רומא העתיקה: לקוס קורטיוס – השער לממלכת השאול

עמירם צברי|15 בינואר 2016

בין שרידיו של הפורום רומאנום (הפורום הרומי) במרכזה של רומא העתיקה מצויים חורבותיו של מונומנט מסתורי ומעניין – לקוס קורטיוס (Lacus Curtius).
את הלקוס קורטיוס הכירו תושבי הרפובליקה הרומית כאגם קטן, ככל הנראה שריד דל מאדמת הביצות שכיסתה בעבר את שטח הפורום. כדי ליבש את הביצות ולהטות את השפכים לעברו של נהר הטיבר, נבנתה ב-600 לפנה"ס ה"קלואקה מקסימה", מערכת הביוב הקדומה, במצוותו של לוקיוס טארקוויניוס פריסקוס, מלכהּ החמישי של רומא.
הפורום נסלל והפך עם הזמן לעורק החיים המרכזי של הרפובליקה הרומית, אך הבריכה הקטנה הסמוכה לבזיליקה יוליה נותרה בעינה שנים רבות לאחר מכן.
כיום, אגן בן 12 צלעות עם שברי אבנים הוא כל שנותר מאותו אגם ביצתי קדום, לקוס קורטיוס.

 

 
 
השערות רבות נפוצו בעת העתיקה סביב הלקוס קורטיוס, והאמונה כי תהום עמוקה פעורה תחתיו שימשה בסיס לאגדות רבות. המקורות לסיפורים אבדו עם הזמן, וכבר בשלהי הרפובליקה היו הפרטים מעורפלים למדי.
שלוש דמויות ושלושה סיפורים שונים מוזכרים כמקור לשמו של האגם, ובכולם מופנית האצבע לאחד מבתי האב העתיקים ברומא – הקורטיים (לטינית Curtii), משפחת אצולה ידועה וקטנה, שהוציאה מקרבה מספר נושאי משרות ברפובליקה הרומית.
 
ההיסטוריון הרומי הנודע טיטוס ליוויוס מספר כי המלחמה בין הרומים לסבינים פרצה בעקבות חטיפתן של הנשים הסאביניות על ידי הרומים. זמן קצר אחרי היווסדה של רומא רצו רומולוס ואנשיו להגדיל את אוכלוסיית העיר וביקשו לעשות זאת באמצעות נישואים לבנות השבט הסאביני. הם פנו לשכניהם, אך כל בקשותיהם להתחתן עם בנותיהם נענו בסירוב. הרומים הבינו כי ישיגו את מבוקשם בדרכי עורמה בלבד. הם הזמינו את הסבינים להשתתף בחגיגות לכבוד האל נפטון וניצלו את ההזדמנות לחטוף את נשותיהם.
 
 

 

התרמית עוררה את זעמם של הסבינים והם פתחו מיד בהתקפה על הרומים.
מטיוס קורטיוס, שהוביל את הכוח הסאביני, נאבק עם הוסטוס הוסטיליוס הלוחם הרומי המהולל והצליח להרוג אותו. תגובתו של רומולוס לא בוששה לבוא, ומייסדה האגדי של רומא ארגן את שורותיו ויצא עם טובי לוחמיו להשיב מלחמה שערה.
מסופר כי בעת מנוסתו מרומולוס וכוחותיו, פנה סוסו של קורטיוס לעבר הביצות והחל לשקוע בהן.
ככל הנראה, סבר רומולוס כי אפסה תקוותו של קורטיוס להינצל, ולכן סב על עקבותיו ופנה לעברם של הסבינים הנותרים. אלא שבמאמץ עילאי הצליח קורטיוס לחלץ את סוסו מן הביצה הטובענית, והטביע את חותמו באגם הנושא את שמו עד היום: הלקוס קורטיוס, האגם של קורטיוס.
על גורלו של מטיוס קורטיוס עם שוך הקרבות לא ידוע הרבה, אך הסבינים והרומים חדלו מן המאבק ואחרי שהגיעו לפשרה התמזגו לעם אחד.
 
העתק לתבליט האבן שנחשף בשנת 1553 ליד מקדש קסטור ופולוקס מתאר את מטיוס קורטיוס נחלץ מן הביצה.
התבליט המקורי מן המאה ה-2 לפנה"ס מצוי במוזאון הקפיטוליני של רומא.
 

 
 
תאוריה נוספת מעלה הכרונולוגיה של הסופר הרומי מרקוס טרנטיוס וארו, שקבע כי הבור נפער במאה ה- 5 לפנה"ס בעקבות מכת ברק שהיכתה בפורום. הבור נאטם וגודר ע"י הקונסול גאיוס קורטיוס פילון ומכאן קיבל את שמו.
 
הגרסה השלישית היא ללא ספק המרתקת והציורית מבינהן.
האגדה מספרת כי בשנת 362 לפנה"ס (גם היא לפי הכרונולוגיה של וארו) נפערה תהום גדולה על אדמת הפורום. לאחר שנועצו בכהנים ובחוזי הנבואות, הבינו הרומים כי יפייסו את חרון האלים ויצילו את עירם, רק אם ישליכו לתהום את הדבר היקר להם מכל. הלוחם האמיץ מרקוס קורטיוס, מאותו בית אב סביני ידוע, הבין כי הדבר היקר לרומים הם לוחמיה הצעירים. מבלי לחשוב פעמיים לבש קורטיוס את מדי הקרב, דירבן את סוסו ודהר עימו לתהום הפתוחה, כמעשה של הקרבה עצמית לטובת הכלל. במעשה זה, הצליח קורטיוס לפייס את האלים אשר סגרו אחריו את התהום, וכך ניצלה רומא.
שלא במקרה, ובניגוד לדעתם של החוקרים המודרנים, טיטוס ליוויוס שהדגיש בכתביו את מעלת ההקרבה האישית לטובת הכלל (Devotio) ואת הגבורה, ביכר גרסא זו על פני הגרסא ההגיונית יותר שבה שוקע מטיוס קורטיוס בביצה.
 
 

 

במקורות מופיעות התייחסויות נוספות בהן מוזכר הלקוס קורטיוס:
הלקוס קורטיוס היה המקום שבו ביצעו הקושרים לינץ' בקיסר גלבה בתחילת ינואר 69 לספירה, לאחר כהונה של שבעה חודשים בלבד.
ובנוסף , מציין ההיסטוריון הרומי סווטוניוס, כי במהלך שלטונו של אוגוסטוס, נקבעה מעל הלקוס קורטיוס באר בת 12 צלעות. סווטוניוס הדגיש את החיבה שרחשו הרומים לאוגוסטוס, וסיפר כי פעם בשנה ביום הולדתו של הקיסר הגיעו בני כל המעמדות ללא יוצא מן הכלל ללקוס קורטיוס ולשם השליכו מטבעות אותן הקדישו לבריאותו ורווחתו של המנהיג הנערץ.
 
 
אז אם תגיעו לפורום, הביטו בשרידי האבנים וזכרו את סיפור מותו של גלבה, את הכבוד אשר לו זכה אוגוסטוס, ואת גבורתו של מרקוס קורטיוס הדוהר על סוסו אל התהום.