רוטונדה די סן לורנצו: ביקור בכנסיית הקבר של מנטובה

עמירם צברי|29 ביולי 2018

בפינת פיאצה דלה ארבה (Piazza delle Erbe) של מנטובה מצוי אחד המבנים המרתקים של האדריכלות הרומנסקית לומברדית, הרוטונדה העתיקה של סן לורנצו.
על פי המסורת, הכנסייה נבנתה בשנת 1083, במצוות מטילדה מקנוסה במתכונת כנסיית הקבר בירושלים.
מטילדה הזכורה בעיקר מסיפור "ההליכה לקנוסה" (העימות שבין היינריך הרביעי לאפיפיור גרגוריוס השביעי),
ביקשה ככל הנראה ליצור משכן חליפי וראוי לשרידי דמו של ישוע שהגיעו למנטובה מאות שנים קודם לכן.
על פי האגדה, לונגינוס הליגיונר הרומי שהחדיר את הרומח לצידו של ישוע ובכך החיש את מותו, נטל עימו למנטובה את הספוג רווי החומץ ורגב האדמה שעליו ניגר דמו היקר של ישוע.
כיום אצורים השרידים הקדושים בלשכת כלי הקודש בקריפטה של בזיליקת סנט אנדריאה הסמוכה.

רוטונדה די סן לורנצו בצידה הימני של פיאצה דלה ארבה.
Creative Commons License By GIOFIGO, via Wikimedia Commons

לונגינוס הקדוש דוקר את ישוע ברומחו ושם קץ ליסוריו, פרה אנג'ליקו, 1440.
Creative Commons License, via Wikimedia Commons

המבנה בנוי בצורת מקדש עגול (מונופטרלי) המוקף בשורת עמודים אחת מכל צדדיו (פריפטרלי) ושקוע כמטר וחצי מתחת למפלס הרחוב הנוכחי.
הימצאותם של שני עמודים עתיקים ואבן בנייה שונה, מצביעים כי הכנסייה נבנתה על מבנה רומי קדום מן המאה ה-4 (עפ"י ההשערות מקדש לאלה ונוס).

רוטונדה די סן לורנצו, מתחת למפלס הרחוב.
Creative Commons License By BMK, via Wikimedia Commons

לכנסייה תכנית מרכזית עגולה עם אפסיס חצי-מעגלי, והיא טומנת בקרבה מאפיינים עתיקים כמו מטרונאום (Matronaeum), לוג'יה לנשים מאמינות, עם שברי פרסקאות מן המאות 11-12.
ציורי הקיר מהווים עדות נדירה לציור הרומנסקי-לומברדי, עם השפעה ביזנטית מובהקת.

רוטונדה די סן לורנצו: גלריית המטרונאום (Matronaeum).
צילום עמירם צברי©

רוטונדה די סן לורנצו, מבט לעבר הכיפה. צילום עמירם צברי©

במרוצת מאות שנים עבר המבנה תמורות רבות, ואמנים ידועים כמו ליאון בטיסטה אלברטי וג'וליו רומאנו הטביעו עליו את חותמם.
בשנת 1579 החליט הדוכס גוליילמו גונצאגה להפסיק עם הפולחן בכנסייה, בשל הרעש הבלתי נסבל שעלה מכיכר השוק, שהקשה להאזין לטכסי התפילה.
המבנה, שהוסרה קדושתו, שימש כמחסן ומאוחר יותר כחצר פרטית בלב הרובע הצפוף של יהודי הגטו.

רוטונדה די סן לורנצו בפינת שוק עשבי התבלין.
צילום עמירם צברי©

עם קריסתה של כיפת הרוטונדה, נטמנו קירותיה החיצוניים למשך שנים רבות מאחורי מבני מגורים, חנויות ומחסנים.
בשנת 1907 החליטה עיריית מנטובה להפקיע את כל השטח שמימין לפלאצו דלה ראג'יונה ומגדל השעון.
במהלך עבודות ההרס נחשפה הכנסייה כמעט ללא פגע והושבה לחיים בשלמותה.
מרגע זה נמשכו העבודות עד לשנת 1911 במטרה לבודד ולשחזר את הרוטונדה.
הכיפה נבנתה מחדש ועבודות השימור בוצעו, אך למרבה הצער הרוטונדה נזנחה שוב ועמדה בסכנת הריסה יותר מפעם אחת.
רק בשנת 1924 הוסר האיום סופית, כאשר חברי המסדר הדומיניקני ביקשו להכשיר את הרוטונדה כמקום מושבם.
באותן שנים היתה הכנסייה נטולת ריצוף ועירומה מריהוט, והכניסה היחידה התאפשרה רק דרך גרם מדרגות לולייני.

