מרקטו נואובו: האגדה על פורצ'לינו – חזיר הבר של פירנצה

עמירם צברי|20 בינואר 2017

בליבה העתיק של פירנצה, תחת אכסדרה סגורה למחצה מצוי המרקטו נואובו (Loggia del Mercato Nuovo).
השוק המקורה נבנה במאה ה-16 כדי להגן על הסוחרים מפני הממטרים והשמש הקופחת.
כדי להבדילו מן המרקטו וקיו ששכן בכיכר הרפובליקה קיבל השוק את השם מרקטו נואובו (שוק חדש).
בראשית ימיו שימש השוק לממכר מוצרי משי ויוקרה, לאחר מכן נסחרו בו כובעי הקש המפורסמים, כיום נמכרים פה בעיקר פריטי לבוש, מוצרי עור ומזכרות לתיירים.

 

 

הלוג'יה (אכסדרת העמודים) נבנתה למעשה בין השנים 1547-1551 בימי שלטונו של קוזימו הראשון דה מדיצ'י.
על עיצובו של המבנה וקשתותיו התמירות היה אמון האדריכל והפסל ג'ובאני בטיסטה דל טאסו.
בארבע פינות הלוג'יה עוצבו שתי גומחות, בשלוש מן השמונה נקבעו פסליהם של ידוענים פלורנטינים.
מיקלה די לנדו (Michele di Lando) שהנהיג במאה ה-14 את מהפכת סורקי הצמר (מרד הצ'ומפי);
ג'ובאני וילאני (Giovanni Villani) היסטוריון ומדינאי פלורנטיני מן המאה ה-14;
וברנרדו צ'ניני (Bernardo Cennini) צורף פסל ומדפיס בן המאה ה-15.

 

 

ואולם גולת הכותרת בלוג'יה היא ללא ספק מזרקת הברונזה המפורסמת של חזיר הבר הקרוי בפי המקומיים
'איל פורצ'לינו' החזירון.
לפי האמונה, שפשוף חוטמו של פורצלינו יבטיח את שובכם לפירנצה בעתיד.
ואם ברצונכם לזכות במזל טוב כל שעליכם לעשות הוא להניח מטבע בין לסתות החזיר ולקוות שיחליק
לתוך שבכת הניקוז בתחתית המזרקה.
אם לא הצלחתם, נסו שנית, הכסף הנאסף מדי יום משמש למטרות צדקה.
מכיוון שהפך כה פופולארי קיימים כיום עשרות עותקים של היצור השעיר ברחבי העולם.
תוכלו למצוא אותו בין היתר בצרפת, גרמניה, נורבגיה, ספרד, אוסטרליה, בריטניה וארה"ב.
מסיבות מובנות סביר שאלינו לישראל הוא לא יגיע.

 

 

 

חזיר הברונזה נוצר בשנת 1634 בהשראת חזיר שיש הלניסטי שהעניק האפיפיור למשפחת מדיצ'י בשנת 1560.
את הפסל יצק פייטרו טאקה (Pietro Tacca 1557-1640) תלמידו של הפסל הפלמי הנודע ג'אמבולוניה.
טאקה היה מיומן בחישול נטורליסטי מרשים ומפורט על גבי ברונזה.
כדי להקנות לפסל מראה אמיתי ומשכנע, מסופר כי השתמש כמודל בחזיר בר שהניח בכלוב בסדנתו.
החזיר נוצר כדי לעטר מזרקה בגני בובולי אך בסופו של דבר הוחלט להעבירו למיקומו הנוכחי במרקאטו נואובו.
בשנת 2005 לאחר מאות שנים בהן ניזוק חטמו הבוהק ממגע ידיהם של המבקרים, נלקח פורצ'לינו
למוזיאון בארדיני והוחלף בעותק ברונזה זהה.

