ורונה מסלול: מדרחוב ויה מציני, לא רק מרכז קניות

עמירם צברי|29 בספטמבר 2016

את ויה מציני של ורונה אין צורך להציג בפניכם, אם ביקרתם בעיר האוהבים קרוב לודאי שגם אתם צעדתם עם נחיל האנשים לעבר מרפסת האוהבים של יוליה. המדרחוב השוקק חיים נמתח מצידה הצפוני של הארנה הרומית עד לפיאצה דלה ארבה ומהווה מקום מפלט מחומו היוקד של הקיץ. לאורך הרחוב המרוצף שפע חנויות, החל מאפנה עילית, דרך רשתות איטלקיות ועד לג'לטריות מקומיות. כל אחד ימצא כאן את מבוקשו.

 

 

כנהוג בערי איטליה קרוי הרחוב על שמו של ג'וזפה מציני (Giuseppe Mazzini), אחת הדמויות הבולטות של הריסורג'ימנטו: התנועה לשחרור איטליה, שמשך שנים רבות נאלץ לפעול מן הגלות.
בימי קדם הקטע הצפון מזרחי של הרחוב היווה חלק מן הדקומנוס מקסימוס: ציר הרוחב האופייני לערים הרומיות.
בשלהי המאה ה-14 כאשר נפלה ורונה לידי דוכסות ויסקונטי ממילאנו, דאג ג'אן גאלאצו ויסקונטי להרוס מבנים רבים ולפתוח את הרחוב לדרום מערב. ה"ויה נובה" כך נקראה הדרך החדשה, סיפקה למעשה פתרון צבאי יעיל.
עתה כשיצאו העניינים מכלל שליטה, יכלו חיילי המשמר לנוע במהירות מן המצודה הצבאית (Piazza Cittadella) לככרות הראשיות בצפון העיר.
משך מאות שנים היה מראהו של הרחוב עלוב ומוזנח ולארכו ניצבו פחונים וצריפים. רק בראשית המאה ה-19 נסלל הרחוב וקיבל צביון ראוי ומסודר יותר.

 

 

כפי שמעידה כותרתו של הפוסט, ויה מציני הוא קצת יותר מאשר רחוב אפנתי עם מגוון חנויות. לא שחלילה יש לי משהו נגד שופינג, אבל לעיתים ממש מתחת לאף או מעבר לחלונות הראווה, נמצא עולם מרתק של פינות חבויות.
המסלול מתחיל בכניסה לויה מציני צפונית לאמפיתאטרון, שם נבחין בעמוד אדיקולה (aedicula) מימי הביניים.
העמוד המוארך הנושא מקדש קטן פוסל בשלהי תקופת הטרצ'נטו (מבשר הרנסאנס) של המאה ה-14 במטרה לברך את השוק שניצב כאן בעבר.
חלקה העליון המרובע של האדיקולה מתנשא לגובה 1.7 מ' והיא ניצבת על עמוד שגובהו כ 3.5 מ'. בכל אחת מארבע פאותיה תבליט בדמותו של קדוש: הבתולה מרים, סנטו ג'יאקומו (יעקב בן זבדי), אנטוניוס אב המנזר וסן מרקו (מרקוס הקדוש).

 

 

צעדים ספורים לפני האדיקולה תמצאו על המדרכה לוח נחושת ועליו תוכנית העיר הרומית מן המאה הראשונה לספירה. ויה מציני נחצה על ידי סמטאות רבות במתווה של שתי וערב היוצר מעין "לוח שחמט".
הרחובות שומרים כמעט במדויק על הדפוס שהיה קיים בעיר הרומית. בתבליט הנחושת תוכלו להבחין כי הארנה נבנתה במקור מחוץ לחומות, כדי שתהא נגישה למבקרים המגיעים מחוץ לורונה.

