה שלה.
בהגיע הגאות, הציפו גלי הים העזים את בתי העיר והנמל נסתם במשקעי סחופת.
כדי להגן על העיר מפני גלי הים, הקים גראדלון סכר ענק והקיף את העיר בסוללה מלאכותית.
בסכר שבנה הציב גראדלון שער, ואת המפתח היחידי שמר מכל משמר וענד תמיד על צווארו.
כאשר המים היו רדודים, השער נפתח כדי לאפשר לספינות המסחר לעגון בנמל או לצאת לאוקיאנוס הפתוח.
גראדלון כפי שכבר ציינתי היה נוצרי אדוק, אולם דאוט ויתר תושבי העיר המשיכו לעבוד את האלילים הקלטים.
דאוט נהגה לשחות עירומה והנהיגה טקסי פולחן פגאניים אכזריים אליהם הגיעו רבים מכל קצוות הארץ.
ממקום מושבו הסמוך במנזר לוֹנדֶבֶנֶק (Landévennec) הביט בדאגה גְוונולה בעיר החטאים איס ובאורח חייהם המושחת של תושביה. בעיקר גינה הקדוש את דרכה הנלוזה של דאוט והזהיר את אביה:
"בתך המפונקת נוהגת בהפקרות ובאכזריות, עליך לשנות את דרכיה או שתמיט עליך אסון.."
אלא שגראדלון העריץ את בתו והיה עיוור להתנהגותה למורת רוחו של סן גְוֵנוֹלֶה. יתר על כן, השמועות סיפרו, כי בכל לילה הזמינה דאוט מאהב חדש למיטתה, ובמין משחק אהבים, דאגה שילבש מסיכה שחורה וקטלנית שהביאה למותו בטרם עלות השחר. היו שנשבעו שראו דמות אפילה יוצאת מחדרה, כשבאמתחתה חבילה כבדה אותה הניחה על סוס. הדמות רכבה לקצה המצוק והשליכה את המאהב למי האוקיאנוס, כנראה כחלק מפולחן הים שערכה הנערה.

 

 

יום אחד הגיע לאיס אביר יפה תואר בגלימה אדומה על סוס שחור שהקסים את הנערה ההוללת והסקרנית .
דאוט הזמינה אותו לטירתה ואחרי ליל אהבים סוער, כטוב ליבם ביין הקניט האביר את דאוט וביקש שתוכיח את אהבתה אליו.
באותו הלילה השמים קדרו, גשם זלעפות ניתך ארצה ורוחות עזות הניפו את הגלים לגבהים עצומים שהיכו על השער ללא רחם.
"אל תירא" הרגיעה דאוט את האביר האדום. "הסוללה גבוהה ורחבה והשער חזק דיו לעמוד בכל סערה"…
"פתחי את השער כדי שאחזה בעצמת הסערה".. ביקש הפרש האדום.
"רק לאבי המפתח לשער".. הודתה הנסיכה. "הוא תלוי על צווארו.. רק הוא מסוגל לפתוח את השער."
"אביך ישן…" אמר האביר האדום כשנצנוץ שטני מרצד בעיניו. "תוכלי לקחת את המפתח בקלות אם רק תרצי…אם אכן אהבתך אליי אמיתית!"
דאוט המאוהבת התגנבה לחדרו של אביה, הסירה חרש את המפתח מעל צווארו והגישה לאביר האדום.
באותו הרגע חייך האביר בערמומיות, ולנערה האומללה התחוור כי השטן שיטה בה בעודו מחופש לאביר.
אך היה זה מאוחר מידי, הים שאג באימה, הסכר נפתח וגל עצום כיסה את העיר על כל יושביה.