 

 

חזיר הבר הקלדוני
באגף הקלאסי של מוזיאון האופיצי נמצא חזיר השיש ההלניסטי שסיפק השראה לטאקה.
הפסל ההלניסטי הציג ככל הנראה את החזיר הקלדוני והיה כנראה העתק של מקור יווני קדום יותר.
החזיר הקלדוני היה למעשה מפלצת מיתולוגית אימתנית שנשלחה על ידי אלת הציד ארטמיס (דיאנה הרומית)
להרוס את אזור קלידון שבמרכז יוון.
האגדה מספרת כי מידי שנה הקריב המלך אוינאוס קרבנות לכל אלי האולימפוס והקדיש להם מתנובת השדה.
באותה שנה שכח אוינאוס להגיש מנחה לאלת הציד ארטמיס שרתחה מזעם.
נקמתה של ארטמיס לא איחרה לבוא עם חזיר בר מפלצתי שזרע הרס וחורבן והשמיד את כל אשר נקלע בדרכו.
אוינאוס שלח שליחים לכל רחבי יוון והבטיח את עורו וניביו של היצור האכזרי לאמיץ הלב שיצליח לקטול אותו.
בין גיבורי החייל שנענו לקריאתו של אוינאוס נמנו גם בנו מלאגרוס ואטאלנטה אמיצת הלב.
במהלך הציד הסתתרו האנשים וברגע בו הגיח היצור הנורא חיצה של אטאלנטה חדר את עורו.
החזיר הפצוע הסתחרר והתרוצץ ופגע במספר אנשים אך חניתו של מלאגרוס שמה קץ לחייו.
מלאגרוס שחשק באטלנטה הגיש לה את עורו של החזיר, שני דודיו שנתקנאו מחו נמרצות, ובויכוח שהתפתח לקרב הרג מלאגרוס את שניהם.
כשנודע הדבר, נטלה אימו את גזר העץ אותו טמנה בלידתו והשליכה לאש, בידעה כי כאשר ישרף יאכלו אף חייו של בנה. מלאגרוס נהרג ונקמתה של ארטמיס הייתה מושלמת.

 

 

 

ציד החזיר הקלדוני הוא אחד הנושאים המוכרים באמנות הקלאסית.
הסיפור נחשב לאחת מנקודות המפגש המיתולוגיות בהן ישנו מקבץ גיבורים ידועים מסיפורים אחרים:
ביניהם תסאוס שנלחם במינוטאור, יאסון מגיזת הזהב ונסטור ממלחמת טרויה שתתרחש מאוחר יותר.
חלקים מן הסיפור מופיעים אצל הומרוס והסיודוס, והמשורר הרומי אובידיוס מעניק לו נופך צבעוני ומפורט
יותר ב 'מטמורפוזות' (metamorphoses).

 

 

נשוב לאכסדרה בפירנצה, שם רובץ מיודענו איל פורצ'לינו בין בלוטים ועלי יער לחים ולצידו צבים, חלזונות, לטאות מים וצפרדע קטנה השולחת לעברו מבט ממתיק סוד.
לא רבים יודעים אבל מאחורי החזיר והצפרדע מסתתרת אגדה מעניינת, אותה שמע חוקר הפולקלור האמריקאי צ'רלס גודפרי לילנד (Charles Godfrey Leland) מתושבי המקום בשנת 1895.

 

 