 

 

מאחורי העמוד לפני שתכנסו לויה מציני תבחינו בשני לוחות הנצחה על קיר החנות הפונה לעבר הכיכר. הלוחות מונחים משני צידי חלון הראווה (של חנות Intimissimi) מימין לפתח הרחוב.
הלוח הימני מנציח את זכרו של נער איטלקי בשם לואיג'י לנוטי (Luigi Lenotti). הנער האומלל האמין לחייל אוסטרי שהוליך אותו שולל והעמיד פנים שברצונו לערוק. כשביקש לסייע לחייל האוסטרי הואשם לואיג'י בשידול לעריקה ונורה למוות ב 29 בספטמבר 1860. הלוח החקוק משמאל מציין כי בבית זה נהרגה צעירה בהריון כבת 25 בשם קרלוטה אסיירי (Carlotta Aschieri). מותה המיותר של קרלוטה נגרם מירי החיילים האוסטרים לעבר ההמון ב 6 לאוקטובר 1866 זמן קצר בטרם שעזבו.

 

 

 

נמשיך בכיוון צפון מזרח עד לבית מס' 50 במקום בו הרחוב מתרחב מעט שמאלה. מאחורי הברזיה הציבורית העגולה תבחינו במבנה מעניין בעל שלוש קשתות וארבעה עמודים: הלוג'יה ארבדי (loggia Arvedi).

 

 

ארמון ארבדי משנת 1816 הוא אחת הדוגמאות של הבנייה הנאו-קלאסית הפרטית בורונה. את הלוג'יה תכנן האדריכל הנודע ג'וזפה ברביירי (Giuseppe Barbieri) עבור יצרן המשי ג'אן אנטוניו ארבדי. קומת הקרקע מחולקת לשלוש קשתות. מעל לקשת המרכזית תבליט של מרקורי אל המסחר הרומי ומשני צידיו אריות.

 

 

בחזית הקומה הראשונה מעל הקשתות אכסדרה אליפטית מקורה עם ארבעה עמודים איונים. לכותרתו של העמוד האיוני שתי וולטות מסולסלות המזכירות קרני טלה. את חלקו העליון של המבנה חותם גמלון ובתוכו טימפנון המציג תבליט של הרקולס הנלחם באריה מנמאה.

 

 

ג'וזפה ברביירי אגב היה גם אחראי  לעיצובו של פאלאצו ברבייירי: בניין העירייה המפורסם ממול לארנה די ורונה המזכיר מקדש רומי.

 

ובחזרה לארמון ארבדי בויה מציני….
בעבר נקרא האזור "Alle Campane" הפעמונים, בשל בית המלאכה להתכת פעמונים שניצב כאן במחצית הראשונה של המאה ה-18. שימו לב כי בית המרקחת הסמוך לברזיה עדיין שומר על השם "due campane" אלא שכאן מדובר על שני פעמונים בלבד.

 

 

נמשיך באותו כיוון ונגיע למקום בו מצטלב ויה מציני עם ויה קואטרו ספדה (Via Quattro Spade).
בפינה השמאלית ממול תבחינו במבנה מעניין עם ריקועי מתכת של הזאבה המניקה את רמוס ורומולוס.
זהו פאלאצו קונפלוניירי, ארמון רנסנס מן המאה ה-15 שעבר שחזור לאחר שניזוק במלחמה. הזאבה הקפיטולינית אינה אלא הלוגו של בנקה די רומא שמשרדיו שוכנים במבנה. מספר צעדים לסמטה משמאלכם יובילו לשער מרהיב. אם יתמזל מזלכם והשער יהיה פתוח, הציצו פנימה ותבחינו בגרם המדרגות הגותי והבאר הנאה בחצר.

 

 

 

מתחת לזאבה תבחינו בשלט הנצחה לדון פייטרו לאונרדי (Pietro Leonardi), כומר שהתגורר בבניין.
לאונרדי הקדיש את חייו לרווחת הזולת והקים ב-1799 את בית המחסה רמינגלי לילדים יתומים ונטושים.
בשנת 1812 ייסד לאונרדי את מסדר האחיות "בנות ישו" ששכן בהמשך רחוב Via Scala מימין.
בזמן שלטונו של נפולאון הושם לאונרדי במאסר בשל נאמנותו לאפיפיור פיוס ה-7. כהערכה לחסדיו ומעלותיו, בשנת 1990 הכריזה הכנסייה הקתולית על לאונרדי כמשרת האל "מכובד" (Venerable).

