"אם אתה אוהב מישהו, שחרר אותו לחופשי, אם הוא חוזר הוא שלך לנצח. אם לא, הוא מעולם לא היה שלך".
כאשר תגיעו לרחוב Rue de la Colombe, הקשיבו לסיפורו של המקום ותבינו עד כמה רלוונטית אותה אימרה מפורסמת שטבע הסופר ריצ'ארד באך.
הרחוב העתיק השוכן בפינתו הצפון מזרחית של האיל דה לה סיטה בסמוך לגדת הסיין נסתר מעיניהם של המוני התיירים הגודשים את קתדרלת הנוטרדאם. המבנה הציורי והמרתק ברחוב הוא בית מספר 4 הטומן בין כתליו שלל סיפורים על טברנה עתיקת יומין, מאורת גנבים ידועה לשמצה ובעל כנף מסור שהעניק לרחוב את שמו.
האגדה מספרת על זוג יונים שקינן על אדן חלון ביתו של אחד מבעלי המלאכה שנטל חלק בבנייתה של קתדרלת הנוטרדאם. בשנת 1223 כשגאה נהר הסיין על גדותיו, קרס המבנה בשל ההצפה והביא למותו של האמן. נקבת היונה נלכדה תחת ההריסות בעוד הזכר הצליח לחלץ את עצמו. משך שבועות מספר נשא הזכר המסור לזוגתו גרעיני תבואה, והביא לה במקורו חבילות קש קטנות אותן טבל במי הנהר. מסירותו של הזכר שיצא לחופשי ולא זנח את יונתו נגעה לליבם של תושבי המקום שחילצו את היונה האומללה.
זמן קצר עבר והאתר הפך מוקד לפולחן עממי מקומי סביב היונים. העניין התעצם למימדים בלתי רצויים עד שהארכיבישוף של פריז נאלץ להתערב ולעצור את העניין.
את המנהגים הפגאניים אמנם הצליחה הכנסייה לעצור, אבל סיפור אהבתם של היונים חי וקיים עד עצם היום זה.
עדות לכך תמצאו בתבליט היונה לבנת הכנף על קיר הבית בו התרחש הסיפור, וכמובן בשם הרחוב עצמו:
Rue de la Colombe – רחוב היונה.
יחודו של הבית אינו מסתכם בזוג היונים הרומנטי, אלא בעוד מספר פרטים מעניינים.
המבנה עצמו או יותר נכון מה שנותר מקומת הקרקע שבו, נחשב לבית הפרטי הישן ביותר בפריז שקיים כבר משנת 1220. מסעדת היינות השוכנת בקרבו, שאף היא מאותה העת, שומרת על מסורת רבת שנים וטוענת לתואר "המסבאה הותיקה בעיר".
שנים ספורות לאחר נזקי אותו שטפון, שוקם המקום ובשנת 1240 נפתח בית המרזח – "הטברנה של הקדוש ניקולא" La Taverne Saint Nicolas. לפי מספר מקורות נטלה הטברנה את שמה מפסלו של הפטרון הקדוש שניצב בסמוך לפתח והחליף פסל פגאני מוקדם יותר של "דמות עם יונים". למרבה הצער נותץ פסלו של הקדוש בשנת 1792 בארועי המהפכה הצרפתית.
תחת שלטונו של לואי ה-14 עדיין שימש המבנה כמסבאה שלימים נודעה כמאורתו הסודית של גדול גנבי פריז.
שלל סיפורים ואגדות נרקמו סביב דמותו של הארכי גנב לואי דומיניק גרטאזן (1693-1721) שנודע בכינויו "קרטוש". כבר בילדותו התבלט בנו של סוחר החביות בהעדר משמעת ומורא והחינוך הקפדני והנוקשה שספג בבית הספר הישועי סללו את דרכו של הנער דווקא לעולם הפשע. כאשר הגיע לגיל 18, כישוריו הקרימינליים, אומץ לבו ויכולת האלתור שלו, עוררו התפעלות רבה בקרב חבריו. ולא זו בלבד, אלא שמנהיג הכנופייה עצמו החמיא לו ונשבע שבבוא היום קרטוש הוא שיקח את מקומו. קרטוש לא המתין זמן רב, ולילה אחד כאשר פסעו שני הגברים לאורך המזח של הסיין, שלף קרטוש סכין ונעצה בליבו של חברו.
קרטוש הנהיג את חבורת הפושעים שהחרידה את פריז משך מספר שנים בהן הצליח אינספור פעמים להתחמק מזרועותיו הארוכות של החוק. מסופר כי באחת הפעמים בהן נמלט, דלקו אחריו שומרי החוק ושעה שעמדו להיכנס לטברנה דרך הגג, התחמק קרטוש דרך מעבר תת קרקעי (ששרד בחלקו עד היום) ויצא בסמוך לגדת הסיין.
אך כידוע סוף גנב לתלייה, ובשנת 1721 נתפס קרטוש לאחר שנבגד ע"י חברו לכנופייה, והוצא להורג בעינויים בכיכר העירייה ה-אוטל דה וויל.
