מסלול טיול בפריז – בעקבות נהר הבייבר האבוד

עמירם צברי|23 באפריל 2016

עוד מקדמת דנא שימש נהר הסן עורק תחבורה ראשי למעבר סחורות ובני אדם וסיפק מים לצרכיה של האוכלוסיה שהתפתחה סביב פריז. אלא שהסן אינו מקור המים הטבעי היחיד שהרווה את צמאונם של תושביה הקדומים של העיר. מלבד נהר הסן, עד ראשית המאה העשרים היה קיים נהר נוסף – הבִּיֶיבְרְ (Bièvre).
מקורו של נהר הבִּיֶיבְרְ הוא כ-33 ק"מ דרומית לפריז בקומונה גיאנקור שבאיוולין (Yvelines), משם הוא זורם דרך אֶסון, רמות הסן, ועמק המארן ונשפך לנהר הסן בסמוך לתחנת הרכבת אוסטרליץ. הבִּיֶיבְרְ נכנס לפריז בפוטרן דה פופלייה (Poterne des Peupliers) אשר בפאתי פרק קלרמן ומשם הוא מפלס דרכו ברובעים ה -13 וה -5.
כיום, זורם הבִּיֶיבְרְ באפיקו המקורי רק מחוץ לפריז, בעוד שחלקו העירוני כוסה היטב ונותב למנהרות ותעלות ביוב מתחת לעיר.

 

 

בעבר היה הבייבר נהר תוסס שמשך אנשים להתיישב לאורכו. עדות לכך תמצאו בשמו הגאלי Bebros לו זכה בשל להקות הבונים שרבצו על גדותיו. הרומאים קראו לנהר Beveria והוא שימש אותם כאמצעי מכשול והגנה על האגף המזרחי של גבעת סנט ז'נבייב, אותה גבעה עליה ניצב כיום הפנתאון.
לא פעם גאה הנהר על גדותיו, כשהשטפון הקיצוני שהתרחש בשנת 1579 גרם לנזקים ברכוש ואבידות בנפש. בימי הביניים סיפק הבִּיֶיבְרְ מי שתייה ודגה למבצרים הסמוכים ונתיבו המקורי הוסט לטובת השקיית מנזר ששכן מחוץ לחומה של פיליפ-אוגוסט.

 

 

החל מן המאה ה -14 הפך הבייבר אבן שואבת לקצבים שנשלחו לעבוד על גדותיו, כדי להימנע מלטנף את מימיו של הסיין. לא עבר זמן רב ובעקבותם נהרו למקום בורסקאים, צובעים ומעבדי עורות למינהם. מדובר היה בעיקר באזור המצוי כיום ברובע ה -13 שהיה באותה העת מחוץ לחומה של פיליפ אוגוסט ופטר אותם מתשלום המס הפריזאי.
במאות השנים הבאות קיבל האזור תנופה. טחנות הקמח הרבות ינקו את מי הנהר וענפי מסחר נוספים התפתחו על גדותיו, כגון סנדלרים, אורגים, מבשלות שיכר ומפעלי יצור. המוכר שבהם היה בית האריגה של משפחת גובלן שהחל כאָטֶליֶיה (atelier) ליצור גוונים ונודע ברבות הימים כיצרן שטיחי הקיר והריהוט של בית המלוכה הצרפתי.

 

 

