בשנת 1443 נכנס אלפונסו החמישי מאראגון כמנצח לנאפולי ומתחיל בבנייתו המחודשת של קסטל נואובו, (Castel Nuovo) הטירה החדשה שבנה שארל מאנז'ו בשנת 1279.
לציון נצחונו מקים אלפונסו את הארקו די טריונפו (קשת ניצחון), שער מונומנטלי חדש שכולו שיר הלל לאדריכלות הרנסאנס הנאפוליטנית.
קסטל נואובו המרשים וקשת הנצחון במרכז
Creative Commons License by Luca Aless via wikimedia
קשת השיש הלבן המרהיבה מנציחה את מסע הנצחון המרשים של המלך.
בתבליט מעל הקשת מתואר אלפונסו המובל על מרכבתו בתהלוכה חגיגית, בעקבות בני אצולה, נגנים, חיילים, פרשים ואשה אחת בודדה.
הדמות הנשית מוצגת בחזית, סמוך לסוסים הרתומים למרכבת הניצחון.
בשל גובהה הרב של הקשת, קצת קשה להבחין בה בעין בלתי מזוינת.
הדמות הנשית בתהלוכת הנצחון, על קשת קסטל נואובו.
צילום עמירם צברי©
אז מי היא אם כן הדמות הנשית?
תחילה עלתה השערה כי מדובר בדמותה של הסירנה פרתנופה.
ההיסטוריונים שללו זאת, בטענה שהסירנה מעולם אינה מוצגת בלבוש מלא כאותה דמות מסתורית על הקשת.
עם זאת, מרבית המומחים סבורים כי מדובר בלוקרציה ד'אלניו (Lucrezia d'Alagno) אהובתו ופילגשו של המלך אלפונסו.
הסירנה פרתנופה נאפולי, לפי המיתולוגיה נולדה העיר בחוף אליו נסחפה הסירנה
Creative commons License by Baku via Wikimedia
בסיפור אהבתם של המלך ולוקרציה ד'אלניו שזורים זה בזה סיפור ואגדה עד שכלל לא ניתן להפריד בין השניים.
הגרסה הפופולרית מספרת, כי לוקרציה הייתה רק בת 18 כשפגשה לראשונה במלך שהיה בשנות ה-50 לחייו.
היה זה ב-23 ביוני 1448, ערב יום חגו של יוחנן המטביל.
ביום זה ניצבות נערות נאפולי ברחובות העיר ומגישות למושא אהבתן כד עם עשבי שעורה.
בת האצילים היפה עמדה אף היא עם יתר חברותיה, כנהוג עפ"י המסורת.
המלך שעבר במקום הוקסם מיופייה וחינה, ועלמת החן הגישה לו את עשבי השעורה.
הריבון נטל את כדה והגיש לה בתורו ארנק גדוש באלפונסינים (כך כונו מטבעות הזהב שהונפקו בימי שלטונו).
לוקרציה פתחה את הארנק, נטלה ממנו רק מטבע אחד בודד, ואמרה בהשיבה את הארנק בחזרה:
"אסתפק באלפונסו אחד".
סיפור אמיתי או מתובל מעט באגדה, אך מה שבטוח, המלך התאהב עמוקות בלוקרציה.
המלך מאוהב, אלפונסו ה-5 לבית אראגון
Creative Commons License by Juan de Juanes,Public domain
לוקרציה, בת למשפחת אצולה שירדה מנכסיה, הרעיפה על המלך חום רב.
אלפונסו היה פרוד מאשתו, מריה מקסטיליה מזה כ- 30 שנה, בהן נעדר מממלכתו והותירה לנהל את ענייני המדינה.
למרבה הצער, רעיית המלך לא העמידה לו צאצאים (שלושה ילדים נולדו מפילגש אחרת).
המלכה מריה מקסטטיליה
Public domain, wikimedia
אלפונסו היה שיכור מאהבה וביקש את קרבתה של לוקרציה כל אימת שהיה יכול.
הוא העתיק את מגוריו סמוך לבית משפחתה בטורה דל גרקו, והעניק לה אדמות, תארים ועושר רב.
בשנת 1461 רכשה לוקרציה את קסטלו די קאיאצו (Castello Di Caiazzo) שבמחוז קזרטה במעורבותו הישירה של אלפונסו;
ובשנת 1462 קיבלה לוקרציה את איסקיה והפקידה את האי בידי גיסה ג'ובאני טורלה (Giovanni Torella).
אדמות ונחלות, קסטלו די קאיאצו, קזרטה
Creative commons License by NicFer at Italia, via wikimedia
אלפונסו לא עשה כל מאמץ להסתיר את לוקרציה מאחורי הקלעים והפגין בפומבי את חיבתו כלפיה.
