טורינו: כנסיית סן לורנצו, סודות האור של גוארינו גואריני

עמירם צברי|26 במאי 2021

כנסיית סן לורנצו (Real Chiesa di San Lorenzo) היא אחת הכנסיות היפות ביותר בטורינו ונמנית בין יצירות המופת החשובות של הבארוק באירופה.
הכנסייה המלכותית תוכננה על ידי אדריכל הבארוק גוארינו גואריני (Guarino Guarini) ב-1666 כדי למלא אחר הנדר שנשא בשעתו דוכס סבויה, אמנואלה פיליברטו, בקרב סן-קנטן בו ניצח את הצרפתים באוגוסט 1557.
ה-10 באוגוסט הוא חגו של סן לורנצו, וכדי להודות לקדוש שעמד לצידו, ביקש פיליברטו להקדיש לו בית תפילה.

 

 

 

משכנו הראשון של התכריך הקדוש בטורינו

בשלהי המאה ה -16, טורינו עדיין עיר קטנה, ומספר תושביה עומד בקושי על 20,000.
בתקופה זו מספר מבנים חשובים הראויים לציון: הקתדרלה, ארמון הבישוף ובית תפילה צנוע מימי הביניים העונה לשם: מריה הקדושה של העריסה (Santa Maria ad presepem).
פיליברטו, אמנם לקח את שבועתו במלוא הרצינות, אך בשל תזרים מזומנים דל, הסתפק בשיקום בית התפילה העתיק הנזכר לעיל. העניין היה מהותי עבור הדוכס, שביקש להעביר את התכריך הקדוש משאמברי שבצרפת ולהציגו בבירה החדשה טורינו.
התכריך הוא אותו סדין קדוש, בו על פי האמונה, נעטפה גופתו של ישוע לאחר שהורד מן הצלב.
העברת התכריך עלתה בקנה אחד עם רצונו של פיליברטו, להפוך את טורינו למרכז בעל חשיבות ואולי אף להקל על הקרדינל המילאנזי קרלו בורומאו, שביקש לעלות לרגל כדי לחזות בשריד המקודש ולהודות על סיום המגיפה.

 

 
כך או אחרת, פיליברטו הפקיד את התכריך בבית התפילה הקדום, בדיוק במקום בו ניצבת הקפלה של היסורים (Oratorio dell'Addolorata), המשמשת כמבואה הנוכחית (הנרתקס) לכנסייה המלכותית של סן לורנצו.
יותר ממאה שנים יחלפו טרם שתקבל הכנסייה את פארה והדרה, בזכות תכניתו של האדריכל גואריני, שיחנוך בעצמו את הכנסייה ב-12 במאי 1680 ויקיים במלואה את שבועתו של פיליברטו.

 

 

 

גוארינו גואריני: מגע האור של הארכיטקט הגאון

גוארינו גואריני, נזיר יליד מודנה היה גם אדריכל מוכשר, מתמטיקאי גאון, תאורטיקן ואסטרונום, שרכש את השכלתו במנזר המסדר התיאטיני. גואריני ייחס חשיבות מכרעת לאור וראה בו את הבסיס ליצירותיו.
בספר שכתב על המתמטיקאי היווני אוקלידס, הדגיש כי המתמטיקה (הגיאומטריה) והאור שזורים זה בזה.
הארכיטקטורה, לדידו של גואריני, היא תולדה של שניהם.
למרות הידע הרב שהחזיק בגיאומטריה ובמתמטיקה, גואריני היה איש אדוק ומאמין, כומר בעל השכלה מקפת בפילוסופיה ותיאולוגיה.
האור עבור גואריני, אינו רק מקור אנרגיה, אלא דבר שבקדושה.
האור הוא ה-"פְּרִימָה מָטֶרְיָה", החומר הראשוני, שנוצר ע"י האל ביום הראשון לבריאה.

 

 

גואריני עבד תחת אילוצים והפרוייקט היה מורכב ומאתגר. הכנסייה תוכננה לעמוד בין בית התפילה הקדום, אותו לא ניתן היה להרוס, לארמון קייבלזה (Palazzo Chiablese) ומגורי מסדר התאטינים.
תחת מגבלה של חלל נטול פתחי חלונות וללא מקור אור טבעי, גואריני נאלץ לחשוב על פתרון יצירתי.
במוחו הבזיק רעיון גאוני, הכיפה היא שתספק את האור הטבעי היחיד לחללים הפנימיים,
כיפה שתהווה יצירת מופת ארכיטקטונית ותינשא מעל יתר המבנים סביבה.

 

 

מלאכים שדים וציורי סתרים

גואריני אם כן, תכנן כיפה (קופולה) המורכבת מסדרת מתומנים.
האור לכנסייה הגיע דרך החלונות האליפטיים הגדולים מעל בסיס הכיפה ומסדרת פתחים קטנים יותר.
גואריני, ככל הנראה, היה חבר בארגון הבונים החופשיים ושילב במבנה סמלים איזוטרים נסתרים.
הכרכוב מורכב משמונה מישורים עקלקלים החוברים זה לזה.
למעשה התכנית כולה מבוססת על הספרות 4 ו-8.
ארבעה יסודות מהם מורכב העולם, ושמונה כמספר הנצח, האינסוף ויום תחייתו של ישוע.
צורת המתומן הנפוצה בבתי הטבילה הנוצריים, מודגשת במיוחד בכיפה הגרנדיוזית.

