אגדת רוכבי הרקיע: Ghost Riders in the Sky

עמירם צברי|4 בינואר 2018

בשנת 1948 כתב הפזמונאי ומחבר הסרטים האמריקאי סטאן ג'ונס (Stan Jones) את שיר המערבונים המפורסם "רוכבי הרקיע" (Ghost Riders in the Sky).
השיר נבחר לאחד מ -100 שירי המערבונים הגדולים בכל הזמנים.
השיר מספר על בוקר זקן, הרואה בחזיונו עדר עצום של פרות אדומות עיניים, שנשיפותיהן חמות ולרגליהן פרסות פלדה לוהטות. העדר שועט במנוסה ומרעים את הרקיע ומאחוריו דולקים על סוסיהם נשמותיהם המקוללות של בוקרים. אחד הרוכבים, פונה אל הזקן ומזהיר אותו כי אם לא ישוב מדרכיו הרעות, גורלו יהא זהה לגורלם, להצטרף למרדף הנצחי וחסר התכלית אחר עדרו של השטן סביב הרקיע האינסופי.
ג'ונס סיפר כי שמע את האגדה בילדותו, מפיו של קאובוי זקן, בליל סופת רעמים קשה, סביב מדורה בחווה באריזונה.

 

 

האגדה אותה שמע ג'ונס היא ככל הנראה: Stampede Mesa.
מעשייה טקסאנית על בוקר בשם סוייר שהוביל עדר של 1000 ראשי בקר צפונה לעבר קנזס.
באחד הימים בעודם משרכים את דרכם, הבחינו סוייר וחבורתו באדם שניסה ליטול קבוצת פרות מחלקו האחורי של העדר. כאשר נתפס, התעקש האיש כי בסך הכל ניסה להשיב קבוצת פרות סוררות שנטשו את עדרו והתמזגו עם אלו של סוייר.
סוייר שהיה עייף מאובק וקצר סבלנות, הביט לעבר אקדחו ורמז לאיש המתחנן, כי לא יזכה לראות את פרותיו ומוטב לו שימשיך בדרכו.
באותו לילה פרצה סערה נוראה, מלווה ברוחות חזקות, סופות רעמים וגשמי זלעפות. סוייר ואנשיו ערכו את המחנה על הגבעה ושכבו בסמוך לעדר, חלקם ישנו והאחרים עמדו בתורם על המשמר.
לפתע בלב הסופה, מסיבה שאינה ברורה, שעט העדר באמוק לעבר המצוק. בהמולה שפרצה, נהרגו שניים מאנשיו של סוייר ו-700 ראשי בקר צנחו לעבר מותם, אל התהום הפעורה למרגלות המצוק.
כאשר שבו הבוקרים עם שרידי העדר, העיד אחד מהם (שהיה עייף ומבולבל), כי אינו מוכן להישבע על כך, אבל ייתכן שהבחין באותו מסיג גבול המתאמץ להניס את פרותיו האבודות, כשהוא מנופף בשמיכה ופורץ בצווחות מאחורי העדר.
כשהבוקר הפציע, דלקו סוייר ואנשיו אחר החשוד, וכשתפסו את האומלל, כפתוהו לסוסו, כיסו את עיני שניהם, ולאחר שטפחו בחזקה על עכוזו של הסוס ,שלחו את שניהם לעבר מותם מאותו מצוק.

 

 

סוייר אמנם הצליח להגיע לקנזס עם 300 ראשי הבקר ששרדו, אך אלו שהגיעו מאז לאותה גבעה ארורה הבינו כי עשו את הטעות הנוראה בחייהם.
כל עדר שהגיע למקום למנוחת לילה, שעט במנוסה באשמורת הלילה ונפל חלל מעבר למצוק.
לא היה כל הסבר הגיוני לפאניקה הקטלנית שאחזה בעדר.
המקום המקולל זכה לשם: Stampede Mesa ("גבעת מנוסת הבהלה").
היו שסיפרו כי בזמן שהעדר שעט בדהרה, הבחינו הבוקרים בזר מסתורי הרכוב על סוסו ומנופף בשמיכה.
אחרים סיפרו שראו פרשי צללים דוהרים נואשות על סוסיהם, סביב העדר המבוהל, ומנסים להניאם מלרוץ לעבר המצוק.

 

 

עם זאת, מרבית חוקרי הפולקלור מרמזים על דמיונו של השיר למיתוס "המרדף הפראי".
המיתוס הקדום הנפוץ בווריאציות שונות בתרבויות עמי צפון אירופה, מתאר קבוצת פרשי רפאים או יצורים על טבעיים, היוצאים למצוד פראי בלוויית סוסים וכלבי ציד .
פרטי המיתוס משתנים מאזור לאזור. הציידים עשויים להיות שדונים, פיות או צבא מתים ובראשם דמות חשובה.
לעתים קרובות זהו אוֹדין האל הבכיר במיתולוגיה הנורדית (וודן בשוואביה ומרכז שוויץ), ולפרקים, דמויות היסטוריות או אגדיות כתיאודריך הגדול, המלך הדני ולדמר אטרדג, גווין אפ נוד-האל הבריטוני
או דמויות מקראיות כהורדוס, קין ואפילו השטן בעצמו.

 

 

החזיון במצוד הפראי נתפס בתרבויות השונות כמבשר על אסון, מלחמה, מגיפה או מוות.
עפ"י האמונה הרווחת, הנחשפים לציד עשויים להיחטף לעולם התחתון וממלכת המתים, ולעיתים אף נשמתו של אדם עלולה להילקח בשנתו כדי לצרפה למרדף המטורף.
הרעיון השאוב מן המסורת הפגאנית הנורדית, תועד בספרו של יעקב גרים המיתולוגיה הגרמאנית (Deutsche Mythologie) בשנת 1835, שטבע לראשונה את המונח כ- Wilde Jagd (המצוד הפראי).

 

 

כך או אחרת, שירו של ג'ונס Ghost Riders in the Sky זכה ליותר מ-50 גרסאות.
השיר הוקלט לראשונה בפברואר 1949 ע"י הזמר ושחקן הקולנוע ברל אייבס (Burl Ives).
אך הגרסא מפורסמת ביותר הייתה ללא ספק של וואן מונרו (Vaughn Monroe) שכיכב במקום הראשון ברשימת הבילבורד לשנת 1949.
הלחן מבוסס על השיר המפורסם ממלחמת האזרחים:
When Johnny Comes Marching Home ("כאשר ג'וני צועד הביתה שוב.")

 
הקשיבו לקול הבריטון העמוק והנוגע של וואן מונרו (Vaughn Monroe) .