 

 

מעברו השני של Via Quattro Spade ברחוב Via Scala ניצב מלון אקדמיה, מקום משכנה לשעבר של האקדמיה הפילהרמונית של ורונה. אחד ממייסדי האקדמיה היה ג'ובאני זנאטלו (Giovanni Zenatello 1876-1949) הטנור הוורונזי הנודע. בין האמנים הרבים שהתחנכו באקדמיה הייתה זמרת האופרה המפורסמת מריה קאלאס.
כיום המלון עדיין מצוי בבעלותה של משפחת זנאטלו והחדר בו התגוררה קאלאס עדיין נשמר במלון.
טרם שהפך לאקדמיה שימש המלון במאה ה-16 כבית ספר להכשרת אצילים ומאוחר יותר כפונדק דרכים.

 

 

בהמשך רחוב Via Scala מצד שמאל נמצאת כנסיית סנטה מריה דלה סקאלה שנוסדה ע"י משפחת סקליג'רו. בכנסייה עבודות נפלאות מן המאה ה14 כמו יצירת המופת הגותית של ג'ובאני בדילה (Giovanni Badile) שעיטר את הקפלה והתיבה בסיפוריו של הירונימוס הקדוש.

 

 

נשוב לויה מציני ונמשיך בכיוון צפון מזרח עד לנקודה בה הרחוב שוב מתרחב בין Via S. Rochcetto
ל Via Quintino Sella. ברחבה שמול החנות (כיום Zara) תמצאו פס נחושת על הריצוף ובצידו השמאלי הכיתוב
IL GHETTO המציין את גבולות הגטו בעבר.

 

 

מויה מציני נפנה שמאלה ל Via Quintino Sella ולאחר מכן ימינה לסמטה קטנה בשם Via Oro.
הגענו לליבו של הרובע היהודי העתיק. מלפנים בית הכנסת מן המאה ה-19 עם חזית הארט-דקו של האדריכל אטורה פג'ואולי (Ettore Fagiuoli). מצידו השמאלי של שער הכניסה לוח זכרון לריטה רוזאני הפרטיזנית היהודיה.
רוזאני נולדה בטרייסטה בשנת 1920 למשפחה שהגיעה מצ'כוסלובקיה. עם הנהגתם של חוקי הגזע ב 1938 נאלצה רוזאני לחדול מעיסוקה כמורה בבי"ס היסודי. היא מצאה מסתור למשפחתה בכפר פריולי והצטרפה לקבוצות פרטיזנים שפעלו בסמוך לורונה. ב- 1944 נהרגה רוזאני לאחר שנחבטה בראשה ע"י קצין המשמר הלאומי הרפובליקני שפעל בשרות המשטר הפשיסטי. לאחר מותה הוענק לה עיטור מדלית הזהב על גבורה צבאית.

 

 

עכשיו נחזור לויה מציני ונפנה שמאלה, כ 25 מטרים לפני סוף הרחוב נבחין מימין בסמטה קטנה ורחבה בשם Vicolo Samaritana. סמוך לפינה גרם מדרגות רחב יוביל לכנסיית השליח תומאס הקדוש, הידוע בורונה כסן תומיו (San Tomio). הכנסייה אמנם מוזכרת עוד בראשית המאה ה-15 אך מקורה קדום יותר, וככל הנראה קירותיה הושתתו על יסודותיו של מקדש רומי לאלה וסטה (Vesta). בסמוך לכנסייה שוחזר במאה ה-16 חלק מקשת רומית גדולה מן המאה ה-2. הקשת הייתה מחוברת ככל הנראה לאֶכסֶדרָה שהקיפה את הפורום הרומי ששכן בעבר בפיאצה ארבה. הממצא מוכר בימינו כקשת של סנט תומיו.
בראשית המאה ה-19 הפכה הכנסייה לתאטרון אך עם פרוץ מגפת הכולרה קודשה הכנסייה מחדש בשנת 1842.

 

 

הגענו לויה קאפלו, מימינכם הבית של יוליה ומשמאלכם פיאצה דלה ארבה, בנקודה זו תם הסיור בויה מציני….
אז בפעם הבאה כאשר תחלפו במדרחוב היוקרתי התבוננו בחלונות הראווה אבל אל תשכחו גם להביט במבנים הסובבים אותם.

 

לנוחותכם מצורפת מפה עם נקודות העניין המוזכרות בפוסט, לחצו על הנקודה לצפות בתמונה.