השבוע נחוג ברחבי העולם הנוצרי קתולי שבוע הפסחא לציון מותו ותחייתו של ישוע הצלוב. מנהגים שונים התפתחו סביב החג ובקרב קהילות רבות נערכים פסטיבלים וטקסים משלהן, שלמקצתם קשר עמוק לחגיגות האביב הפגאניות, טרם הופעת הנצרות.
אחת מאותן ערים אשר מקיימות מסורת מקומית היא פירנצה, העיר שומרת על טקס מיוחד ועתיק יומין העונה לשם סקופיו דל קארו, "פיצוץ העגלה". הטקס הפגאני למחצה ששורשיו נטועים במסע הצלב הראשון, מתרחש בבוקר יום ראשון של הפסחא ומושך אליו מידי שנה את בני פירנצה ומבקרים רבים מכל רחבי העולם.
בבוקר החג, חוצה תהלוכה רבת משתתפים בתלבושות רנסאנס מסורתיות את ליבה ההיסטורי של פירנצה, על רקע להטוטני דגלים ובלווי צלילי מוזיקה ותופים. במוקד החגיגה – עגלה עתיקה וגבוהה מתגלגלת לאיטה מפורטה אל פראטו לעבר כיכר הדואומו, כשהיא רתומה לארבעה שוורים לבנים מגזע קיאנינה המפואר, המקושטים בפרחים ובעשבי תיבול אביביים.
מרכבת העץ עמוסת הזיקוקים מתמקמת בלב הכיכר, וממנה נמתח כבל ברזל עד לקתדרלה ועליו טיל מכני דמוי יונה הקרוי "קולומבינה". עם סיום המיסה, על רקע שירת הגלוריה (יהי כבוד האל במרומיו Gloria in excelsis Deo) מצית הארכיבישופ של פירנצה את פתיל הקולומבינה, וזו מתעופפת מן הקתדרלה לעבר העגלה ומפוצצת את הזיקוקים שבקרבה למחזה מרהיב בשלל צבעים.
מופע הפירוטכניקה המכובד והמורכב נמשך כ-20 דקות, על רקע צלצולם מחריש האזניים של הפעמונים על המגדל של ג'וטו.
הטקס מבוסס על מסורת עתיקה של חלוקת "האש הקדושה" לתושבי פירנצה במהלך שבת הפסחא, שציינה טיהור סימבולי, פריחה והתחלה חדשה. חשיבותה המקודשת של האש נובעת מאופן הפקתה באמצעות אבני צור שנלקחו מכנסיית הקבר בירושלים. כדי להבין כיצד הגיעו האבנים לפירנצה עלינו לחזור כ 900 שנים אחורה.
בשנת 1099 הוביל גוטפריד מבויון, דוכס לותרינגיה (לורן) התחתית, את לוחמיו הצלבנים לעבר ירושלים, והחל במצור במטרה לגאול את כנסיית הקבר הקדוש מידי הכופרים המוסלמים. לאחר מצור קשה שארך חמישה שבועות, הציבו הצלבנים גשר עץ אל החומה ובחסות האש שהתלקחה בצידה הפנימי הצליחו הצלבנים לכבוש את העיר.
האגדה מספרת כי הראשון מבין חיילי הצלבנים, היה פאצינו די רניירי "המשוגע" מפירנצה, שטיפס על חומת ירושלים והניח שם את דגל הצלבנים הלבן אדום. כאות הערכה לגבורתו ואומץ ליבו במסע הצלב הראשון, קיבל החייל הפלורנטיני ממנהיגו שלוש אבני צור מכנסיית הקבר. עם שובו לביתו שבפירנצה, התקבל פאצינו בכבוד רב האבנים נשמרו ברשות המשפחה והועברו מדור לדור. בני משפחת פאצי, שנקראה על שמו, היתה למשפחת אצולה נודעת בפירנצה. עם הזמן עשו האבנים את דרכם לכנסיית סנטי אפוסטולי (השליחים הקדושים) בפיאצה דל לימבו, שם הן נשמרות עד היום.
המקורות מציינים כי עם שחרורה של ירושלים מידי המוסלמים, ביום שבת של הפסחא, התאספו הצלבנים לשאת תפילת הודייה בכנסיית הקבר והעבירו ביניהם את אש הקודש למען יטהרו חטאיהם.