 

 

את חלקה המתומן התחתון של הכנסייה, האפל ונטול החלונות, עיצב גואריני כמטאפורה לחיי האנוש הארציים, בניגוד לכיפה המאירה והבוהקת המייצגת את האור האלוהי.
באמצעות הכיפה הנפלאה, גואריני מסביר כי אלוהים מציע לנו הזדמנות לישועה.
כשאנו נושאים את עיננו וחוזים באור הנשקף מן הכיפה, מחשבותינו מופנות מן הגשמי אל הנשגב.

 

 
מכל פינה ניבטות דמויותיהם של מאות מלאכוני בארוק, בעיטורים, בפרסקאות ובפיסול.
כל דמות שונה מרעותה ולכל מלאך פנים יחודיות.

 

 

הכיפה כוללת ארבע רמות של מִפְתָחים, המייצגים את ארבעת יסודות הטבע.
פתחי האור משתנים מבחינת גובהם, צורתם וכמות האור שהם מחדירים לחלל הכנסייה.

 

 

ארבעת האוונגליסטים מתוארים בפנדנטיבות (הפינות שבין הכיפה לקשתות) עם הפסוקים הפותחים כל הבשורה.

 

 

חופת הכיפה נתמכת בידי קשתות סרליאניות ונחצית על ידי מערכת צלעות.
הצלעות יוצרות כוכב בעל שמונה קודקודים ובליבו מתומן. (בהשפעת הארכיטקטורה האיסלאמית).
* קשת סרליאנית – קשת חצי עגולה הבנויה מעל חלון ומשני צידיה קורות אופקיות, קרויה בשמו של סבסטיאנו סרליו שהזכיר אותה בכתביו.

 

 

גואריני אמנם תכנן גם חזית, אך זו מעולם לא נבנתה.
חזית הכנסייה עירומה מקישוטים במכוון, מלבד כיפה אין שום סימן חיצוני שיעיד על קיומו של מבנה דתי כלשהו.
את הדיון התכנוני ליווה ויכוח, המתנגדים טענו כי בניית חזית תפגע בצביונה הסימטרי של פיאצה קסטלו.
בניגוד לחזית המאופקת, חלל הפנים עשיר בעיטורים ופרסקאות.
המזבח העליון בכנסייה שראשיתו בשנת 1680, הוא אחד החשובים בצפון איטליה בשל סגנונו המיוחד.
בחזית המזבח, תבליט של טנטארדיני המציג את אמנואלה פיליברטו נושא את נדרו לקדוש לורנצו.

 

 

מלבד המזבח העליון, בכנסייה שני מזבחות רוחביים וארבע קפלות צדדיות.
מעל הקפלות הרדיאליות קמרונות דמויי כוכב בעלי שישה קודקודים (מעין מגן דוד ואולי חותם שלמה).
במרכז כל קמרון, פתח עגול שנקרא אוקולוס (עין בלטינית: Oculus).
לכאורה אשנב אפל וחסר שימוש אך באמתחתו טמון סוד.
למעשה, משך כל ימות השנה לא תשימו לב לאותם פתחים, מלבד ימים מסויימים בנקודות השוויון של האביב והסתיו (Equinox), בסביבות הצהריים, שעה שקרני השמש חודרות מן הכיפה ומאירות את מרכז הקמרון.
ימים ספציפיים במרץ וספטמבר בהם השמש מצויה בזווית והגובה המתאימים. אז באורח קסם, משתקף האור וחושף בקמרון, בקפלה השלישית מימין (קפלת ההתעברות ללא רבב) פרסקו המציג את האל נושא ברכה.
האור המשתקף, חושף פרסקו נוסף המציג את ישוע בקמרון שמעל קפלת נשמות כור המצרף.
תופעה דומה, מתרחשת בשעות הבוקר המוקדמות של תקופה זאת, מעל שני המזבחות האחרים, בקפלת הלידה וקפלת הצליבה.
ליצירת האפקט, עשה גואריני שימוש בידיעותיו הנרחבות באסטרונומיה ובאופטיקה גיאומטרית.

 

 

ועוד הפתעה קטנה

כאשר תפנו את מבטכם לעבר הכיפה, תבחינו בשמונה חלונות אליפטיים גדולים.
במרווחים שבין החלונות הללו בוקעות קשתות, היוצרות כוכב בעל שמונה קודקודים.
חלקה הפנימי של הכיפה מצטייר כפרח עם שמונה עלי כותרת ובקרבו מתומן מושלם.
עם זאת, נסו להביט מזווית שונה, ותבחינו כי קווי המתאר סביב כל חלון, יוצרים מעין דמות מסתורית מאיימת עם תווי פנים דמונים.
החלונות הגבוהים (עלי הכותרת) מצטיירים כזוג עיניים, קודקודו של החלון המחומש דמוי החוטם מופנה למטה, ולחלון האליפטי הגדול מראה של פה פעור.
האם מדובר ביד המקרה, או בתופעה הנקראת פראידוליה, הטיה קוגניטיבית של המוח האנושי לזהות תבניות מוכרות, לרבות צורות של פנים או דמויות בתמונות ועצמים עמומים.
ואולי זו פשוט דרכו של גואריני לרמוז לנו כי השטן אורב בכל מקום…

 

 

אם לא תצליחו לפקוד את כנסיית סן לורנצו באותן נקודות שוויון, נסו להגיע בימים שטופי שמש.
קרני השמש החודרות מן הכיפה יאירו את הפסלים באור מיסטי ויותירו אתכם פעורי פה.

 
צפו בסרטון הבא והתרשמו מכנסיית סן לורנצו המרהיבה ועבודתו של גואריני, האדריכל הגאון