נאפולי הסודית: פאלאצו פנה (Palazzo Penne) ארמונו של השטן

עמירם צברי|27 בנובמבר 2022

פאלאצו פֶּנֶה (Palazzo Penne) ידוע בנאפולי כפאלאצו דל דיאבולו (Il palazzo del diavolo).
האגדה מספרת שנולד בעקבות הסכם מפוקפק עם השטן.

 

 

פאלאצו פנה (Palazzo Penne): היסטוריה

כרבים מארמונותיה של נאפולי, פאלאצו פֶּנֶה (Palazzo Penne) טומן בחובו תעלומה מסתורית.
הארמון השוכן בפיאצטה תאודורו מונטיצ'לי הוא עדות מרתקת לאדריכלות הרנסנס הנאפוליטנית.
הארמון נבנה בשנת 1406 בהזמנת אנטוניו פנה, מזכירו ויועצו של המלך לדיסלאו הראשון מנאפולי.
השפעתו של פנה בחצר המלוכה הייתה רבה, כזו שהקנתה לו את הזכות להיקבר בכנסיית סנטה קיארה, שהייתה שמורה לשושלת המלוכה.
פאלאצו פנה משלב אלמנטים אדריכליים מסגנונות שונים (קטלאנים וטוסקנים).
על עיצוב הארמון הופקד האדריכל והצייר אנטוניו באבוצ'יו (Antonio Baboccio).
הארמון מתפרש על פני שלושה מפלסים וכולל חצר עם באר, קשתות, עמודים ושתי קומות מדורגות.
מסופר כי בימי תפארתו, האורוות שימשו לאחזקת 40 סוסים ו -6 כרכרות.

 

 

במרוצת השנים החליף הארמון בעלים שונים.
ב-1683 הפך הארמון למושב הכמורה של המסדר הסומסקי (מסדר קתולי התומך ביתומים ומיעוטי יכולת).
לאחר מכן נרכש הארמון ע"י הוולקנולוג תאודורו מונטיצ'לי ששיכן בו את אוספיו הפרטיים.
כיום לאחר שנים רבות, מתכננות הרשויות להשיב לארמון המוזנח את הדרו משכבר הימים.
עם זאת גם היום תוכלו להתרשם מן החזית המפוארת.
פרחי הפלר דה ליס של בית אנז'ו, משובצים על אבני הגזית ומעל שער הכניסה קולמוסי נוצה, סמלה של משפחת פנה. (בלטינית פנה= נוצה).
סמלים נוספים חושפים את אדיקותו הדתית של הבעלים ואמונותיו הטפלות.
אלה הסעירו את דמיון התושבים שהפיצו על הארמון סיפורי בלהות.

 

 
גולת הכותרת היא ללא ספק התבליט סביב שער הכניסה הראשי.
על אבן הראשה, עננים מנוקבים בהבזקי אור שמיימי.
מתוך העננים, מבצבצות ידיים הנושאות ציטוט המיוחס למשורר הרומי מרטיאליס, שתכליתו להדוף את עין הרע:

QUI DUCIS VULTUS NEC ASPICIS ISTA LIBENTER OMNIBUS INVIDEAS NEMO TIBI
"אתה שמפנה את מבטך הלאה, מתוך קנאה, ואינך מביט ברצון על מקום זה, מי ייתן ותקנא בכולם, אך איש לא יקנא בך!

 

 

 

האגדה על ארמונו של השטן

אמנם התחקינו אחר ההיסטוריה של הארמון, אלא שמאחורי המבנה המפואר מסתתרת אגדה מסקרנת.
מסופר כי אנטוניו פנה התאהב נואשות בעלמה יפת מראה וביקש את ידה.
הנערה שלא ידעה במי לבחור מבין מחזריה הרבים, הציבה בפניהם תנאים דרקוניים.
לאנטוניו השיבה כי תיאות להצעתו, רק אם יבנה עבורה בין לילה ארמון מפואר.
האציל הבין כי הדבר אינו מציאותי, הוא פנה לעזרת השטן והבטיח בתמורה את נשמתו.
לשם כך חתם בדמו על ההסכם אך דאג להוסיף סעיף קטן ומחייב.
השטן שהיה בטוח בנצחונו, מיד הסכים וביצע חיש את העבודה.

 

 

למחרת תבע השטן את פרעון החוב, אך פנה דרש כי קודם לכך עליו לכבד את הסעיף האחרון.
אותו סעיף קבע כי טרם שישולם החוב, על השטן למנות את כל גרגרי החיטה הפזורים בחצר הארמון.
למען הסר ספק, מספר הגרגירים המדוייק צויין מראש במכתב אטום.
השטן פרץ בצחוק פרוע ובקריצת עין אסף את הכל.
אך כאשר נפתח המכתב, הופתע השטן לגלות כי חמישה גרגרים חסרים.
היה זה פנה שכיסה בערמה בזפת את גרגירי החיטה, שדבקו בציפורני השטן ומנעו את זכייתו.
בעל זבוב שחש מרומה, ניסה אמנם למחות אך נאלץ לוותר על נשמתו של הצעיר.
הוא פער תהום בלב החצר ונעלם בקרבה, במקום בו שוכנת כיום באר.
אנטוניו לעומת זאת, נישא לאהובת ליבו והשכיל להשיג ארמון מפואר.