מידת הצדק של הקיסר הרומי טריאנוס

עמירם צברי|7 במרץ 2021

במסורת היהודית נתפס טריאנוס כקיסר רשע ומרושע, שדיכא באכזריות את מרידות היהודים בתפוצות ונהג בהם ביד קשה.
אלא שהצדק הוא כמובן סובייקטיבי ונתון לפרשנותם של עמים וקהילות, לרבות מנצחים ומנוצחים.
בדברי ימי ההיסטוריה לעומת זאת, מונצח טריאנוס כשליט הגון ומוצלח שזכה לאהדת העם והסנאט.
טריאנוס נמנה בקרב חמשת הקיסרים הטובים שבימי שלטונם שגשגה האימפריה הרומית, שטחיה התרחבו וכלכלתה נחשבה ליציבה.
את ימי שלטונם של חמשת הקיסרים תיאר ההיסטוריון האנגלי, אדוארד גיבון:
"תקופה בה היה מצב המין האנושי המאושר והמשגשג ביותר בתולדות העולם"…

 

 

מידת הצדק של טריאנוס

אחת האפיזודות הידועות בחייו של טריאנוס היא "מידת הצדק", אירוע המתבסס על דיווחו של ההיסטוריון דִּיוֹן קָסְיוּס (היסטוריה רומית, ספר 68, פרק 10):
"עם זאת, שלא כפי שניתן היה לצפות מאיש מלחמה, טראינוס לא המעיט בתשומת לב לשלטון אזרחי תקין ולא התפשר על הצדק. להיפך, הוא ניהל משפטים בפורום אוגוסטוס ולעתים קרובות בבתי דין נוספים."

על פי המסופר, אשה אלמנה שבנה נרצח, עתרה לקיסר הרומי שבאותה השעה רכב על סוסו ועסק בהכנות למלחמה בדאקיה (רומניה של ימינו).
האלמנה כרעה למרגלות סוסו וביקשה דין צדק למי שהביא למותו של בנה, שהיה נער תמים וטוב לב.
טריאנוס ביקש כי תמתין לשובו, אך היא העלתה את חששה שעניינה לא יטופל במידה ולא ישוב.
רחמיו של טריאנוס נכמרו על האלמנה האומללה והוא ירד מסוסו והתפנה מענייני השעה הדוחקים, כדי להסדיר את תביעתה.

 

 
בימי הביניים נפוצה אגדה, לפיה התרשם האפיפיור גרגוריוס מן הסיפור המרגש, פנה לאלוהים בתחינה והצליח להשיב את נשמתו של הקיסר הפגאני הרחום מן הגיהנום.

מסופר כי בפורום טריאנוס הוצג פסל שהציג את רחמנותו של הקיסר כלפי האלמנה.
הפסל עורר את חמלתו של גרגוריוס הראשון והוא שהביא לתפילתו הרבה על נשמתו.
תיאור מפורט יותר של אותם אירועים ניתן למצוא ביצירה האנגלית מן המאה ה -15, אלפבית של אגדות (Alphabetum Narrationum).

"פעם חלף גרגוריוס הקדוש סמוך למקום מגוריו של טריאנוס ונזכר בטוב ליבו ועדינותו.
גרגוריוס התרגש מאוד והתפלל לאלוהים בבכי על מזבח פטרוס הקדוש במשך זמן רב עד אשר שמע בשנתו קול שבישר לו כי תפילותיו נענו ונשמתו של הקיסר השתחררה מעונשה בגיהינום.
הקול הוסיף ודרש מגרגוריוס כי לעולם לא ישוב להתפלל על נשמותיהם של עובדי אלילים…."

רחמנותו של הקיסר אף מוזכרת בכתביהם של התאולוג הצרפתי פייר אבלר והפילוסוף ג'ון מסולסברי.
האגדה, זכתה לעדנה מחודשת והונצחה בקומדיה האלוהית של דנטה אליגיירי.
דנטה מגיע למדרגת כור המצרף, המקום בו עוברות נשמותיהם של החוטאים מירוק טרם כניסתן לגן העדן, ובוחן את אחד התגליפים המציג את הסיפור (הקומדיה האלוהית, פורגטוריום, קנטו עשירי, תרגום אריה סתיו).