פיאצה דלה ארבה, טרם הסרת המבנים שהסתירו את הרוטונדה.
Creative Commons License, via Wikimedia Commons

בשנת 1926 שוחררה הרוטונדה כליל מן המבנים הסובבים וקיבלה את צביונה הנוכחי והמוכר.
כדי להשיבה למראה המקורי, שימשה כמודל הרוטונדה די סן תומה (Rotonda di San Tome) שבמחוז ברגאמו.
בשנת 2007 הכירה המדינה באופן רשמי ברוטונדה כמונומנט דומיניקני.

הרוטונדה די סן תומה, שימשה מודל במלאכת השחזור.
Creative Commons License, via Wikimedia Commons

אמנות וארכיטקטורה
הרוטונדה בנויה כולה מלבנים. השימוש בחומר זה העניק למבנה חוסן רב ואופייני לארכיטקטורה הרומנסקית לומברדית.
על שלושה קמרונות בגלריה התחתונה ובטבעת שבין הגלריה התחתונה לעליונה עקבות דהויות של ציורי קיר.
פרסקאות אלה הן ככל הנראה מעשה ידיו של אמן בן המאה ה -11 שהושפע מסגנון הציור הביזנטי.

צילום עמירם צברי©

מצידו הימני של האפסיס שרידי ציור קיר מראשית המאה ה-15, בהם מתואר המרטיר לורנצו (לאורנטיוס) הקדוש נשרף על גבי אסכלה (גריל).

לורנצו הקדוש, ציור קיר מן המאה ה-15. צילום עמירם צברי©

לורנצו הקדוש הוצא להורג ככל הנראה ברדיפות הקיסר ולריאנוס.
מקורות עתיקים מצביעים על לורנצו כאחד משבעת הדיאקונים (שמשים) ששירתו בכנסייה הקדומה וסייעו לאפיפיור סיקסטוס ה-2.
על פי פקודתו של ולריאנוס, נוצרים רבים הוצאו להורג בשנת 258, ביניהם אנשי כמורה, דיאקונים והאפיפיור סיקסטוס ה-2.
לורנצו על פי המסורת, נתפס ע"י פקידי הקיסר שהורו לו למסור לידיהם את אוצרות הכנסייה.
אלא שלורנצו חילק את נכסי הכנסייה וחפציה לעניים, החלכאים והנדכאים והצביע עליהם באומרו:
"הנה הם אוצרות הכנסיה". לורנצו נענש מיד במיתה ונשרף על גבי אסכלה.
יסוריו וסבלו של לורנצו פיארו יצירות אמנות רבות, בהן הוא מוצג כצעיר הלבוש גלימת דיאקונים (Dalmatic)
בעלת שרוולים רחבים וארוכים, עם אסכלה ולעיתים אמתחת שבקרבה אוצרות הכנסייה.

אפסיס חצי-מעגלי בקצה הרוטונדה. צילום עמירם צברי©

מימין לאפסיס מצוי תבליט טרקוטה שטוח שהוענק למסדר בשנת 1954.
מקורו של תבליט הפוליכרום אמנם מן המאה ה-15, אך ניכרת בו ההשפעה הגותית.
התבליט מתייחס למשימה הנבואית של מרים, כאשה המתוארת על ידי השליח יוחנן בספר ההתגלות:
"אות גדול נראה בשמים: אשה אשר השמש לבושה, הירח תחת רגליה, ועל ראשה עטרת של שנים עשר כוכבים".
עפ" הפרשנות הקתולית פסוק זה מרמז על האור האלוהי שהעניק ישוע לכנסייה.

פסלי גבס צבעוניים מן המאה ה-20 מתארים את הקדושים הדומיניקנים: דומיניקוס הקדוש וקתרינה מסיינה.

בשנת 2005 נתלה מעל המזבח פסל הצלוב של סטפאנו לוקאזו.
הפסל המודרני עשוי משיש ומוזאיקה ובו מתואר ישוע באופן שונה מן הרגיל.
ישוע אמנם צלוב אבל הוא חי ומשוחרר מכבלי המוות.
הוא שב לתחייה, עיניו פקוחות, שפתיו פעורות, ומשיבות לאב את רוח הקודש כמקור לישועת המאמינים.
רגלייו החופשיות אינן צלובות במסמרים, כאילו נכונות ללכת, שכן הוא המשיח הפועל בעולם עם כנסייתו.