משפחת מדיצ'י היא כמעט צמד מילים נרדפות לפירנצה.
משפחת הבנקאים האיטלקית ורבת העצמה שלטה על פירנצה ועל חבל טוסקנה קרוב ל-300 שנה.
בניה השתדכו בבריתות נישואין עם בתי מלוכה אחרים, והמשפחה הוציאה מקרבה שתי מלכות צרפתיות (קתרינה ומרי) וארבעה אפיפיורים.
המשפחה נתנה חסותה לגדולי האמנים ותרומתה הייתה מכרעת ללידת הרנסאנס האיטלקי.
ברם, לעושר המופלג ההשפעה והכבוד בו זכה בית מדיצ'י, נלוו מזימות ותככים שגבו מחיר כבד.
הסיפור בו אתמקד היום מתחיל ב- 1530.
בשנה זו מפקיד האפיפיור קלמנס השביעי (ג'וליו דה-מדיצ'י) את השלטון בפירנצה בידיו של אלסנדרו, בנו הממזר של לורנצו ה-2 (נכדו של לורנצו דה מדיצ'י המפורסם).
אלסנדרו זכה לכינוי "המורי" (Il Moro), רמיזות נכתבו כי היה בנה של שפחה כהת עור והיו אף שהפליגו וסיפרו כי אביו האמיתי אינו אלא האפיפיור קלמנס בכבודו ובעצמו.
כך או אחרת, בקיץ 1531 שב אלסנדרו מן הגלות ובסיוע חילותיו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה הוא מוכתר לדוכס פירנצה. בכך נגוזו התקוות להשבת הרפובליקה האוליגרכית לעיר.
שלטונו של אלסנדרו היה מושחת אכזרי ומשולל כל מוסר למורת רוחם של מתנגדיו הרבים מקרב האצולה והגולים הפוליטיים.
אלסנדרו אף מבצר את שלטונו בבניית מצודה (Fortezza da Basso) בין השנים 1534-1537.
תומכי הרפובליקה וביניהם גולים רבים מחוץ לפירנצה, חפצים בהדחת הדוכס המושחת ומארגנים ב- 1535 משלחת לקרל החמישי. בראש המשלחת עומד הקרדינל איפוליטו, בן דודו של אלסנדרו.
למרבה הצער, איפוליטו מת באופן מסתורי. השמועות מספרות כי הורעל ע"י משרתו בהוראת אלסנדרו.
ולא זו בלבד, לדאבונם הרב, קרל החמישי משיא את ביתו מרגריטה (הממזרה) לדוכס הגס וההולל.
כאן נכנס לתמונה דודנו של אלסנדרו, בחור צעיר משכיל בשם לורנצינו שמעוניין להשיב את הרפובליקה על כנה.
לורנצינו שיזכה לכינוי הגנאי לורנזאצ'יו (Lorenzaccio הנבזה) העמיד פנים כידידו הטוב של אלסנדרו.
הוא שימש לאלסנדרו יועץ ומודיע ודאג לו באורח קבע לאספקת נשים. היחסים בין השניים ידעו עליות ומורדות עד שהגיעו לנקודת רתיחה.
בשנת 1537 בעיצומן של חגיגות האפיפניה, מזמין לורנצ'ינו דה מדיצ'י את בן דודו הדוכס לערב מבטיח של מפגש מיני עם אחותו האלמנה.
אלסנדרו ממתין לבואה של הגברת הנאה ועיניו הכבדות נעצמות בעודו שרוע על המיטה.
לורנזאצ'יו אינו חושב פעמיים, מתנפל על אלסנדרו ושם קץ לחייו בדקירות סכין.
עם היוודע דבר הרצח, תומכי בית מדיצ'י חוששים מהתקוממות וקוברים בחשאי את גופת אלסנדרו.
למרבה ההפתעה, תושבי העיר מתקשים לקבל את הרצחו של שליטם. לורנזאצ'יו חושש לחייו ונמלט לוונציה.
חלום הרפובליקה נגוז ואת השלטון תופס קוזימו הראשון דה מדיצ'י, מי שיהפוך לדוכס הגדול של טוסקנה.
סיפורם של הדוכס ודודנו, יקרום במאה ה-19 עור וגידים ויהפוך למחזה בשם לורנזאצ'יו (Lorenzaccio), ע"י המשורר והמחזאי הצרפתי אלפרד דה מיסה (Alfred de Musset).
זווית אחרת לסיפור ניתן למצוא באחת מעבודותיו של מיכאלנג'לו בונארוטי.
בתקופה זאת, מבקש קרדינל בשם רידולפי מן האמן הגאון, באמצעות ידידו הסופר דונאטו ג'אנוטי (Donato Giannotti), ליצור עבורו פרוטומה של מרקוס יוניוס ברוטוס.
נקל להבין מדוע בחרו שני הרפובליקנים שהיו ידועים כמתנגדי בית מדיצ'י בפיסול דמותו של רוצח יוליוס קיסר.
האם הייתה זאת דרך אלגנטית להצדיק את הרצחו של האיש שדיכא את חירותה של פירנצה?
או שמא רמז לגורלם הצפוי של מי שמבקשים לפגוע ברפובליקה?
בספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" מספר היסטוריון האמנות ג'ורג'ו ואסארי על יצירת הפרוטומה.
ואסארי נמנע מכל התייחסות פוליטית ומתאר את היצירה:
"זה היה פסל שיש גדול בהרבה מגודלו הטבעי, הוא עצמו (מיכלאנג'לו) עשה רק את הראש במפסלות עדינות ביותר…. את דמותו של ברוטוס העתיק מיכלאנג'לו מדיוקן עתיק חרוט באודם שהיה ברשותו של האדון ג'וליאנו צ'זארינו". (מתוך חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר, מוסד ביאליק)
מיכלאנג'לו לא הספיק לסיים את העבודה, ונתן אותה לטיבריו קאלקני (Tiberio Calcagni) שסיים את שולי הטוגה וצווארו של ברוטוס.
בשנת 1590 נרכשה הפרוטומה על ידי הדוכס הגדול פרדיננד ה-1 עבור ווילה מדיצ'י פטראייה.
שנים רבות לאחר מכן הועברה לגלריית האופיצי וכיום היא מוצגת במוזיאון הלאומי הנפלא בָּרגֶ'לוֹ.
אהבתם? אשמח לשיתופים