פירנצה: מוכר הבצלים של פאלאצו סטרוצי

עמירם צברי|16 במרץ 2017

בשנת 1460 שבו בני משפחת סטרוצי לפירנצה אחרי הגלות שנכפתה עליהם ע"י משפחת מדיצ'י היריבה.
במשך כל אותה תקופה ישב פיליפו סטרוצי (Filippo Strozzi) בנאפולי, התבסס היטב בעסקי הבנקאות ותכנן כיצד ישיב את משפחתו למעמדה הראוי ויבוא חשבון עם חורשי רעתו.
סטרוצי רכש בזה אחר זה 15 מבנים והרס אותם, כדי לפנות מקום לארמון ענק שיתעלה על כל ארמונות פירנצה ויאדיר את מורשתה של משפחתו.

 

 

למטרה זו גייס סטרוצי את שני האדריכלים הנודעים: בנדטו דה מאיאנו (Benedetto da Maiano) וסימונה דל פולאיואולו (Simone del Pollaiolo) המכונה קרונאקה.
בנדטו היה אמון על עיצובו של הפאלאצו ופיקח על העבודה בקומה הראשונה, בעוד קרואנקה פיקח על סתתי האבנים הגסות ויצר את החצר האלגנטית והארקדה שבלב המבנה.
התוכנית מעולם לא הושלמה ולמבנה עדיין חסרים חיפוי האבן בחזיתו הדרומית וחלקים מן הכרכוב.
למעשה, מדובר על קובייה מושלמת בת שלוש חזיתות אבן גסה ומסיבית (רוּסְטיקַציה) ששיוותה מראה מבוצר לקומה התחתונה עם מעבר לאבנים מסותתות וחלקות יותר בקומות העליונות.

 

 

הארמון נבנה אמנם בהשראת הפאלאצו של מדיצ'י אך עם פרופורציות גדולות והרמוניות יותר.
בכל אחת מן החזיתות נבנה שער כניסה רחב ובארבע פינות הארמון הונחו פנסים, נושאי לפידים מעוטרים דמויי דרקון וטבעות ענק, פרי יציקתו של חרש הברזל הנודע "מוכר הבצלים" ניקולו גרוסו (Niccolò Grosso).

 

 

גרוסו, כך מספר הביוגרף והאמן הנודע ג'ורג'ו וזארי, היה הטוב שבחרשי הברזל אך התגלה גם כטיפוס קשה עורף, חשדן ומוזר למדיי.
תושבי פירנצה העניקו לו את הכינוי "איל קפארה" ( il Caparra – דמי קדימה) בשל התעקשותו שלא להתחיל בעבודה כלשהי מבלי שקיבל תשלום מראש או לפחות מקדמה נכבדת.
על אף טבעו המורכב יאמר כי האיש עמד על עקרונותיו ולא הבדיל בין עשיר לעני.
האגדה מספרת כי כאשר הגיע אחד מבני מדיצ'י לבית מלאכתו לבצע הזמנה, עסק 'איל קפארה' באותה שעה בתיקון ציר דלתו של אדם עני.
כאשר נשאל לגבי זמינותו לעבודה, השיב :
"ראשית עלי לסיים את אשר התחלתי, שכן כספו של האדם הפשוט ראוי בעיניי כמו זה של המדיצ'י".

 

 

מכל מקום, טרם שנבנה הארמון שימשה הכיכר הסמוכה (פיאצה סטרוצי) כמשכנו של השוק בו נמכרו בצלים, אבטיחים, מלונים ושאר מיני ירקות.
מכאן זכתה הכיכר לשם: "פיאצה דלה צ'יפולה" (piazza delle Cipolle – כיכר הבצלים).
אפילו במהלך העבודות עדיין ישבו איכרי הסביבה על מדרגת האבן המקיפה את הארמון והכריזו בקול על מרכולתם.

 

 

בוקר אחד, כך מסופר, יצא סטרוצי מן הפאלאצו והבחין ב'איל קפארה' היושב בין מוכרי הירקות.
שאלו סטרוצי המופתע: "מה לחרש ברזל מפורסם ולמקום שכזה?"
השיב ניקולו: "חייב אני למכור בצל, מכיוון שאומנותי אינה מספקת לקיומי".
איש אינו יודע אם דבריו של גרוסו היו אמת לאמיתה או שמא נסיון מתוחכם להשיג עבודות בכל מחיר.
מה שכן ידוע, שנכמרו רחמיו של פיליפו סטרוצי על חרש הברזל המוכשר.
מיד הזמין סטרוצי מגרוסו עבודות יציקה וביניהם דלתות, נושאי לפידים ופנסים לארבע פינות הפאלאצו.
'איל קפארה' ביקש כמובן מקדמה, וסטרוצי שהכיר את האיש על מעלותיו ומגרעותיו הפקיד בידו סכום כסף נכבד.

 

 

כאיש חסר פשרות ובעל עקרונות, כיבד 'איל קפארה' את מלאכתו. הוא יצק טבעות נהדרות לקשירת סוסים,
חישל את תושבות הלפידים והעניק לפנסים צורה אותה הכיר היטב: בצל על גבעוליו הארוכים.

 

 

 

כיום ארבע תושבות הלפידים והפנסים בארבע פינותיו של הפאלאצו הם העתקים.
עם זאת, אחד המתקנים המקוריים מעשה ידיו של ניקולו גרוסו מצוי בסמוך בין Via degli Strozzi ל – Via dei Pescioni, ממש מעברה השני של כיכר הבצלים ההסטורית.

 

אחד הפנסים המקוריים של ניקולו גרוסו
 

יצירותיו הנהדרות דמויות הבצל של ניקולו גרוסו זכו לחיקויים רבים ברחבי העולם, ובצלמם נוצרו עששיות מנורות לילה ומיני מזכרות.

 

 

פאלאצו סטרוצי נשאר בחזקת המשפחה עד לשנת 1937.
אז נמכר הארמון לביטוח הלאומי האיטלקי (Istituto Nazionale delle Assicurazioni).
מאז עבר הפאלאצו שינויים רבים ונמסר ב 1999 לידי המדינה.
כיום משמש הארמון לתערוכות בינ"ל מתחלפות, תצוגות אפנה וארועי תרבות מגוונים.

 

 

הסרטון הבא מציג את הארמון ועבודת הברזל של ניקולו גרוסו

 
 

 

אגב, אם תרצו להנות ממראה הפאלאצו והרחוב ההסטורי (Via Tornabuoni) בו הוא שוכן.
ממליץ לכם בחום על מלון בוטיק נפלא מצידו הימני של הפאלאצו בשם – Milu Hotel.
מלון חדש בדגש אמנות בתוך בניין מן המאה ה-14.
מקום עם תודעת שירות יוצאת מגדר הרגיל, ארוחת בוקר מפנקת ופינוקים מסביב לשעון.

Milu Hotel, Via dè Tornabuoni, 8, Firenze