נאפולי: דיוקנו החבוי של האמן במזבח של סן ג'נארו

עמירם צברי|23 במאי 2025

בפינה חבויה בדואומו של נאפולי, שוכנת אחת מיצירות האמנות הדתית המרשימות ביותר שנוצרו בדרום איטליה של המאה ה-17: חזית מזבח הכסף (Paliotto d’argento) בקפלת האוצר של סן ג'נארו (Cappella del Tesoro di San Gennaro). מעבר להיותה עדות מפוארת לאמנות הבארוק, מאחורי היצירה מסתתר סיפור מרגש על אמונה, היסטוריה, קדושה ואמן ששיבץ את דיוקנו באלגנטיות בלב היצירה.

 

 

ה- paliotto מקורו במילה הלטינית pallium, ופירושו אדרת או מעטה. המונח גם נקרא אנטפנדיום (antependium) כיסוי קדמי, בלטינית: ante = לפני pendēre = לתלות, דהיינו: "מה שתלוי מקדימה". זהו מעטה דקורטיבי, לעיתים עשוי מבד ולעיתים מחומרים יקרים כמו כסף וזהב. תפקידו של הלוח המותקן בחזית המזבח בכנסייה, אינו רק לעטר אותו אלא גם להעביר מסרים תיאולוגיים ואיקונוגרפיים עמוקים. הפאליוטו מדגיש את קדושת המזבח וממחיש לצופים את סיפורי כתבי הקודש. בימי הביניים המאוחרים, במיוחד בתקופה הרומנסקית והגותית, הפאליוטו הפך למרכיב דקורטיבי חשוב במזבחות. הוא שימש לא רק ככיסוי פונקציונלי, אלא גם כאלמנט דקורטיבי עם עיטורים עשויים מתכות יקרות, תחריטים, תבליטים ופסלים. בתקופת הרנסנס והבארוק, הפאליוטו הפך לאובייקט מפואר יותר, עם שימוש בחומרים כמו זהב, כסף, שנהב ואבנים יקרות.

 

האירוע ההיסטורי: החזרת שרידי הקדוש לעיר

בלב היצירה מתוארת תהלוכה היסטורית שהתרחשה בשנת 1497, כאשר הקרדינל אלסנדרו קראפה משיב לנאפולי את שרידיו של סן ג'נארו, הקדוש הפטרון של העיר. לאחר ששרידיו הועברו במאה ה-12 למנזר מונטה ורג’ינה, בקרבת אבֶלינו (Avellino) בשל נסיבות ביטחוניות ופוליטיות, הוחלט להשיבם לעיר. החזרה סימלה לא רק חיזוק דתי, אלא גם הצהרה פוליטית וחברתית – העיר קיבלה מחדש את פטרונה ומגינה הרוחני.
 

סן ג'נארו – מגן העיר

סן ג'נארו (San Gennaro) הוא הקדוש הפטרון של נאפולי, דמות נערצת בעיר מאז ימי הביניים. לפי המסורת, ג'נארו היה בישוף העיר בנוונטו, ונרצח במאה ה-4 לספירה בתקופת הרדיפות נגד נוצרים, תחת שלטון הקיסר הרומי דיוקלטיאנוס. לאחר עריפת ראשו, עצמותיו ומעט מדמו שנאספו הפכו לשרידי קודש רבי-ערך, ומקור לפולחן חשוב, בעיקר בנאפולי. אחת התופעות המפורסמות הקשורות בסן ג'נארו היא "נס הדם" – תופעה שבה על פי האמונה, הדם הקרוש המוצג למאמינים הופך ממצב מוצק לנוזלי בטקס המתקיים שלוש פעמים בשנה:
ביום שבת שלפני יום א' הראשון של חודש מאי, לציון היום בו שרידיו הועברו לנאפולי.
ב־19 בספטמבר, יום מותו של הקדוש.
וב־16 בדצמבר, היום בו לפי המסורת בזכות התערבותו פסקה התפרצות הווזוב בשנת 1631.
הנאפוליטנים סבורים כי התופעה היא נס אלוהי המבשר מזל טוב.
מנגד, כאשר הדם אינו מתמוסס, זהו סימן המבשר רעות.

 

 

פענוח תיאורי הפאליוטו במזבח סן ג'נארו

 
הפאליוטו מציג את עצמות הקדוש המתקבלות בשמחה על ידי שתי דמויות סמליות:
הסירנה פרתנופה (9) – סמלה המיתי של נאפולי.
אל הנהר סבטו Il fiume Sebeto (8) – כסמל לפריון ושגשוג.
הסבטו הוא נהר עתיק שזרם באזור שבין גבעת וומרו (Vomero) במערב לבין מפרץ נאפולי.
כיום הנהר התת קרקעי נעלם כמעט לחלוטין מתוואי הנוף.
הקרדינל קראפה (Carafa) רכוב על סוס (11) ונושא את שרידי הקדוש.
סביבו מופיעות גם סצנות מתוך חייו ומותו ובהן:
עריפת ראשו של סן ג'נארו (2).
אשה האוספת את שרידי דמו הקדוש (13).
בפאליוטו מוצגות פרסוניפיקציות של האמונה (12) והצדקה (1).
בנוסף מופיעים הניסים והפורענויות מפניהם גונן הקדוש על תושבי העיר:
רעב (6) מגפה (5) מלחמה (4) והתפרצות הר וזוב (7).
 

 

דיוקנו של האמן:

אחד האלמנטים המרגשים והאנושיים ביותר ביצירה הוא שילוב דיוקנו של האמן בתוך הסצנה הדתית.
ג'אן דומניקו וינאצ’ה (Giovan Domenico Vinaccia), שעבד על היצירה במשך שלוש שנים, נפטר בשנת 1695, ימים ספורים לפני שזכה לראות את יצירתו ניצבת בקפלת האוצר (Cappella del Tesoro) של סן ג'נארו. עם זאת הפסל המוכשר דאג להותיר את חותמו, על חזית המזבח. הוא הדמות מאחורי זנב הסוס, המחזיקה את הכובע ביד וקדה לעבר הצופים. מעין נגיעה אישית של האמן המוכשר שביקש לציין את נוכחותו, אולי מתוך חשש ואולי במין תקווה, שלא להישכח.

 

 

הפאליוטו של וינאצ’ה מחכה לכם בקפלת האוצר של סן ג'נארו
בתוך קתדרלת נאפולי (Duomo di Napoli), ברחוב via Duomo 147.