 

 

למשמע גלי הים הנוראים התעורר גראדלון משנתו, הביט מעבר לחלון וראה כי אסון פקד את עירו האהובה.
גראדלון התלבש במהירות, חש אל האורוות, טיפס על מורברק וחיפש אחר דאוט.
את בתו מצא באחד מאולמות הארמון המוצפים, אז הושיבה מאחורי גבו וניסה לדהור למקום מבטחים.
מורברק הקסום שבדרך כלל דילג בקלות על פני המים, התקשה לפלס נתיב בין הגלים הזועפים.
תוך שהם נאבקים לטפס בבטחה לאחת הפסגות, הופיע סן גְוֵנוֹלֶה ופקד על גראדלון להשליך את הנסיכה שהמיטה חורבן על העיר.
גראדלון אהב את דאוט למרות מגרעותיה וסירב להקריבה, אך כאשר איימו המים להטביעם, יצאה בת קול ואמרה: "הסר את השד מאחורי גבך".
גראדלון היסס אך נאלץ לציית וכאשר שמט את בתו, עמד הים מזעפו ומימיו החלו נסוגים
מנוסתו של גראדלון אמנם הצילה את חייו, אך עירו האהובה איס נבלעה במצולות ים.
לימים התאושש גראדלון, עבר לקמפר (Quimper) והפך אותה לבירתו החדשה.

 

 

ומה בנוגע לדאוט…
האגדה מספרת כי אחרי שהושלכה למים דאוט לא טבעה אלא פשוט הפכה לסירנה.
אם תגיעו למפרץ דוארננה, אולי תבחינו בדאוט הישובה על גבי סלע ומסרקת לאיטה את שערה הארוך.
היא ממשיכה לפתות ספנים בשירתה הענוגה ומושכת אותם לעבר מותם, בדיוק כפי שעשתה למאהביה.
סיפורה של דאוט סיפק השראה למוזיקאים סופרים וסדרות פנטזיה במהלך השנים.
מנואל הרננדז חיבר ב 1986 את הסימפוניה שירתה של דאוט Le chant du Dahut.
הזמרת הצרפתיה ממוצא ברטוני נולוון לרואה (Nolwenn leroy) הוציאה ב 2012 את האלבום "Ô filles de l`eau" בו היא שרה על דאוט בשיר "Ahes" (שמה הברטוני של דאוט).
אם תרצו להקשיב לשיר הנפלא בניב הברטוני. (לחצו על הקישור).

 

 

שלל אגדות נרקמו סביב העלמותה של איס, העיר המסתורית.
אגדה אחת מספרת כי בשעת השפל בזמן שהמים צלולים, ניתן לראות את צריחי מגדליה הסמוכים אל פני הים ובימים שקטים ניתן אף לשמוע את פעמוני הקתדרלה ממעמקים.
על פי גרסא אחרת, אחת למאה שנים, בוקעת הקתדרלה מן הים לפרק זמן קצר, לרקע צלילם המתגבר של העוגב והפעמונים, וכשהקתדרלה שוקעת לאיטה מתעמעמים הצלילים בקרקעית האוקיאנוס.
דימוי הקתדרלה השקועה העולה מתוך המים ושוקעת שוב במצולות, סיפק השראה למלחין הצרפתי הנודע קלוד דביסי (Claude Debussy 1862 – 1918) לכתיבת הפרלוד לפסנתר "הקתדרלה השקועה".

 

קלוד דביסי – הקתדרלה השקועה (La Cathédrale Engloutie)

אגדה ברטונית נוספת טוענת, כי שמה של העיר פריס מגיע מדמיונה לעיר איס. "Par Ys" בשפה הברטונית הוא "בדומה לאיס". מכאן הגיעו לטענה המשונה: כי ביום שתעלם פריס, תעלה איס שוב מעל המים.
פריז בעיניי היא אחת הערים היפות בעולם ולא הייתי ממליץ לבחון את התאוריה, מה שכן…אם תמצאו את עצמכם במפרץ דוארננה (douarnenez‬‏), כדאי שתקשיבו היטב לרחשי המים ואולי תצליחו לשמוע את פעמוני הקתדרלה השקועה.