מילאנו: קאזה דלי אומנוני – ביתם של שמונת הענקים

עמירם צברי|5 באוגוסט 2019

אחד המבנים המרתקים במילאנו הוא קאזה דלי אומנוני (Casa degli Omenoni), ארמון היסטורי השוכן במרחק הליכה קצר מבית האופרה לה-סקאלה.
את שמו קיבל המבנה משמונה פסלי האנוש הענקים (טלמונס) המעטרים את חזיתו, שבעגה המילאנזית קיבלו את הכינוי "אומנוני" ("גברים גדולים").
סיפורו של המקום הוא למעשה סיפור דמותו האלימה וחסרת המנוח של אמן מחונן ומוכשר, שיצר לעצמו פאלאצו, בו התגורר ואף יצר.
ברנש בר מזל (כפי שתבינו בהמשך) העונה לשם לאונה לאוני (1590 – 1509 Leone Leoni).

 

 

לאונה תושב מילאנו, שנשלטה באותה העת ע"י הספרדים, נחשב לאחד מיוצקי המטבעות וטובעי המדליות המצטיינים. את שמו רכש בראש ובראשונה בזכות הדיוקנאות שהנציח, והעבודות אותן יצר עבור מלכי הבסבורג: הקיסר קרל החמישי ובנו פיליפה השני מספרד (שהעביר את הבירה מטולדו למדריד).
לאונה התמחה בעיקר בברונזה, אך פיסל גם בשיש ואבן בהט וגילף אבני חן.
למרות היותו יליד לומברדיה, לאוני נודע ברבים כבן "ארצו" (Arezzo) עיר מוצאה של משפחתו.
לאונה, כך מספר לנו ההסטוריון והאמן ג׳ורג׳ו וסארי, קיבל את הכשרתו מצורף, ונהג לתור את חצרות השליטים בחיפוש אחר עבודה. בסופו של דבר, הגשים לאוני את יעודו, בחמקו שוב ושוב מזרועות הצדק, והצליח לטפס במעלה הסולם החברתי.

 

 

הסיפור מתחיל בוונציה בשנת 1533, לשם עובר לאונה עם אשתו ובנו התינוק.
הזוג הצעיר חי תחת חסותו של קרוב המשפחה, המחזאי והמשורר פייטרו ארטינו (Pietro Aretino), אף הוא יליד ארצו. ארטינו מרחיב את קשריו החברתיים של לאונה ומפגישו עם מעגל החברים של הצייר טיציאן.
ההזדמנות נקרית כאשר יריבו של לאוני הצורף בנוונוטו צ'ליני, מושלך לבית האסורים.
לאונה נקרא למטבעה בפרארה כדי ליצוק את דיוקנו של האפיפיור פאולוס השלישי, אך נאלץ לפרוש באשמת זיוף והעתקה מפלגרינו די לאוטי צורפו של האפיפיור.
לאונה מגיב בחמת זעם, פוצע את פלגרינו, נעצר ונידון לכריתת כף ידו הימנית.
המזל עומד לצידו, ובהשפעת חבריו עונשו הומתק לעבודת פרך בגליאות (ספינות המשוטים).
כעבור שנה משתחרר לאונה בעקבות מעורבותו של האדמירל אנדראה דוריה.
כאות תודה טובע האמן בדמותו של דוריה שלוש לוחיות וחמש מדליות.
עם שחרורו חוזר לאוני ליצור את עבודותיו המעודנות, אך בד בבד ממשיך במזגו הפלילי והתנהגותו האלימה.

 

 

כשרונו והישגיו של לאונה אינם נסתרים מעיניו של מושל מילאנו הספרדי, המפקיד תחת ידיו את המטבעה המקומית עד לשנת 1545.
הקריירה של לאונה נוסקת, ותהילתו מגיעה לאוזניו של קרל החמישי מלך ספרד, שממנה אותו לפסל ומעניק לו בית מגורים ברובע מורוני (כיום Via Omenoni).
קרל, כך מספר וסארי, נהנה מחברתו של לאוני ומבלה שעות כשהוא צופה בעבודתו, ואף מעניק לו תואר אביר ב -2 בנובמבר 1549.

 

 

בין השנים 1565-67 מרחיב לאונה את הארמון ומשפצו בסגנון המנייריסטי.
עד מהרה כונה הארמון "קאזה דלי אומנוני" (הבית של האנשים הגדולים), כינוי המתייחס לשמונה דמויות הטלמונס המזוקנות בחזית.

 

 

במיתולוגיה היוונית, טֶלָמוֹן היה בנו של המלך איאקוס מלך אגינה, ואנדאיס נימפת הרים.
טלמון אחיו הבכור של פלאוס, הפליג לצד יאסון במסע הארגונאוטים, ונטל חלק במצוד אחר חזיר הבר הקלידוני.
באיליאדה מוזכר טֶלָמוֹן כאביהם של הגיבורים איאס הגדול וטיאוקרוס.
טלמון ואחיו פליאוס אף נודעו כידידיו הקרובים של הרקלס, סייעו לו כנגד האמזונות והסתערו עמו על טרויה.