מעשיה אחרת מספרת, כי ביום בהיר אחד בשנת 1719 פעלו קרטוש וחבורתו על גשר הפון נף, והבחינו בג'נטלמן לבוש בקפידה כשהוא מטפס על מעקה הגשר. "היי אתה שם חכה אדוני" צעק קרטוש לעברו של האיש בנסיון למנוע ממנו לשים קץ לחייו. "על מה כל העניין?" האדון הגיב בקול שבור: "אני אדם הגון ומכובד, מעולם לא פגעתי באיש, אלא שחייב אני ממון רב למספר אנשים שאין באפשרותי להחזירו…והמוצא היחיד שנותר לי הוא לקפוץ למי הנהר. קרטוש ביקש: "תן לי בזה הרגע את רשימת הנושים והסכום המגיע לכל אחד מהם".
לאחר שקיבל את הרשימה מבעל החוב האומלל, הזמין השודד עם "לב הזהב" את הנושים לטברנה של סן ניקולא הקדוש. לאחר שהאכיל והשקה את אורחיו מכל טוב, כיסה קרטוש את חובו של האיש עם כל אחד ואחד מהם ודרש קבלה. כטוב ליבם ביין, שלף לפתע קרטוש את שעונו מכיסו והתנצל: "מצטער חברים יש לי התחייבות מוקדמת…" ועזב במהירות את המקום. חגיגתם של הנושים שלא ציפו לקבל את כספם במהרה נמשכה עד אור הבוקר, וכאשר מעדו החוצה לעבר רחוב Rue de la Colombe הפתעתם הייתה רבה יותר. מעבר לפינה ניצבו חברי כנופייתו של קרטוש, שדאגו לקבל החזר פלוס ריבית.
באופן די מפתיע, לעיתים נתפסת דמותו של קרטוש בתרבות הצרפתית כפושע בעל לב זהב, מעין רובין הוד צרפתי. בסרט קרטוש משנת 1962 מתואר הגיבור (ז'אן פול בלמונדו) כחבר כנופיה שמאס בדרכיהם הנלוזות של חבריו. קרטוש יוצר חבורה משלו, שנוהגת לשדוד מן העשירים ולחלק את כספם לעניים. קרטוש זוכה לאהדת העם, לאהבתה של נערה (קלאודיה קרדינלה) ורוכש לו אויבים רבים.
קרטוש עם ז'אן פול בלמונדו
שנים רבות חלפו והמסבאה עברה גלגולים רבים.
בשנת 1953, נרכש המקום ע"י המאייר והסופר האוסטרו-אמריקאי לודוויג במלמנס (Ludwig Bemelmans).
במלמנס הידוע בעיקר בשל הקריקטורות בכתב העת ה"ניו יורקר" וסדרת עלילותיה של הילדה מדליין, צייר על קירות המקום אותו אהב והחזיק בו משך שנתיים.
ב 1954 השקיע במקום מישל ואלט (Michel Valette) והפך אותו ל "קברט המפורסם של קולומב".
היו אלה שנות תהילתו של המקום שמשך אליו לא מעט פריזאים. באותה מאורה ששימשה בעבר את קרטוש, עשו שנסוניירים רבים וידועי שם כמו גי ביאר, ליאו פרה וז'ורז' מוסטקי את צעדיהם הראשונים.
החל משנת 2000, שוכנת במבנה מסעדת יינות משובחת בשם Reserve de Quasimodo. המציעה ביסטרו צרפתי מסורתי וטעים במחיר שוווה לכל נפש, עם מופעי שנסון בערבים.
פליאוגרף מארכיון הלובר, חקר ומצא כי בשלהי המאה ה-13 הביסטרו העתיק "לה קולומב" התפרס על שתי קומותיו של המבנה. קומה נוספת נבנתה ב 1557 ובשנת 1770 נוספו למבנה שני קומות נוספות.
אומדן מדוייק בדבר גילו של המבנה, סיפק שלד גופו של חתול שנחשף בין תקרת קומת הקרקע לקומה הראשונה (קומה אחת מעל הרחוב). במאה ה-13 נהגו תושבי איל דה לה סיטה לקבור חתול שחור בעודו בחיים בתוך הקירות כדי להרחיק מן הבית רוחות רעות.
פעמיים ניצל המבנה ההסטורי מהריסה: בראשונה, נפגע הבנין חלקית בעת ביצוע תוכניתו של אוסמן לחידוש פניה של פריז, ובשניה נמנע נסיונה של עיריית פריז לכלותו ב 1921. למרבה המזל, עבודות השיקום הקדחתניות שנעשו במבנה ע"י בעלי הקברט, ורישומו כמבנה בעל ערך ארכאולוגי הצליחו לשמור עליו. מה שחתם סופית את העניין, היה "חוק מאלרו" (Loi Malraux) שקבע כי יש להגן על מבנים בני 100 שנים ומעלה, המצויים במרחק שאינו עולה על 100 מטר מגדות נהר הסיין.
נקודת עניין נוספת המצויה בסמטה הקטנה היא עקבותיה של החומה הגאלו רומית מן המאה ה -3.
כאשר תגיעו לרחוב לה קולומב, תוכלו להבחין כי חלוקי אבן בצבעים שונים מציינים היכן עמדה בעבר החומה העתיקה של קיסר. במהלך המאה ה -3 לספירה תושבי לוטסיה שעל הגדה השמאלית (שמה הקודם של פריס) נסוגו לאחור לתוך איל דה לה סיטה ודאגו להשמיד את כל הגשרים כדי למנוע את פלישת הברברים לאי. כדי להגן על האזור נבנה קיר הגנה, שקיבל את שמו של יוליוס קיסר מנהיגם של הרומים בעבר.
קתדרלת הנוטרדאם בסימן האדום למטה ולמעלה רחוב היונה