טורינו: על אובליסק, מאבק לשוויון וקפסולת זמן

עמירם צברי|17 באפריל 2021

בליבו של הקוואדרילאטרו רומנו, הרובע ההיסטורי של טורינו, השוכן על תוואי הקסטרום הרומי, המחנה הצבאי שהקים יוליוס קיסר והרחיב יורשו אוגוסטוס, ניצב מונומנט מסקרן.
אובליסק גרניט מרשים המציין נקודת מפנה חשובה בהפרדת הדת מן המדינה האיטלקית.
על האובליסק חקוקה הכתובת: "החוק שווה לכולם" (La Legge è Uguale Per Tutti).

 

 

בשנת 1850 החליטה ממשלת פיימונטה האיטלקית, לימים הממלכה המאוחדת בראשותו של ויטוריו עמנואלה השני, על סדרת רפורמות במוסדות המשפט והצדק.
תכלית החוקים שיזם שר המשפטים דאז, הרוזן ג'וזפה סיקארדי (Giuseppe Siccardi) הייתה שלילת זכויות היתר הקדומות מהן נהנו אנשי הדת והכמורה הקתוליים.
החוקים שלימים נקראו בשמו של סיקארדי הביאו לביטול:
1. הפורום הכנסייתי (Foro Ecclesiastico) – בית דין נפרד שלמעשה העניק לאנשי הכנסייה חסינות ממערכת הצדק החילונית, לרבות העמדה לדין בתיקים אזרחיים וסוגיות פשיעה נפוצות.
2. זכות המקלט (Diritto di Asilo) או הפטור מעונש משפטי של אלו שביקשו מקלט בכנסיות ומנזרים לאחר שביצעו פשע מסוייים.
3. המאנומורטה (Manomorta) – רכוש של גופים כנסייתים שאינו חייב במס.
ההגבלות החדשות, אף אסרו על ארגונים ללא כוונת רווח (שכללו כמובן מוסדות וגופים כנסייתיים) לרכוש בעלות על נדל"ן ללא אישור ממשלתי.

חוקי סיקארדי שהתקבלו ברוב קולות ביוני 1850, ציינו את ראשית הסכסוך הארוך שבין ממלכת סבויה לאפיפיור. למרות התנגדותו הצפויה של הכס הקדוש, ליברלים רבים מקרב הכנסייה הסכימו לציית לחוקים.
המתנגדים ראו בהם הפרה חד-צדדית של הקונקורדאט שנחתם ב-1841 בין ממלכת פיימונטה לכס הקדוש.
ההתנגדות אף נמשכה זמן רב לאחר פרסום החוקים והביאה למאסרם של רבים, כמו הגמון העיר טורינו, לואיג'י פרנסוני, שנידון לחודש מאסר לאחר שקרא לאנשי הדת שלא לציית לחקיקה האנטי-קלריקלית.

 

 

בשנת 1851 הציעו עורכי הגאזטה דל פופולו (Gazzetta del Popolo) לחגוג את אישורם של חוקי סיקארדי ביצירת מונומנט מיוחד. הפרוייקט אושר בידי הרשויות והופקד בידי הצייר לואיג'י קווארנגי (Luigi Quarenghi).
ההחלטה הראשונה הייתה להציב את עמוד הגרניט בפיאצה קריניאנו סמוך לארמון ההיסטורי, אך מאוחר יותר ההחלטה שונתה והאובליסק נחנך בפיאצה סבויה בין Via Corte d'Appello ל – Via della Consolata.
אחת הסיבות שהובילו להחלטה זו הייתה ככל הנראה קרבתה של הכיכר לבזיליקת הקונסולטה הקתולית החשובה ולפאלאצו ברולו בו התגוררה הפילנתרופית הקתולית הידועה ג'וליה פאלטי די ברולו שצידדה בכנסייה.
(האצילה ובעלה המרקיז מזוהים אגב, עם אותו יין מפורסם מאיזור ברולו).
מיקומו המתריס של האובליסק רק הדגיש את האידיאולוגיה האנטי-קלריקלית שעמדה מאחורי החוקים.

 

 

אובליסק הגרניט הונף אם כן בשנת 1853 ועדיין ניצב על כנו לאחר ששרד את החורבן שזרעו ההפצצות במלחמת העולם השנייה. מלבד המוטו החשוב המנציח את אותו רגע היסטורי, על האובליסק חקוקים שמות 800 הקומונות שתמכו בפרוייקט והרימו תרומה כלכלית לבנייתו.

 

 

רבים אינם יודעים אך מאחורי האובליסק מסתתר סוד מעניין.
במהלך הבנייה, החליטה עיריית טורינו להטמין קפסולת זמן מתחת לאנדרטה.
תיבה מוגנת בה אצורים פריטים ומידע שנועדו להימצא בתקופה עתידית.
בין החפצים שנטמנו בקפסולה ניתן למצוא עותקים של הגאזטה דל פופולו משנת 1850 ובתוכם המאמרים המתייחסים לבניית האובליסק עצמו, מספר מטבעות יקרים, עותק של חוקי סיקארדי, קילו אורז, בקבוק יין ברברה מאזור פיימונטה ומספר מקלות גריסיני מטורינו.
מחווה סמלית חביבה המקנה חשיבות וכבוד לאחד הצעדים ההיסטוריים החשובים במאה ה-19, שאף הוא יעמוד במבחן הזמן.