 

 

בארכיטקטורה משמשים הטלמונס כעמודים דמויי פסל אנושי. לעיתים הם נקראים אטלס (ברבים אטלנטס) בשמו של הענק המיתולוגי שנשא על כתפיו את כיפת השמים.
הטלמונס הם הגרסא הגברית לקריאטידות.
את שמונה דמויות הטלמונס מאבן ענקית גילף אנטוניו אבונדיו, לדגמים שעיצב לאוני.
הטלמונס, בהשראת הפיסול הרומי הקלאסי, מייצגים ברברים מובסים ומעל ראשי ששה מהם מצוינות השושלות אליהן השתייכו: סוובו, קוואדוו, אדיבנה, פארטו, סארמטה ומרקומנו.
ניתן להניח כי מראיהם הנהדר סייע באותה העת להאדרת מעמדו החברתי של לאוני.

 

 

האריות הם אלמנט אדריכלי נוסף המהווה מוטיב מרכזי בעיטור הארמון, ברמיזה ישירה למשפחת "לאוני".
התבליט הגדול ועוצר הנשימה מתחת לכרכוב מתאר שני אריות, הקורעים לגזרים סאטיר. מעין אזהרה, מה צפוי למבקרים העוינים ולחורשי דיבה רעה.

 

 

סגנונו של הארמון, עיטורי העלים הנשרים והכימרות, הטריגליפים והמטופות בחצר הפנימית, כל אלה עוררו את התפעלותו של ג'ורג'יו וסארי שהתארח בארמון.
בפרק שלם המוקדש לחייו של לאוני, מתאר וסארי את הארמון:
"כדי להציג את גדלות נשמתו, את כישרונו הטבעי הנפלא ומזלו ששפר עליו, השקיע לאונה ממון רב בארכיטקטורה נאה לבית קטן במחוז מורוני, הרווי חידושים קפריזיים שאין כמותם ככל הנראה בכל מילאנו…"

 

 

מלבד יופיו, הארמון היווה משכן לאוסף בולט של יצירות אמנות ועתיקות שהתפזרו במרוצת השנים.
ציורים של טיציאן, פרמיג'נינו וקורג'יו, חיבורים ומסות ואפילו עבודות של מיכלאנג'לו עימו לאוני שיתף פעולה ברומא. לאונה אף הציג לראווה סוס פלסטי פרי עבודתו של לאונרדו דה וינצ'י.
פומפאו לאוני בנו של לאונה ממשיך את דרכו, ומעשיר את הארמון בקודקס אטלנטיקוס (Codex Atlanticus), האוסף הגדול ביותר עם הסקיצות והרישומים המקוריים של לאונרדו של דה וינצ'י.
השם "אטלנטיקו" אגב, מתייחס לגודל הגליונות, שבאותה תקופה שימשו בעיקר באטלסים.
כיום האוסף היקר נשמר בספרייה האמברוזיאנית במילאנו.

 

 

אלא שקריירה לחוד ומעשים לחוד, ולאונה המשיך בשלו.
בשנת 1559 פוגע לאוני בהוראציוס בנו של טיציאן ומסתבך שוב עם זרועות החוק.
ברם, כפי שמדגיש היטב הסופר אלסנדרו מנצוני ברומן "המאורסים":
"במילאנו הספרדית, אם מאחוריך עמדו אנשי מפתח חשובים בשלטון, לפשעים הנוראים ביותר לא היו השלכות פליליות מרחיקות לכת… "
וכך המשיך לאוני להתהלך נטול דאגות, לרכוש יצירות נפלאות ולפאר את ארמונו.
במרוצת מאות השנים, החליף הארמון מספר בעלים ושימש עד ל- 1924 כמטה חברת ריקורדי, בית ההוצאה המוזיקלי.
משנת 1928 משמש המבנה את "קלובינו", מועדון ג'נטלמנים אקסקלוסיבי, שבין חבריו משפחות אצולה ובני הבורגנות המילאנזית העשירה.

 

 

פרט מסקרן נוסף הראוי לתשומת לב:
הבית שוכן בכתובת: וייה דלי אומנוני 3. אם כך מדוע מופיע המספר 1722 לצד הספרה 3 ?
במהלך השליטה האוסטרית במילאנו הוקצו המספרים האזרחיים של בתי העיר באופן פרוגרסיבי.
הספירה החלה בספרה 1 שהוקצתה לארמון המלכותי, והתקדמה באופן ספירלי מעגלי, מן המרכז לפריפריה (בצורת שבלול).
כשהבתים הפכו רבים מספור והמספרים הרקיעו, אומצה השיטה הנוכחית.
כל רחוב מוספר בנפרד: הבתים בצידו הימני קיבלו מספרים זוגיים, והאי-זוגיים בצידו השמאלי.
עם זאת, את המיספור האזרחי האוסטרי עדיין תוכלו למצוא בחזיתות של מבנים מסויימים. אחד מהם הוא בית אומנוני, עם מספרו הישן – 1722.

 

 

 

 

מן הארמון והאומנוני תוכלו להתרשם בסרטון הקצרצר שלפניכם