העיר קאזרטה השוכנת כ-40 ק"מ צפונית לנאפולי, חבה את המוניטין העולמי בו זכתה בעיקר לאדם אחד, האדריכל לואיג'י ונוויטלי (Luigi Vanvitelli). מקומות רבים ברחבי העיר ובמחוז קמפניה כולו נושאים את שמו, אוניברסיטה ומוסדות לימוד, כיכרות, מלונות ורחובות.
בין השנים 1734-1861 שלטה בנאפולי שושלת בורבון המפוארת.
הבורבונים העניקו לנאפולי יציבות פוליטית, טיפחו את רעיונות ההשכלה והחילון והפכו את העיר החבוטה לאחר 200 שנות שלטון ספרדי למטרופולין מודרני.
בשנת 1734 הוכתר שארל השלישי (קרלו בפי הנאפוליטנים) למלך נאפולי. במהלך שנות שלטונו הקפיא המלך הבורבוני את בנייתן של כנסיות חדשות והחל בסדרת פרוייקטים ציבוריים נרחבים.
התיאטרון המפואר שחנך ב-1737 רומם את מעמדה התרבותי של נאפולי, והעניין שגילה בארכיאולוגיה הוביל לחשיפת הערים הרומיות החרבות, הרקולנאום ופומפיי.
בתקופה זו ביקרו בנאפולי אמנים וסופרים ידועי-שם, ונאפולי הפכה אחד מיעדי ה'גראן טור', הטיול המסורתי שערכו צעירי המעמד הגבוה, שהגיעו להתרשם מן האמנות והתרבות. (בנוסף לבחורות איטלקיות והימורים).
אחד האדריכלים הבולטים ביותר בנאפולי בימי הבורבונים היה ,כאמור, לואיג'י ואנוויטלי (1700 – 1773).
ונוויטלי נולד בנאפולי לאם איטלקיה ולצייר נופים הולנדי בשם גספר ואן וויטל. את צעדיו הראשונים עשה ונוויטלי ברומא שם למד מאביו ציור.
מסופר כי כאשר בחן האדריכל הסיציליאני פיליפו יוברה (Filippo Juvarra) את רישומיו של ונוויטלי הצעיר, הוא נפעם ממיומנותו הגרפית יוצאת הדופן, והסביר לו שעתידו הגדול טמון באדריכלות. ונוויטלי שהושפע מדבריו של יוברה, החל ללמוד תחת הדרכתו, ובמקביל התעמק ברישומיו וכתביו של האדריכל הרומי ויטרוביוס.
בשנת 1730 התחרה ונוויטלי ברומא על שתי עבודות אדריכלות שיזם הכס הקדוש. האחת על ביצוע מזרקת טרווי והשנייה לבניית חזית בזיליקת סן ג'ובאני אין לטראנו.
ונוויטלי אמנם לא זכה במכרזים, אך סייע לחברו ניקולה סלבי בבניית הפונטנה ועיצב את חזיתו המונומנטלית של פאלאצו פולי (Palazzo Poli) הניצב בגבה.
בעקבות השגיו בתחרות ובעבודות בהן נטל חלק, זכה ונוויטלי להכרה רבה ונשלח למחוז מארקה לבצע מספר פרויקטים עבור האפיפיור קלמנט ה -12.
בשנת 1732 תכנן ונוויטלי בנמל אנקונה את הלאצארטו (Lazzaretto), מבנה מחומש השוכן על אי מלאכותי שנועד לשמש תחנת הסגר ולהגן על העיר מפני נוסעים וסחורות נגועי מחלות שיגיעו לנמל.
המבנה המכונה עד היום "מולה ונוויטליאנה" שימש בין היתר כבית חולים ומחנה צבאי.
עם שובו לרומא עסק ונוויטלי בשיקומה של כיפת בזיליקת פטרוס הקדוש שנסדקה.
החל משנת 1742 תכנן ונוויטלי (בצוותא עם ניקולה סלבי) את קפלת יוחנן המטביל עבור מלך פורטוגל ז'ואאו החמישי. הקפלה נבנתה ברומא, ונשלחה לליסבון בחלקים, שם חוברה מחדש בכנסיית רוקוס הקדוש. באותה תקופה נחשבה הקפלה ליקרה ביותר באירופה.
מיומנויותיו הטכניות וההנדסיות של ונוויטלי , לא נסתרו אף מעיניו של קרלו השלישי המלך הבורבוני. המלך זימן את האדריכל המחונן וביקש כי יתכנן עבורו את ארמונו הגרנדיוזי בקאזרטה.
תכליתו של הארמון (הרג'יה) הייתה ליצור התחלה חדשה לממלכת נאפולי הסבוכה ולהתרחק מהתקפות הצי האנגלי העשויות להגיע מכיוון הים.
ונוויטלי שתכנן את הארמון והגנים הנפלאים, שאב את ההשראה מארמון בואן רטירו במדריד (שם גדל קרלו) וארמון ורסאי בצרפת.
ונוויטלי עבד על הפרוייקט עבור קרלו ויורשו פרדיננדו, משך כל ימי חייו, וכאשר הלך לעולמו בשנת 1773 המשיך בנו את מפעל אביו.
הארמון המלכותי שתכנן בקאזרטה נחשב עד היום "לשירת הברבור" של הבארוק האיטלקי.
מלבד הארמון בקאזרטה, ונוויטלי היה אמון על פרוייקטים נוספים בנאפולי וסביבתה.
ונוויטלי נטל חלק בבניית הארמון המלכותי (הפאלאצו ריאלה) תכנן כנסיות חשובות וארמונות אצולה.
כישוריו ההנדסיים של ונוויטלי אף באו לידי ביטוי בתכנון אמת המים (Acquedotto Vanvitelliano), האקוודוקט שסיפק מים לארמון קאזרטה ולמכלול סן לאוצ'ו בנתיב שארכו כ 38 ק"מ.
לואיג'י ונוויטלי אחיינו של האדריכל הקרוי בשמו, מתאר את דודו בביוגרפיה שכתב עליו:
"הוא היה חרוץ מאוד ואדריכל בלתי נלאה. הוא היה אנושי, מתון ונעים, דיסקרטי עם הכפופים לו, רחום עם העניים ואדיב לכולם…"
ונוויטלי נהג שלא להתערות לעיתים קרובות בחיי החברה של נאפולי, ואף על פי כן, כאשר העבודה איפשרה זאת, הוא אהב ללכת לתיאטרון, בעיקר לתאטרו סן קרלו.
לואיג'י ונוויטלי הלך לעולמו בשנת 1773 והוא ייחקק לנצח בדברי ימיה של קאזרטה.
בשנת 1879, נחנכה כיכר נאה מוקפת עצים ובליבה מזרקה. על בסיס שיש הונח פסלו של האיש שקאזרטה חפצה ביקרו: לואיג'י ונוויטלי.
האקוודוקט של ונוויטלי.
ארמון המלוכה בקאזרטה – יצירת המופת של ונוויטלי.