הארנה של לוטטיה (Arènes de Lutèce) היא אחד המקומות הנפלאים והבודדים שנותרו לפליטה מעברה הגאלו-רומי של פריז (שנקראה בתקופה זאת לוטטיה או לוטציה בהיגוי לטיני מאוחר).
האמפיתיאטרון הנדיר חבוי בלב שכונת מגורים ברובע ה-5, בגן ציבורי מוצל שנחנך בשנת 1896.
בניית הארנה מתוארכת בין שלהי המאה ה-1 לראשית המאה ה-2 לספירה.
ככל הנראה בימי הקיסרים טריאנוס או אדריאנוס.
הכניסה לארנה מרחוב מונג' מספר 49
צילום עמירם צברי©
הארנה של לוטטיה על קצה המזלג
לפי ההערכות, האמפיתיאטרון שנבנה על מורדות גבעת סנט ז'נבייב, הכיל קרוב ל-17 אלף צופים.
הארנה הייתה אליפטית במקצת וממדיה הגיעו ל 52 מ' על 45 מ'.
המבנה שימש זירה לקרבות גלדיאטורים ומופעי תיאטרון בדומה לאיצטדיונים נוספים בגאליה כמו נים וארל.
הארנה של לוטטיה, קרבות גלדיאטורים ומופעי תיאטרון
צילום עמירם צברי©
יציע מושבים מדורג (cavea) התפרס על פני יותר ממחצית היקף הזירה, דבר המאפיין יותר מבנה תיאטרון יווני מאשר תיאטרון רומי קלאסי.
סביב הארנה השקועה ניצב קיר פודיום עם מעקה שהתנשא לגובה 2.5 מ'.
הקיר נועד ככל הנראה להגן על הצופים מפני בעלי חיים.
ההצגות ומופעי התאטרון נערכו על במה מוגבהת שאורכה הגיע ל-41 מטרים.
מערכת ניקוז מתחת לבמה אפשרה לפנות את מי הגשמים.
הארנה של לוטטיה ממרומי היציע
צילום עמירם צברי©
תשע נישות שימשו עבור פסלים ותרמו לאקוסטיקה הנהדרת של הארנה.
מתחת לשורת המושבים התחתונה ניצבו חמישה תאי כלובים מסורגים (carceres) ששימשו להזנקת חיות הטרף לעבר הזירה. התאים אף שימשו את הגלדיאטורים טרם יציאתם לקרב.
הכלובים המסורגים (carceres) ששיכנו את חיות הטרף
צילום עמירם צברי©
יציעי האמפיתיאטרון היו מורכבים משלושים וחמש שורות מדורגות.
מושבי הקהל נחלקו לשלוש רמות:
בני האצולה ורמי היחס התיישבו סמוך לבמה, בעוד העבדים, העניים ופשוטי העם נדחקו למושבים העליונים.
מסדרונות הוומיטוריום (vomitorium), סיפקו גישה לגושי המושבים (maeniana) וסייעו לפנות במהירות את המוני הצופים.
הארנה לא הייתה מקורה, אך יריעות פשתן (vela) סוככו על קהל הצופים מפני השמש הקופחת.
היריעות שנמתחו מעל היציע, קובעו לתרנים באמצעות חבלים וגלגלות.
קיר מונמך (pulpitum) חצץ בין מקום ההופעה (proscaenium) לזירה, כדי לאפשר לקהל לצפות מכל כיוון.
מבנה הארנה של לוטטיה
הארנה בראי ההיסטוריה
במהלך פלישות הברברים בשלהי המאה ה-3 הארנה ניזוקה קשות.
אבנים רבות נעקרו לבניית חומות ההגנה סביב האיל דה לה סיטה.
מחורבות הארנה ששימשה מקום קבורה נותר רק נקרופוליס פגאני.
עם בניית חומת ההגנה של פיליפ אוגוסט (1210 בקירוב) נקבר האתר לחלוטין.
הארנה אמנם נזנחה ומיקומה המדוייק נשכח, אך השכונה המשיכה להתהדר בשם "קלו דז ארן" (Clos des Arènes) והוזכרה במסמכים ישנים.
בשנת 1869 במסגרת תוכניתו של הברון אוסמן להתחדשות פריז, נערכו חפירות באיזור רחוב מונז'.
בעבודות חשף הארכיאולוג תאודור ואקה (Théodore Vacquer) את שרידי הארנה הרומית.
להצלת השרידים נרתמו אנשי רוח ואישי ציבור, ביניהם הסופר הצרפתי ויקטור הוגו.
המאמצים ודעת הקהל הובילו את מועצת העירייה להקציב כספים לשיקום חלקי.
עד לשנות ה-60 של המאה ה-19 נחשף רק שליש משטח הזירה ועבודות החפירה נמשכו עד 1918.
שלט ההנצחה לארכיאולוג תאודור ואקה (Théodore Vacquer) שחשף את שרידי הארנה
צילום עמירם צברי©
כיום הארנה משמשת כפארק ציבורי ומהווה משכן למופעי תאטרון וקונצרטים.
הגנים סביב הארנה משמשים לעריכת פיקניקים ואת מושבי היציעים פוקדים סטודנטים וזוגות אוהבים.
הזירה עצמה מהווה רחבה לשחקני פטאנק מקומיים.
שבילים מוריקים ושלל צמחים סביב הארנה של לוטטיה
צילום עמירם צברי©
מזירת גלדיאטורים לרחבת פטאנק
צילום עמירם צברי©
על השביל המוביל לזירה מוצב לוח שעליו חקוקה הכתובת (בתרגום חופשי):
כאן במאה השנייה נולדו חייה המוניציפאליים של פריז.
כעשרת אלפים איש התקבצו בנוחות בארנה של לוטטיה,
היכן שתחרויות הפלה למים נערכו לאחר משחקים בין גלדיאטורים,
קרבות בין חיות בר מסוכנות ומופעי קומדיות ודרמות.
כאשר תחלוף ליד, תן דעתך על המונומנט הראשון של פריז
ותבין כי עיר העבר היא גם עיר העתיד, שם נטועות תקוותיך.
הטקסט נכתב ע"י חבר האקדמיה הצרפתית, הסופר ז'אן פולאן (Jean Paulhan), לרגל חגיגות ה- 2000 לעיר פריז שנערכו בשנת 1951.
צילום עמירם צברי©
בסרטון הבא תוכלו לצפות בעיר לוטטיה הגאלו-רומית.
הארנה של לוטציה מופיעה בסרטון למן הדקה ה 4:00.