 

 

"לְצַד מוֹשְׁכוֹת סוּסוֹ נִצֶּבֶת אַלְמָנָה,
דְּמוּתָהּ מָרַת הַנֶּפֶשׁ כֻּלָּהּ דַּלּוּת וּבֶכִי

סְבִיבוֹ דְּמֻיּוֹת רוֹכְבִים, הָמוֹן נִדְחָק קָדִימָה,
מֵעַל רֹאשָׁם דְּגָלִים הָרְקוּמִים זָהָב,
בָּם צֶלֶם נְשָׁרִים, מִתְנוֹפְפִים בָּרוּחַ.

בַּחֲבוּרָה הַזֹּאת, הָאַלְמָנָה אֻמְלֶלֶת
וּכְמוֹ קוֹרֵאת: "נְקֹם אֶת נִקְמָתִי, סֶנְיוֹר,
כִּי רֶצַח בְּנִי בִּכְאֵב אֶת סְגוֹר לִבִּי קוֹרֵעַ."

וְהוּא נִרְאֶה מֵשִׁיב: "הַמְתִּינִי לִי לְעֵת
אָשׁוּב לְכָאן." אַךְ הִיא, מֻכַּת גּוֹרָל, דּוֹחֶקֶת
בָּאִישׁ: "אַךְ, אֲדוֹנִי, הָיָה וְלֹא חָזַרְתָּ?"

וְהוּא: "מִי שֶׁיָּבוֹא תַּחְתַּי זֹאת יְבַצֵּעַ."
"מַדּוּעַ אֲחֵרִים יַעֲשׂוּ אֶת הַמְּלָאכָה,"
אָמְרָה, "בְּעוֹד אַתָּה מַזְנִיחַ חוֹבוֹתֶיךָ?"

"הִתְנַחֲמִי," הֵשִׁיב לָהּ, "אֲמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי
בְּטֶרֶם לְדַרְכִּי אֵצֵא, כִּי הִכְרִיעַתְנִי
מִדַּת הָרַחֲמִים, וְכֵן מִשְׁפַּט הַצֶּדֶק.".

 

פנים שונות לאותה האגדה

במרוצת הזמן זכתה האגדה על טריאנוס והאלמנה לשלל גרסאות, שהיו שונות בתכלית מן הסיפור המקורי:
במקראת הזהב (Legenda aurea) של יעקובוס דה וורג'ינה מן המאה ה-13 מסופר:
כי כאשר דהר בפראות הרג בנו של טריאנוס את בנה של האלמנה, וכאשר פנתה אליו בבכי תמרורים, העניק לה הקיסר את בנו תחת בנה שנהרג ואף פיצה אותה בנדיבות.
בגרסא אחרת המוות נגרם בשוגג בזמן ששני החברים שחו בנהר הטיבר.
הקיסר חרץ את דינו של בנו באותו האופן, להיטבע במי הנהר. אלא שבשעת ההוצאה להורג, תפילותיהם של הנוכחים גרמו לנס, ומלאך האל הופיע והשיב לחיים את שני הנערים.

 

 

מידת הצדק של טריאנוס באמנות

מידת הצדק של טריאנוס קיבלה אף ביטוי ביצירות אמנות ביניהם של אז'ן דלקרואה, נואל הלי (Noël Hallé) ורוחיר ואן דר ויידן.
המוטיב המרכזי הוא העימות בין הקיסר, הרכוב על סוסו במרבית המקרים, לבין האלמנה הכורעת על ברכיה.
מספר תיאורים מוגבלים רק לשתי הדמויות (כמו בארמון הדוג'ים בוונציה), אך לעתים קרובות הסצינה כוללת את צבא הקיסר ואנשי החצר.

 

 

 
 

אהבתם? שתפו באהבה