באופן דומה, רווח בפירנצה הנוהג לכבד את משפחת פאצי בהדלקת אש המזבח מאבני הצור הללו, בשבת שלאחר יום שישי הטוב. להפצת האש דאגו צעירי העיר שהגיעו לקתדרלה, הדליקו את לפידיהם בגחלי המזבח ונשאוה לבתיהם, תוך שירה של מזמורי תפילה.
עם השנים הפכה המסורת לטקס מובנה. משפחת פאצי (Pazzi) היתה אמונה על ארגון החגיגות וקיום הטקס הופקד בידה.
בשנת 1478 בעקבות נסיון ההפיכה הכושל והידוע של בני פאצי להדיח מן השלטון את משפחת מדיצ'י, איבדו בני המשפחה חלק מנכסיהם ונשללו זכויותיהם, בני המשפחה נסו על נפשם ונאלצו לנטוש את העיר עד יחלוף זעם. מכאן ואילך עבר ארגונו של הטקס לידי השלטון הפלורנטיני, שהכניס מספר שנויים במתכונת דומה לזו הנהוגה בימינו.
המקורות אמנם אינם משופעים וקצת קשה לנקוב אימתי הוחל כל שנוי ושנוי, אך קיימת הערכה כי בתקופה זו מועד החגיגות עבר משבת ליום ראשון. יתר על כן, במקום הלפידים נעשה שימוש בעגלה ומאוחר יותר באמצעים נוספים כאבק שריפה זיקוקים ופירוטכניקה.
באותה העת מדובר היה על עגלה שנשאה נר גדול אותו הדליקו כמובן אבני הצור השמורות בכנסיית סנטי אפוסטולי. העגלה נעה ברחובות העיר בדרכה לקתדרלה המפורסמת והפיצה משם את האש המקודשת בקרב התושבים. למטרה זו שימשה עגלה קטנה שהייתה קרויה על שמו של יוחנן המטביל, פטרונה הקדוש של העיר. העגלה יצאה בתהלוכה חגיגית מפיאצה דלה סיניוריה וחנתה בבפטיסטריום של פירנצה.
עם השנים התפתחה עגלתו של יוחנן הקדוש למבנה גבוה עם ארבעה יציעים קטנים, אשר עליהם נהגו להושיב ילדים. בראש העגלה ניצב אדם עטוי עורות שחיקה את דמות הקדוש. האדם אשר בראש העגלה היה דל אמצעים והוא קיבל בעבור מאמציו מספר מעות מגילדת סוחרי העיר. ממרום מושבו חילק האיש דברי מתיקה ומטבעות להמונים שהצטופפו סביב העגלה, מה שלעיתים עורר מהומה שהגיעה אף לידי תגרת ידיים.
בשל צורתה ואופן תנועתה קיבלה העגלה את הכינוי ברינדלונה "Brindellone", מילה המשמשת בעגה הפלורנטינית לתאור אדם גבוה וכחוש שתנועותיו מגושמות במקצת. השימוש בסוג זה של עגלה הופסק אמנם לפני כ 300 שנה אך הכנוי ברינדלונה נותר בעינו. העגלה הנוכחית מן מאה ה-18 מתנשאת לגובה 9 מטר ומעוטרת בארבעה סמלים: סמלה של פירנצה, סמלה של משפחת פאצי, הסמל של גילדת הסוחרים ואפילו סמל האומות המאוחדות המבטא תקווה לשלום העולם.
המוני התיירים נהנים מן המופע המיוחד והססגוני, אך תושבי פירנצה וחקלאי טוסקנה מתייחסים אליו בכובד ראש ובעניין רב.
על פי האמונה העממית, אם עובר הפיצוץ בצורה חלקה והיונה שבה בבטחה אל המזבח שבקתדרלה, מתברכים הפלורנטינים בעונת קציר מוצלחת ומשופעת ביבול.
לספקנים שביניכם, הפעם האחרונה שבה כשלה הקולומבינה הייתה בשנת 1966. באותה שנה נהר הארנו גאה על גדותיו וגרם נזקים אדירים.
טקס פיצוץ העגלה – הסקופיו דל קארו 2016
סרטון ובו תוכלו להתרשם מהכנתם המוקפדת של השוורים בחווה, זמן קצר לפני המצעד