לצד דוכני הרוכלים על טיילת ריבה דלי סקאבוני (Riva degli Schiavoni) לא רחוק מגשר האנחות, ניצב ה"מונומנטו", אנדרטת הברונזה של ויטוריו עמנואל ה-2.
ויטוריו אמנואלה סקונדו, מלכה המאחד של איטליה.
Creative Commons License By Filius humanitas, via wikimedia Commons
בשנת 1878 נקבעה תחרות ליצירת מונומנט לציון עשור למותו של ויטוריו עמנואל, מלכה המאחד של איטליה.
לתחרות נגשו אמנים רבים ובסופה נבחר הפסל הרומי אטורה פרארי (Ettore Ferrari) שיצר את המונומנט.
טרם שנקבע הפסל במיקומו הנוכחי הוצב העתק נסיוני במספר מקומות, ביניהם ליד ארמון הדוג'ים (פאלאצו דוקאלה) ובפיאצטה סן מארקו.
העתק נסיוני של המונומנט סמוך לקמפנילה, בפיאצטה סן מרקו, 1887
Public domain, via Wikimedia Commons
בסופו של דבר לאחר התחבטויות, הונח הפסל סופית במיקומו הנוכחי, סמוך לתחנת הוואפורטו של סן זכריה.
הפסל נחנך בחודש מאי 1887, בנוכחות המלך אומברטו הראשון ורעייתו מרגריטה די סבויה.
פסל הפרש הניצב על בסיס אבן גרניט ורודה ואבן מחצי האי איסטריה, מנציח את המלך היוצא לקרב ומחזיק בידו חרב שלופה.
ויטוריו עמנואל השני, פסל רוכב
Creative Commons License By Norbert Nagel, from Wikimedia Commons
למרגלות הפסל מונחות משני צידיו אלגוריות של עיר התעלות.
בגב הפסל דמות נשית המסמלת את ונציה המשועבדת, כשהיא כפופה ואסורה בעקבות התבוסה שנחלה הרפובליקה הצעירה לאימפריה האוסטרית בשנים 1848-1849.
האשה הישובה נושאת חרב שבורה בידה ולצידה האריה הונציאני המכונף (מרקוס הקדוש), מושפל ומנסה לנגוס בשלשלאות.
ונציה משועבדת ומושפלת.
Creative Commons License by Norbert Nagel, from Wikimedia Commons
בחזית, פרסוניפיקציה (האנשה) של הנצחון הונציאני.
דמות אשה שזרועה השמאלית מונפת קדימה ובידה הימנית נחה חרב, לפניה אריה שואג, הקורע את הסכם קונגרס וינה 1815 הנרמס תחת כף רגלו השמאלית הקדמית.
מתחת לרגל הימנית, תבליט ועליו תוצאות משאל העם של ונטו מ- 1866, בו הוחלט ברוב קולות להצטרף לאיטליה. (641,758 קולות בעד ו- 69 קולות נגד).
ונציה גאה ומנצחת.
Creative Commons License By Wolfgang Moroder. from Wikimedia Commons
תבליט משאל העם עצמו מונח על גבי ספר ועליו הכתובת הלטינית "Pax tibi Marce, evangelista meu"
(שלום עליך מרקוס האוונגליסט שלי).
המסורת הוונציאנית מספרת כי בזמן שליחותו, עבר מרקוס דרך אירופה באחד ממסעותיו.
כאשר הגיע לאיזור הלגונה של ונציה, מלאך נגלה לו והתנבא:
"Pax tibi Marce, evangelista meus, Hic requiescet corpus tuum"
(שלום עליך מרקוס האוונגליסט שלי, כאן ישכון לבטח גופך).
מסורת זו שימשה כמובן תירוץ לגניבת שרידיו של מרקוס הקדוש מאלכסנדריה בשנת 828.
השרידים נגנבו בערמה בידי סוחרים וונציאנים והוטמנו בסל נצרים כשהם מכוסים בעלי כרוב ובשר חזיר.
כשהגיע צמד הסוחרים לעמדת המכס, הצביעו על סחורתם בהכריזם "חנזיר, חנזיר" (בערבית חזיר).
מיד סולקו ע"י המוכסים המוסלמים שאטמו את נחיריהם בתיעוב למשמע החיה הטמאה.
השרידים הובאו לונציה ונטמנו בבזיליקת סן מרקו המרשימה הקרויה בשמו.
סיפור הגניבה מתועד על פסיפס בלונטה הימנית בחזית הבזיליקה.
השומרים המוסלמים, נרתעים למראה בשר החזיר, פסיפס חזית בזיליקת סן מרקו.
Creaive Commons License By Nino Barbieri, from Wikimedia Commons
לאורכו של בסיס הגרניט מונחים משני צידיו תבליטים המנציחים שתי סצינות מן הריסורג'ימנטו.
מחד, קרב פלסטרו שנערך ב 1859 במהלך מלחמת העצמאות ה-2, בו גברו צרפת וסרדיניה על הכוחות האוסטרים.
מאידך, כניסת הנצחון של ויטוריו אמנואלה השני לוונציה ב-7 בנובמבר 1866, עם שחרורה מכבלי השלטון האוסטרי (לאחר משאל העם של חבל ונטו).
תבליט קרב פלסטרו (Palestro) על בסיס המונומנט.
Creative Commons License by Wolfgang Moroder., from Wikimedia Commons
האנדרטה מוקפת בשבכת ברונזה נמוכה ועליה עיטורים צבאיים סמליים, רובים ופגיונות.
מתחת למסד, על גרם המדרגות שלט המעוטר בסמלי העיר רומא (הזאבה וראשי התיבות SPQR).
כדאי לזכור כי רק לאחר שעברה ונציה לידי איטליה הושלם האיחוד ורומא הוכתרה רשמית כבירת איטליה.
הומאז' לרומא הבירה החדשה.
Creative Commons License, via wikimedia Commons
