אנטונינוס הקדוש של סורנטו: ילד במעי לויתן ומעשיות אחרות

עמירם צברי|13 בפברואר 2021

ב- 14 בפברואר מציינים בנצרות הקתולית את יום ולנטינוס וברחבי העולם חוגגים רבים את יום האהבה.
העיירה סורנטו שבדרום איטליה, אף היא מתהדרת ועוטה חג, אלא שכאן מתמקדת האהבה בדמותו של אדם אחר, אנטונינוס הקדוש מסורנטו.
ביום זה, ה-14 בפברואר שנת 625, על פי המסורת, נפטר מן העולם הקדוש המקומי וזכה בחיי נצח.
בתאריך זה, מתחדש מידי שנה הקשר ההדוק בין תושבי העיירה לפטרונם הקדוש הנערץ.
החגיגות מגיעות לשיאן בתהלוכה מסורתית רבת משתתפים, בה מובל ברחובות העיירה פסל בדמות הקדוש.

 

 

אנטונינוס נולד ככל הנראה בקמפניה במחצית השנייה של המאה ה-6.
לאחר שהתייתם מהוריו עזב אנטונינוס את עיר הולדתו והצטרף למסדר הבנדיקטיני במונטה קסינו.
בשנת 589, לאחר שהותקף המנזר ונבזז ע"י הלומברדים, נאלץ הנזיר הצעיר לשוב דרומה לקמפניה, שם מצא מקלט בעיירת הנמל קסטלמארה די סטאביה.
מספר שנים שהה אנטונינוס במחיצת ידידו ההגמון המקומי קאטלוס, וכאשר פנו אליו תושבי סורנטו הסמוכה הסכים להנהיג אותם כאב המנזר של סנט אגריפינוס.
בסורנטו מייחסים לאנטונינוס הקדוש תשועות ומעשי ניסים בחייו ואף לאחר מותו.
סיפורים על חולים שנרפאו בדרך נס ואחוזי דיבוק שהחלימו משדים ורוחות רעות.
אנטונינוס הגן על סורנטו ממגיפת הכולירע ומפלישותיהם התכופות של שודדי הים.
תושבי סורנטו הוקירו את פועלו והקדישו בזיליקה בשמו ופסלים בדמותו ניצבים בכיכרותיה המרכזיים, כשלצידו דג או לוויתן.

 

 

 

ואכן בין אנטונינוס הקדוש לים מצוי קשר רב-משמעות, ועל כך יעידו המבקרים בבזיליקה הנושאת את שמו.
עשרות מתנות הנדרים ומחוות התודה (Ex Voto) המוצגות בקריפטה, מצביעות על אהבה דבקות ומסירות שנרקמו משך מאות שנים בין המלחים, הדייגים ויורדי הים לפטרונם הקדוש אנטונינוס.
סיפורים מופלאים, ציורים ומכתבי הודיה על מקרי ניסים בלב-ים וניצולים שנחלצו מספינות טרופות.

 

 

פונטה קמפנלה: שודדי הים והפעמון הגנוב

אישור נוסף למערכת היחסים המרתקת שבין הקדוש לים, תמצאו בפונטה קמפנלה (Punta Campanella), המצוק התלול המזדקר מעל הים בחלקו הדרום מערבי של חצי האי סורנטו.
מסופר כי בשנת 1558, כאשר פלשו שודדי הים הסרצנים לחופי חצי האי נבזזה העיר, תושבים רבים נהרגו ובתים וכנסיות נשדדו והוצתו באש.
לאחר שאספו שלל רב, החליטו הסרצנים ליטול את פעמון הברונזה המרהיב של כנסיית המנזר הקרוי בשמו (Sant'Antonino Abate), אך כאשר שבו על עקבותיהם נתקעה הספינה שבבטנה הפעמון בפונטה קמפנלה.
כח מסתורי הוא שחסם את הספינה ומנע ממנה להמשיך בדרכה.
המלחים ניסו בכל דרך להדביק את הצי והחלו להשליך לים חפצים מן השלל, אך כל מאמציהם כשלו.
רק לאחר שנפטרו מן הפעמון של אנטונינוס הקדוש הצליחו המלחים להמשיך בדרכם.
מאז עפ"י האגדה, מידי שנה ב-14 בפברואר, יום חגו של הפטרון הקדוש, תוכלו להקשיב בפונטה קמפנלה לקול צלצול הפעמון הבוקע ממעמקי הים. אותו מאורע יוצא הדופן, הוא שהעניק לפונטה קמפנלה את שמה.