האגדה על חזיר הברונזה והצפרדע
האגדה מספרת על זוג נשוי שחי בפירנצה לפני מאות שנים והתקשה להביא ילדים לעולם.
הבעל המתוסכל האשים את רעייתו, אימלל את חייה מבוקר עד ערב ואמר שאם אינה מעניקה לו יורש מוטב שתיקח את חפציה ותסתלק.
בצר לה קוננה האשה על מר גורלה, הרבתה בתפילות ותחנונים והכל כדי לזכות בפרי בטן.
יום אחד הביטה האשה מן החלון והבחינה בעדר חזירי בר חולף בקרבת הבית.
העדר מנה קבוצת נקבות ולצידן גורים רבים.
'אוי', מלמלה האשה לעצמה במרירות, 'לחזירות הללו צאצאים ולי אָיִן'.
'לו הייתי כמותן וזכיתי לתינוק כמו אחד מגורי החזירונים הללו, אז נמלטתי מכל הצער הזה'.
למקום נקרתה פיה, שהאזינה למילותיה הנוגות של האשה והחליטה להגשים את משאלת ליבה.
זמן לא רב עבר וההתרגשות הייתה בעיצומה כשנתבשר הזוג כי האשה הרה ובקרוב יהפכו להורים.
אך אליה וקוץ בה, השמחה הייתה מהולה בעצב וחרדה.
בהגיע מועד הלידה, במקום תינוק אנושי הגיח לאוויר העולם..ניחשתם נכון..יצור קטן שפניו פני חזיר.
על כל פנים, ההורים היו שקועים בשמחתם שזכו ליורש וגידלו אותו באהבה כבן (או חיית מחמד) לכל דבר ועניין.
כשגדל נער החזיר והתבגר, הוא נהג כבן אנוש, דיבר ברהיטות רבה והיה די חכם.
עד מהרה הגיע לפרקו וביקש להכיר עלמה כלבבו. אלא שכל הבחורות אליהן פנה נרתעו ממראהו.

 

 

עם זאת, נערה ענייה יפת מראה שחיה סמוך לביתו הכירה בחכמתו ונעתרה לחיזוריו.
בניגוד לעצת הוריה, שמה העלמה נפשה בכפה והסכימה להינשא לו.
בליל הכלולות הופתעה העלמה לגלות שבעלה הטרי השיל את עורו ומחזיר שעיר הפך לעלם יפה תואר.
אז סיפר לה שאהבתה הטובה היא שהסירה את הקללה והפכה אותו מחזיר לבן אנוש.
למרבה הצער הוסיף החתן 'מידי בוקר עלי להשתנות שוב לחזיר והדבר חייב להישמר בסוד'.
'אם תפרי את הבטחתך והדבר יוודע אהיה לכוד לנצח בעור של חזיר ואת תהפכי לצפרדע פטפטנית משום שנכשלת לשלוט בלשונך'.
הכלה הצעירה עשתה כמיטב יכולתה לשמור על הסוד, אלא שהסיפור היה פשוט יותר מידי מרתק.
היא סיפרה לאמה וזו בתורה סיפרה לחברותיה היקרות והשביעה אותן לבל תספרנה…
וכך הלאה והלאה עד שפשטה השמועה כאש בשדה קוצים.
עם רדת ערב כולם כבר ידעו את סודו של האיש שנשאר חזיר לנצח ובעקבותיו הפכה כלתו הפטפטנית לצפרדע.
שנים רבות הקפיד החזיר להגיע מידי יום לבריכת המעיין שם חיה רעייתו, שוחח עימה וגמע מן המים הצלולים.
תושבי המקום דאגו להנציח את הזוג המקולל על מזרקת החזיר והצפרדע.
זו הזכירה לכולם כי 'חיים ומוות ביד הלשון' או במקרה שלנו 'בעלי חיים בגלל הלשון'.

 

 
 
 
איל פורצ'לינו גיבור תרבות
בשנת 1846, פרסם הנס כריסטיאן אנדרסן סיפור בהשראת המזרקה שנקרא 'חזיר הארד'.
מעשייה נפלאה על ילד קבצן הנרדם על גבו של חזיר הברונזה.
איל פורצ'לינו מתעורר לחיים ומוביל את הילד על גבו בין סמטאות פירנצה ואוצרותיה.

 

 
לוח ההנצחה על העמוד השמאלי מאחורי החזיר מציין את יום השנה ה -200 להולדתו של אנדרסן.
 

 

איל פורצ'לינו גם הספיק לככב על המסך הגדול.

על גרם המדרגות של בית הספר לקסמים הוגוורטס בהארי פוטר וחדר הסודות (2002) בדקה ה 0:14

 

ובחדר הנחיצות בסרט הארי פוטר ואוצרות המוות: חלק ב (2011) בדקה ה 0:40