היא הוצגה בחצר המלוכה והתרועעה בחברת המלומדים והמשוררים שהקיפו את המלך, שדאג שתשב לימינו בטקסים ואירועים רשמיים.
עד מהרה נודע כי המפתח לליבו של המלך מצוי אצל לוקרציה ובני נאפולי החלו לשחר לפתחה.
מלבד יופייה ניחנה העלמה באינטלגנציה, באישיות כובשת והייתה פעילה פוליטית ובעלת דעה מוצקה.
אהבתם של השניים נמשכה כעשור עד למותו של המלך.
כל מכריה וביניהם האפיפיור פאולוס השני היו עדים למידותיה הטובות, חלקם אף נשבעו שמעולם לא הרשתה לאלפונסו לחלוק עימה את יצועה.
דבר אחד העיב על הכל, אלפונסו לא יכל למסד את יחסיו עם אהובתו ולשאתה לאישה.
למרות היותו פרוד , סירב האפיפיור בעקשנות להתיר את נישואיו.
לוקרציה עשתה כל מאמץ להסתייע בקשריה עם האפיפיור החדש קליקסטוס השלישי ואפילו הגיעה לרומא בלווית נשות החצר, צבא משרתים וחמש מאות פרשים שסיפק לה המלך.
האפיפיור קליקסטוס לא ממש התרשם ונותר בסירובו.
קסטל נואובו, צילום עמירם צברי©
תקוותיה של לוקרציה להינשא בשלב מסויים לאלפונסו נגוזו עם מותו בשנת 1458.
מעמדה פחת עם עליית בנו הלא חוקי של המלך, פרדיננדו הראשון (פֵרַאנְטֶה), והיא נותרה בודדה, ללא חברים או בעלי ברית.
לוקרציה שקלה לפרוש למנזר או לחיות בנוחות ולהנות מכספה העצום, אך לרוע מזלה החליט פרדיננדו להשיב לחיקו את כל הנחלות וההטבות שאביו העניק לפילגשו.
לוקרציה עברה להתגורר ברומא, סמוך לפיאצה סן מרקו, והמשיכה לחיות בנוחות כמדאמה לוקרציה.
פילגשו של המלך הלכה לעולמה בשנת 1479 כשהיא בשנת החמישים לחייה.
אהובת המלך לוקרציה, קסטל נואובו
Creative Commons Licence by Fiore Silvestro Barbato
פרט נוסף מעניין:
אחד הפסלים המדברים של רומא נושא את השם "מדאמה לוקרציה".
מדובר בקבוצת פסלים הפזורים ברחבי רומא, עליהם נהגו הרומאים לתלות חרוזים סאטיריים ולבקר את השלטון.
הפסל הוא למעשה פרוטומה ענקית מן התקופה הרומית (כנראה של איזיס האלה המצרית), המתנשאת לגובה של שלושה מטרים וניצבת בפינת ארמון וונציה סמוך לבזיליקת סן מרקו.
הוא קרוי בשמה של לוקרציה ד'אלניו (Madama Lucrezia) משום שהיה בחזקתה כשהתגוררה ברומא.
מדאמה לוקרציה, הפסלים המדברים של רומא
Creative Commons License by Lalupa, Public domain
ואין מתאים יותר מלסיים עם "בת אצילים" (Noble Dame).
אחד השירים הנפלאים מן האלבום "השתקפויות" (Reflections) משנת 1970, שנוצר ע"י ההרכב
New York Rock & Roll Ensemble.
האלבום המשלב מוטיביים קלאסיים עם מוזיקת רוק הוא למעשה עיבוד ללחניו של המלחין היווני מאנוס חדג'ידקיס.
השיר עובד לעברית ע"י אהוד מנור ומתי כספי.
בת אצילים
מילים: אהוד מנור, לחן: מנוס חאג'ידאקיס
פעם היו לה שם ותארים נדירים
פעם המלך קשר לה כתרים
תן לה מטבע קח אותה לסעוד ולרקוד
תן לה יד אם עיניה דומעות
צא לבקשה עם לילה ואמור – ערב טוב
תן לה חיוך אחד ועזוב
ואם תשמע אותה לוחשת סוד לעצמה
אל תתקרב ליבה הוא ביתה
פעם גלש זהב בשערה נערה
פעם המלך רצה ביקרה
אם לשימך תישאל הקדש דקה למלכה
תן לה את לבבך בדרכה
צא לבקשה…
פעם היו עליה משרתיו בקומה
פעם המלך בא ושוב פנה
ליד המיזרקה בלב העיר הגדולה
בין הטיפות יראה את צילה
צא לבקשה…
לפניכם הביצוע של שלישיית שוקולד מנטה מסטיק.