 

 

אנטונינוס הקדוש ונס הלויתן

אירוע נוסף, בחייו של אנטונינוס אולי המפורסם שבהם, זכה לכינוי "נס הלויתן".
מדובר על סיפור העטוף בהילה של אגדה, שהתרחש בקירוב לפני 1400 שנים.
היה זה יום בהיר, בו עגנו הדייגים ופרשו את רשתותיהם בלב ים, כאשר מספר זאטוטים השתעשעו על החוף בבניית ארמונות מחול. לפתע הגיח מן הים דג גדול ועצום, שהתקדם לעבר הילדים התמימים ובלע אחד מהם.
למשמע הצווחות חשו הדייגים במהירות אך ללא הועיל.
הידיעה פשטה במהירות ברחבי העיירה, ורבים החלו נוהרים לעבר החוף.
אנטונינוס, ששהה באותה העת במנזר סנט אגריפינו הסמוך שמע את האם המתייפחת והחיש פעמיו לחוף.
כאשר פקד אנטונינוס על המפלצת להשיב את הפעוט, שב הדג לחוף והקיא את הילד פסקואלינו ללא פגע.

 

 

 

אגדה מוגזמת או מעשייה אלגורית

אגדות אינספור הקשורות לים נרקמו באגן הים התיכון.
מעשייה על בן אנוש הנבלע בבטנו של דג אימתני, היא אחת העתיקות שבהן.
האסוציאציה הראשונה המתיישבת בראש היא דמותו של הנביא יונה בן אמיתי.
הסיפור המקראי מתאר את יונה הנבלע ע"י דג גדול ושוהה בבטנו במשך שלושה ימים ושלושה לילות,
טרם שאלוהים עצמו נענה לתפילתו ומשחרר אותו מפי הדג ליבשה ללא פגע.
יונה הוא דמות פרה-פיגורטיבית וסיפורו מוזכר בברית החדשה, כאירוע מרמז למותו ותחייתו של ישו.

"כְּמוֹ שֶׁהָיָה יוֹנָה בִּמְעֵי הַדָּג שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת, כָּךְ יִהְיֶה בֶּן־הָאָדָם בְּלֵב הָאֲדָמָה שְׁלוֹשָׁה יָמִים וּשְׁלוֹשָׁה לֵילוֹת." (הבשורה על פי מתי 12: 40)

שלושת הימים בשפה המקראית, הוא מספר טיפולוגי.
זהו פרק הזמן בו נקבע המוות בוודאות והשיבה לחיים שתבוא בעקבותיו תיחשב לנס יוצא דופן.
הלוויתן נתפס כמפלצת אימתנית, הכאוס הקדמון ממנו צריכים בני האנוש להשתחרר כדי להגיע לאמת הצרופה
יונה אינו מתעכל בחומצות מעי הלוויתן, אלא מתקבל בברכה.
בטנו של הלוויתן היא מערה זמנית, שלב ביניים המוביל להתחדשות, באמצעות תפילות, הרהורים וחרטה.

 

 

במרוצת השנים יחזור הסיפור בגרסאות שונות ומגוונות.
הרטוריקן היווני בן מאה ה-2 לוקיאנוס מסאמוסאטה מדמיין ב "סיפורי האמת" שעם שובו ממסעו לירח, ספינתו נבלעת על ידי לויתן ענק.
ב "מעשיית המעשיות" של ג'יאמבטיסטה בזילה (1634), הגיבורה ננלה נבלעת בידי דג גדול וקסום שם היא מוצאת גנים ובית מפואר והופכת לנימפה יפה.
רודולף אריך ראספה, אף הוא מזכיר בהרפתקאות הברון ממינהאוזן את הגיבור הנחלץ מבטנו של הדג בזכות ערמומיותו. וחייל הבדיל של הנס כריסטיאן אנדרסן, המאוהב ברקדנית הנייר נבלע ע"י דג גדול
קרלו קולודי, מתאר את פינוקיו העובר מטמורפוזה לילד בוגר ומתחשב, תהליך המתרחש במעי הלוויתן שם הוא מוצא את אביו ג'פטו.
הילד הסורנטיני ששוחרר ממעי הדג ע"י אנטונינוס הקדוש הוא למעשה, אותה מטאפורה הקוראת לשינוי המתבקש בבן האנוש לאחר שהגיע לקצה הגבול, שמעברו השני מצויים ייאוש והעדר תקווה.
בטנו של הלווייתן הוא הרחם המאפשר את תהליך הקתרזיס.

 

 
 

אהבתם? שתפו באהבה