"עבור האהבה, עבור הנצחון, עבורנו" – all’amore, alla vittoria, a noi
האולטראס של נאפולי, סרט חדש מתוצרת נטפליקס
בחודש הבא צפוי לעלות בנטפליקס סרט חדש העונה לשם: אולטראס (Ultras).
אולטראס הוא סרטו המלא הראשון של הבמאי פרנצ'סקו לטיירי (Francesco Lettieri), יליד פוצואולי שבנאפולי, שבאמתחתו קליפים מוזיקליים וסרטים קצרים לא מעטים.
גיבור הסרט הוא סנדרו, מנהיגם הבלתי מעורער של האפאצ'י, אוהדי האולטראס של קבוצת נאפולי, עימם בילה באצטדיון את מיטב שנותיו: שנים רוויות אלימות, עימותים, יצרים וערכים ללא פשרות.
כעת, כאשר ה-Daspo (החוק למיגור האלימות בספורט Divieto di Accedere alle manifestazioni SPOrtive) אוסר עליו להתקרב לתחומי אצטדיון סן פאולו ולעודד את קבוצתו ממרומי היציע, מתחילים להיווצר סדקים בערכיו.
גיבור נוסף הוא אנג'לו בן ה-16 שאחיו סאסא נהרג באחד מעימותי האולטראס.
אנג'לו רואה בחברי האפאצ'י משפחה ומעריץ את סנדרו, המהווה עבורו מנטור ומדריך.
הסרט היא סיפור דרמה השזור באהבה ואמונה, המתרחש במחזורים האחרונים למירוץ האליפות, על רקע ידידותם החזקה של השניים וגורלם הבלתי-נמנע.
צפו בקדימון לסרט אולטראס
בסרט משובצים קטעי מוזיקה של הראפר הנאפוליטני ליבראטו (Liberato).
ליבראטו, בחור אנונימי הנוהג ללבוש ז'קט שמאחוריו מתנוסס הכיתוב "Liberato" , בגופן המאפיין בדרך כלל כרזות של חוליגנים בכדורגל האיטלקי.
ליבראטו (Liberato), חלק מפסקול הסרט אולטראס
הקליפים שהוציא ליבראטו החל מפברואר 2017, הפכו אותו עד מהרה לתופעה מוזיקלית.
הזרקורים שהופנו כלפיו נקשרו בעיקר לתעלומה האופפת את זהותו:
היו שטענו כי ליבראטו הוא משורר מסקמפיה, אחד הרבעים האלימים ביותר בפרוורי העיר.
אחרים טענו, כי מאחורי ליבראטו עומד צוות שלם של מפיקי מוזיקה אלקטרונית, או שמא קבוצת אמני אינדי וראפרים איטלקים.
מעריציו אפילו העלו השערה דמיונית, כי ליבראטו הוא אסיר המרצה את עונשו בבית הסוהר לצעירים באי ניסידה, והמוזיקה שיצר היא חלק מתהליך השיקום.
האי הוולקני ניסידה, במרחק קצר ממצוק פוזיליפו, המשמש מתקן כליאה לעבריינים צעירים.
Creative Commons License by Gennaro Visciano, via Wikimedia
מה שבטוח, ליבראטו ויצירותיו קשורים קשר עמוק לעיר נאפולי, על כל סמליה המוכרים:
קו הרקיע המפורסם של העיר על רקע הוזוביו, ציורי גרפיטי של מראדונה בסמטאות הצרות עם הקטנועים הדוהרים, המבנים הרעועים, חבלי הכביסה, ומסורת הפיצה והסטריט פוד.
נאפולי על כל אתריה מככבים בסרטוני המוזיקה של ליבראטו, אותם הפיק כאמור פרנצ'סקו לטיירי (שישנם הטוענים שהוא עצמו ליבראטו).
לטיירי מציג את נאפולי תמיד באופן ריאליסטי, החל מן המראה המרהיב של המפרץ וכלה בהיכלי הבטון הפאשיסטיים של מוסוליני.
בניגוד לסטראוטיפים השליליים מהם נאפולי בדר"כ סובלת, כמו מערומי האשפה ופעילותם הפלילית של אנשי הקמורה, לטיירי מבקש לחשוף את זהותה האותנטית והססגונית של העיר.
האפאצ'י בסרט אולטראס
נאפולי חיה גם בשפתו של ליבראטו ששר את שיריו בניב הנפוליטני, כמו בסינגל השני שהוציא:
Tu t'e scurdat' 'e me (שכחת ממני), בו שזורות נקודות ציון ברחבי נאפולי המשמשות תפאורה לשיר הפרידה.
Guarda 'e fuoche abbascio Furcella
Chiove 'ngopp'a Nisida
E tu t'hê scurdat' 'e me
"צופה בזיקוקי הדינור בפורצ'לה, גשם שוטף את ניסידה, ואת שכחת ממני".
אהבתם? אשמח לשיתופים