אין אחד שצפה בסדרה "משחקי הכס" ואינו זוכר את "החתונה האדומה", אחת האפיזודות המטלטלות בסדרה הנפלאה.
לעיר נאפולי גרסא אדומה משלה, ומחרידה לא פחות.
קסטל נואובו, חתונת הדמים נוסח נאפולי.
Creative Commons License, via Wikimedia
בליבו הפועם של הספאקאנאפולי (Spaccanapoli), בצידה המערבי של כיכר סן דומניקו מאג'ורה, שוכן פאלאצו פטרוצ'י (Palazzo Petrucci) שראשיתו במאה ה-14.
מאחורי ארמון הרנסאנס האפור-צהבהב מסתתר סיפורו הטראגי של אנטונלו פטרוצ'י (Antonello Petrucci), שבוגדנותו עלתה באובדן חייו והרס משפחתו.
פאלאצו פטרוצ'י (Palazzo Petrucci), פיאצה סן דומניקו מאג'ורה.
צילום עמירם צברי©
הארמון נבנה במקור ע"י משפחת דל באלצו (del Balzo) עבור אחד מבניה, ברטרנדו שהתגורר בו עם רעייתו ביאטריצה מאנז'ו (בתו של שארל השני, מלך נאפולי בין השנים 1285–1309).
באמצע המאה ה-15, בתקופה בה עוברת נאפולי לידי בית אראגון, נרכש הארמון ועובר לידי אנטונלו פטרוצ'י.
פטרוצ'י, יליד טיאנו (Teano) שבמחוז קאזרטה, בן למשפחה צנועה, עושה חיל בלימודי המשפט וניהול משא ומתן, ומתמנה למזכירו האישי של אציל מכובד.
שמעו וכשרונותיו של העלם הצעיר שרוכש מוניטין, מגיעים לחצרה של ממלכת אראגון, והוא נשכר לשמש כיועצו האישי של אלפונסו החמישי מלך נאפולי.
אנטונלו שירת נאמנה את המלך ולימים נתחבב על בנו הלא-חוקי, פרדיננדו הראשון (פֵרַאנְטֶה), שאף העניק לו את התואר ברון.
פרדיננדו הראשון (פֵרַאנְטֶה), מלך נאפולי.
Creative Commons License [Public domain], via Wikimedia Commons
שנותיו של פראנטה שירש את כסאו של אביו, התאפיינו באי-שקט ומתיחות עם האצולה הנאפוליטנית.
משפחות הברונים, רכשו בנאפולי עמדות כוח והשפעה כלכלית בימי שלטון בית אנז'ו, ולמעשה, ניהלו את הממלכה במקום המלך עצמו.
עם נפילת ממלכת אנז'ו ועליית בית אראגון, ביקש המלך פראנטה, לקדם מודרניזציה באמצעות רפורמה כלכלית ופיסקלית מקפת, תהליך שלמעשה נועד לנתק את הברונים מעמדות הכח שצברו.
הברונים סירבו כמובן לאבד את זכויותיהם, וניסו במספר הזדמנויות להתנקש בחייו של המלך עצמו.
פאלאצו פטרוצ'י (Palazzo Petrucci), מבט לעבר הכיכר.
צילום עמירם צברי©
בשנת 1485, רקמו מספר אצילים קשר נגד פראנטה ופתחו במרי שהוביל למלחמת אזרחים.
המשבר נמשך כשנתיים ומי שמצא את עצמו מעורב בפרשה הסבוכה והמורכבת, היה אנטונלו פטרוצ'י, שנבחר ע"י פראנטה לתווך בינו לבין הקושרים.
אלא שהאיש שהמלך חפץ ביקרו מעל בתפקידו, או אם תרצו שימש "סוכן כפול" בידי הברונים כנגד שולחו. יתר על כן, ביתו של פטרוצ'י שימש כמקום המפגש המועדף על הקושרים, שנצפו באישון לילה בצאתם משעריו.
פאלאצו פטרוצ'י (Palazzo Petrucci), שער הכניסה המקורי לארמון מן המאה ה-15.
צילום עמירם צברי©
משמאל פאלאצו פטרוצ'י, מימין כנסיית סן דומניקו מאג'ורה.
צילום עמירם צברי©
בסופו של דבר הושלם דיכוי המרד, פֵרַאנְטֶה שגילה את דבר הקנוניה בחר להחריש והמתין לשעת כושר.
היה זה ה-13 באוגוסט 1486, היום בו זימן פראנטה את כל הברונים המעורבים לקסטל נואובו, כדי לחגוג את נישואי אחייניתו מריה פיקולומיני לבנו של ראש הקושרים מרקו קופולה.
דקות ספורות לאחר היכנסם, גבר תמהונם של הקרואים שגילו כי דלתות האולם ננעלו.
המלך שיגר לקרוא לחיילי המשמר, שפרצו לאולם ועצרו את פטרוצ'י, קופולה, חבריהם ובני משפחותיהם.
קיצם המר של הקושרים נחרץ, רכושם הוחרם, זכויותיהם בוטלו וראשיהם הוסרו מעליהם.
עד היום נושא אולם הדמים בקסטל נואובו, את השם "אולם הברונים" (Sala dei Baroni) ומזכיר את גורלם הזוועתי של פטרוצ'י וחבריו.
ישנם אף טוענים כי מלכודת החתונה של פֵרַאנְטֶה, שימשה השראה לסצינת "החתונה האדומה" בספרו של ג'ורג' ר.ר. מרטין סופת החרבות. (שעובד למשחקי הכס).
קסטל נואובו, אולם הברונים (Sala dei Baroni), קיצם המר של ראשי הקנוניה.
Creative Commons License By Miguel Hermoso Cuesta, via Wikimedia Commons
ובאשר לארמון פטרוצ'י,
האגדה מספרת שבין עמודי הארמון עדיין כלואים ראשיהם הכרותים של אנטונלו וחבר מרעיו.
ולעתים בלילות אפלים, נשמעות נשמותיהם המשוטטות בחדרי הארמון כדי לרקוח את מזימותיהם.
פאלאצו פטרוצ'י (Palazzo Petrucci).
צילום עמירם צברי©