הארמון הספרדי (Palazzo dello Spagnolo) של נאפולי

עמירם צברי|27 בספטמבר 2024

בדרך לקאפודימונטה (Capodimonte) כך מסופר, טיפסה פמלייתו של קרלו מלך נאפולי, לאורך המדרון הטרשי של ויה ורג'יני (Via Vergini). על הגבעה שכן הארמון בו הציג את יצירות האמנות שירש מאמו, אליזבתה פרנזה (Elisabetta Farnese). הדרך הייתה כה תלולה שאפילו הסוסים התקשו לסחוב את הכרכרה.
המלך נהג לעצור בפאלאצו ספניולו (Palazzo dello Spagnolo) ולהחליף את סוסיו בצמד שוורים.
עבור דיירי הארמון הספרדי ותושבי השכונה, הייתה זו הזדמנות נהדרת לחזות מקרוב במלך ופמלייתו.
אך כידוע, כל דבר טוב מגיע לקיצו.
כאשר התמנה ז'ואקים מירא (Joachim Murat) למלך נאפולי בידי גיסו נפוליאון, נבנה עבורו כביש חדש ונגיש לקפודימונטה, בעוד הארמון הספרדי בו המתינו השוורים למלך, איבד מעט מהודו והדרו.

 

 

הארמון הספרדי: יצירת מופת של הבארוק הנפוליטני

הפאלאצו ספניולו או הארמון הספרדי (Palazzo dello Spagnolo) שוכן ברובע סניטה, בליבה ההיסטורי של נאפולי. הארמון הוא אחת הדוגמאות החשובות לארכיטקטורת הבארוק הנפוליטני של המאה ה-18.
גולת הכותרת היא גרם המדרגות המפורסם המעטר את חזית החלל הפנימי של המבנה.

 

 

הארמון נבנה ב- 1738 בהזמנת המרקיז מפופאנו ניקולה מוסקטי, על שני מגרשים שירשה אנה מריה רעייתו.
החוזה נחתם ככל הנראה עם פרנצ'סקו אטאנסיו (Francesco Attanasio), אולם העבודה יוחסה תמיד לאדריכל פרדיננדו סנפליצ'ה (Ferdinando Sanfelice).
סנפליצ'ה (1675-1748), בן למשפחת אצולה נפוליטנית, אדריכל גחמני ועתיר רעיונות חדשניים.
הוא נודע בעיקר בזכות התצוגות הארעיות ובתי האצולה היחודיים שתכנן, ביניהם הארמון הסמוך (Palazzo Sanfelice) בו התגורר. את התצוגות הקים לכבוד ביקורים רשמיים, לידתם של בני מלוכה או חגיגות דתיות.

 

 

מדרגות כנפי הבז (Scala ad ali di Falco)

המאפיין הבולט והנועז בארכיטקטורה של סנפליצ'ה היו גרמי המדרגות יוצאי הדופן.
במקום אלמנט שולי וצנוע בצידי החצר, מוקמו המדרגות במקום מרכזי ובולט, עד כדי שהפכו למאפיין אדריכלי חשוב לכשעצמו.
גרם המדרגות הכפול והסימטרי שבארמון מזכיר בצורתו "כנפי בז" ומכאן שמו (Scala ad ali di falco).
סגנון זה נוצר בהשראת "המסה על אדריכלות משופעת" שכתב המתמטיקאי הספרדי חואן קָארָאמוּאֶל אי לוֹבּקוביץ. (Juan Caramuel y Lobkowitz).

 

 

 

מדרגות "כנפי הבז" חולשות על החצר הפנימית ומתאפיינות במשחק וירטואוזי של קשתות וקמרונות.
החלל הפנימי נתמך על ידי פילסטרים (עמודים מודבקים) הנקשרים לתומכות דואות ולסדרת קמרונות צולבים.
מספר הקמרונות והקשתות משתנה בהתאם למידות המבנה.

 

 

את מדרגות "כנפי הבז" ניתן למצוא בארמונות נוספים בנאפולי. בין הדוגמאות ניתן למנות את פאלאצו טראבוקו (Palazzo Trabucco), פאלאצו טופארלי (Palazzo Tufarelli) וכמובן ארמונו הפרטי של פרדיננדו סנפליצ'ה (Palazzo Sanfelice).

 

 

בשל ייחודו הארכיטקטוני ורהיטיו המפוארים, נחשב ארמונו של מוסקאטי לאחד היפים והמפורסמים בנאפולי.
עיטורי הטיח המכויר (סטוקו) בסגנון הרוקוקו, הם פרי עבודתו של אמן הטיח אניילו פרציוזו (Aniello Prezioso) על פי סקיצה שעיצב אטאנסיו.

 

 

דלתות הגישה מעוטרות בלונטות ופרוטומות (פסלי חזה) עם דיוקנאות בני המשפחה שדרו באותן דירות.
סביב הדמויות מסגרת הנישאת על צמד וולוטות ואלמנטים פרחוניים בארוקיים אופייניים.

 

 

הארמון הספרדי: אחרית דבר

במרוצת הזמן החליף הארמון מספר בעלים בעטיים של חובות כספיים.
את שמו קיבל הארמון הספרדי לאחר שנרכש בשנת 1813 על ידי האציל הספרדי דון טומאסו אטיינזה (Tommaso Atienza). הבעלים החדש ביצע עבודות הרחבה בצידו הימני של המבנה והוסיף את ציורי התקרות בקומה הראשית. אלו כמעט שאבדו לחלוטין בשל עבודות השחזור הגרועות שהתנהלו במהלך השנים.
בשנת 1850, בשל חובותיו הכבדים של אטיינזה נמכר הארמון שהתפצל לידי בעלים שונים.
הנכסים הפרטיים נמצאים כיום בבעלות שונה, מלבד דירות בודדות בקומה העליונה שנרכשו ע"י חבל קמפניה.

 

 

הארמון הספרדי בתרבות

בשל יופיו והדרו, נבחר הארמון הספרדי לככב במספר לא מועט של סרטי קולנוע:
העיר עומדת למשפט (Processo alla Città) של לואיג'י זמפה, 1952
יום הדין האחרון (Il Giudizio Universale) של ויטוריו דה סיקה, 1961
איש ושמו פלטפוט (Piedone lo Sbirro) של סטנו, 1973
היכן פיקונה (Mi manda Picone) לוי, 1983 ורבים אחרים
 
הארמון מופיע גם בסרטו של ג'ון טורטורו, תשוקה (Passione).
בקליפ הנהדר מתוך הסרט תבחינו בבנות מרקדות בחלל הארמון הספרדי

 
את הארמון הספרדי תמצאו גם במספר סצנות בפרק השלישי של הסדרה הבדיונית הממזרים של פיצופלקונה
(i Bastardi di Pizzofalcone)