טורינו: הרקדנית האקרובטית של המוזיאון המצרי

עמירם צברי|13 באוקטובר 2020

בטורינו בירת חבל פיימונטה שוכן אחד המוזיאונים המרתקים בעולם.
המוזיאון המוקדש לתרבות מצרים העתיקה נחנך בשנת 1824 ע"י קרלו פליצ'ה מלך סרדיניה, שרכש את אוספיו של ברנרדינו דרובטי (Bernardino Drovetti) הקונסול הצרפתי במצרים.
במרוצת השנים הורחב המוזיאון הודות לממצאים נוספים שהביא עימו האגיפטולוג הנודע יליד טורינו, ארנסטו סקיאפארלי (Ernesto Schiaparelli).
המוזיאון הטומן בחובו כ-35,000 מוצגים נחשב ברחבי העולם כשני בחשיבותו אחרי המוזיאון המצרי בקהיר.

 

 

בין שלל הקברים, הפפירוסים והפריטים הנפלאים, קרץ לעיניי מוצג קטן ומעודן שממדיו 20 על 15 ס"מ.
מדובר בשרטוט צבעוני על גבי אוסטרקון מאבן-גיר המציג רקדנית מצרית בתנוחה אקרובטית.
בימי קדם הפפירוס היה חומר יקר וכתחליף נעשה שימוש בשברי כדים, כלי חרס וחלקי אבן גיר (אוסטרקה) כדי לרשום שמות, חוזי מסחר, מכתבים, רשימות ואפילו שרבוטים וציורים.

 

 

מדובר בממצא שנחשף בכפר המצרי הקדום דיר אל-מדינה, המתוארך לתקופת הממלכה החדשה, שבין המאה ה-16 ועד המאה ה-11 לפנה"ס.
הכפר השוכן בגדה המערבית של הנילוס סמוך לעיר לוקסור, שימש במשך מאות שנים משכנם של אדריכלים בעלי שם, בוני מקדשים וקברים, אמנים מיומנים ובעלי מלאכה שונים שפעלו בשירות הפרעונים.
אותם אמנים מלכותיים חיו בכפר במחיצת משפחותיהם, אך במשך כל ימות השבוע נותרו בעמקי המלכים והמלכות ששכנו במרחק 13 ק"מ מביתם.
ככל הנראה היה זה אמן מלכותי שצייר על האוסטרקון את אחת הנערות שחיו באותה קהילה.

 

 

נשים רבות מדיירי הכפר, נהגו לשרת את הפרעונים ואף שימשו כרקדניות וזמרות במקדשים מקומיים.
הרקדניות מילאו תפקיד חשוב וחיוני בחיי התרבות של מצרים העתיקה.
מחד, הריקוד שימש כצורת בידור ומאידך נקשר לאירועים דתיים וטקסי הלוויות חמורי סבר.
הנערה המתוארת בציור היא רקדנית חשופת חזה. על גופה חצאית שחורה דמוית סרונג משובץ ולאזניה זוג עגילי חישוק מזהב. הנערה ככל הנראה מבצעת סלטה אקרובטית כחלק מריקוד פולחן.
מומחים מעריכים כי האמן צייר תחילה את גופה של הנערה ולאחר מכן סובב את האוסטרקון למצב בו יכול היה להמשיך ולצייר את פרופיל ראשה בדרך סטנדרטית.
במובן זה כדאי לשים לב לעגיל המונח על אזנה בניגוד לחוקי הכבידה.
חיבור הצוואר לכתפיים באופן שאינו טבעי, שעה שהזרועות והרגליים ארוכים למדיי.
יתר על כן, שדה של הרקדנית מעיד אולי כי האמן ראה בעיני רוחו את פלג גופה של נערה עומדת.
יצירת כל אחד מן האלמנטים בציור באופן נפרד מאפיינת את סגנון האמנות המצרי.
האומן המצרי נהג לצייר כל אחד מחלקי הגוף על מאפייניו העיקריים, מנקודת תצפית מסויימת, ללא התייחסות תלת מימדית. וכאשר הכל הורכב לכדי פיסה אחת, התקבל שלם לא קוהרנטי מבחינה סגנונית.

 

 

תיאורה של הרקדנית אמנם נאיבי מעט, אך עם זאת הוא אירוטי, עדין ומתואר במיומנות גבוהה ודמיון רב.
הנערה חשופת החזה מכופפת בפרופיל מלא, גבה מקושת בתנוחת "גשר לאחור" וזרועותיה מתוחות וכמעט שנוגעות בקרקע. לצופה בציור נוצר הרושם, כי הנערה החיננית נלכדה באקט של ריקוד סוחף אירוטי ומהיר לצלילי מוזיקה תוססת. שערה הגלי הארוך פזור באופן חופשי לעבר הקרקע ותנוחתה מזכירה במהופך את אלת השמיים נוּת, המתוארת אף היא בצורת קשת המגינה על העולם הנמצא מתחת בטנה.
האלה המצרית נות מקשרת בין הארץ לשמיים כשרק קצות אצבעות רגליה וידיה נוגעות בקרקע.
במקביל, צורתו הסהרונית של גופה מעוררת אסוציאציה נשית ואפילו אירוטית.

 

 

באמנות המצרית, רקדניות מופיעות בדרך כלל על גבי קירות קברים ומקדשים.
הן מתוארות כמעט עירומות, סביב מותניהן כרוכות חגורות זהב וקולרים מעטרים את צווארן.
על זרועותיהן משתלשלים צמידים, על אזניהן עגילים גדולים ופאות על ראשיהן, בניגוד לרקדנית מדיר אל-מדינה המיוצגת בשיערה הטבעי.
כולן מופיעות בתנוחות שונות, בפרופיל מלא ולעתים בזווית שלושה רבעים ואפילו המבע על פניהן אינו קפוא בצורה האופיינית למעמד הגבוה. הן כולן משדרות נינוחות ומלאות חיים.

 

 

האוסטרקון שובה הלב נתגלה בהפתעה בפאתי הכפר המצרי הקדום.
נראה כי תושבי דיר אל-מדינה חיפשו מים להרוות את צמאונם וחפרו לעומק של 50 מטר.
המים למרבה הצער לא נמצאו. אך המקום ששימש עבור קהילת התושבים הקדומה למדמנה מקומית,
יהפוך למטמון שלא יסולא בפז עבור הארכיאולוגים שיגיעו אלפי שנים מאוחר יותר.

 

בסרטון הבא תוכלו לשוב לדיר אל מדינה, מקום משכנם של בעלי המלאכה שעבדו בעמקי המלכים והמלכות

 

אהבתם? שתפו את הפוסט ברשתות החברתיות בלחיצה על הכפתורים הבאים