עד לאמצע המאה ה-19 נתיב המים הקטן כבר שימש משכנם של שלל מפעלים וטחנות מים שניצבו לאורך גדותיו. בסופו של דבר התפצל הנהר לשני אפיקים נפרדים:
אפיקו המקורי של הבִּיֶיבְרְ קיבל את השם "הזרוע המתה" Bras Mort, ואילו האפיק המלאכותי שנוצר כדי לספק מים לטחנות הקמח של פריז נקרא "הזרוע החיה" Bras VIF. עוצמת הזרימה של שתיהן הייתה דלה יחסית הואיל ושיפוע הנהר היה מתון למדי.
למרבה הצער, שנים של שימוש מוגזם וניצול לרעה מידי אותם מפעלים, הפכו את הבִּיֶיבְרְ ממקור מים חיים לביב שופכין מצחין ומפגע מזוהם שסיכן את בריאותם של תושבי פריז.
בשנת 1875 החליט הברון אוסמן ששינה את פניה של פריז, להעלים את הבִּיֶיבְרְ ולהגלותו לבטן האדמה. בשנת 1912 נקבר הנהר סופית תחת לוחות הבטון ומימיו הוטו למערכת הביוב של פריז.

 

 

כיום הבִּיֶיבְרְ אמנם נסתר מן העין, אך ניתן לצעוד בנתיבו האבוד בעקבות מדליונים המנציחים את המקום בו זרם בעבר. המדליונים שנראים לכאורה כמכסי ביוב מצביעים על שני אפיקי הנהר החי והמת הזורמים מתחת לאדמה.

 

 

ישנם מסלולים שונים המתחקים אחר עקבותיו של נהר הבִּיֶיבְרְ, אך לדעתי המסלול המעניין והמפורט הוא של walking-Paris.com אותו תוכלו להוריד כשתיכנסו לכאן.

 

מפת המסלול של walking-Paris.com

 

המסלול המוצע מתחיל בפארק קלרמן ומסתיים בנהר הסיין ועליו מספר נקודות בהן כדאי לעבור:
קחו מטרו מס 7 לתחנת Porte d'Italie הסמוכה לפארק קלרמן שבין הפריפריק (כביש הטבעת המקיף את פריז) לבולוואר קלרמן. האזור השתייך בעבר לעיריית ז'אנטיי Gentilly וסופח לפריז שהתרחבה במרוצת השנים.

 

 

כעת המשיכו צפונה על Rue de la Poterne des Peupliers לעבר ליבו של רובע "מולן דה פרה" כלומר "טחנת הרוח של שדה-השחת" בכיכר Abbé Georges Hénocque.
שמו של הרובע מרמז כמובן על אותן הטחנות שניצבו לאורך האפיק החי של הבִּיֶיבְרְ. המשיכו צפונה עד שתפגשו
ב Rue de Tolbiac ומשם שמאלה במורד הרחוב היכן שהבִּיֶיבְרְ עובר מתחת לבניינים.
בפינת Rue Bobillot שברובע בוט או קאי (La Butte aux Cailles) תפגשו בכנסיית סיינט אנה שנבנתה בסגנון הרומנו-ביזנטי בין 1894-1912 ע"י שני השוקולטיירים ז'יל ואונורין שנתנו את שמם לשני המגדלים כמו גם לחזית הכנסייה המכונה "חזית שוקולד".

 

 

משם תוכלו לעקוב אחר נתיבו החי של הנהר דרומה לעבר Place de Rungis ולאחר מכן לשוב צפונה
על Rue Boussingault ו- Vergniaud. לחילופין תוכלו לבחור באפיק המת לאורכו של רחוב Brillat-Savarin.
אם סיימתם להתלבט, פסעו צפונה על רחוב Vergniaud לעבר Butte aux Cailles. רובע הבוט או קאי העתיק והמרוצף שפרושו "גבעת השליווים" השתייך אף הוא לז'אנטיי Gentilly.
המשיכו צפונה וממש לפני המקום בו מצטלב Rue Vergniaud עם Rue Daviel תוכלו להבחין במקדשה של כת האנטוניזם Culte Antoiniste. הפולחן הנוצרי החדש שנוסד בבלגיה ב- 1910 על ידי אנטואן לואי-יוסף משלב בקרבו אלמנטים מן הנצרות הקתולית, גלגול נשמות וריפוי. האנטוניזם מאמין כי על האדם להגיע לתודעה ולהשתחרר מאשליית החומר המגיעה מן התבונה שהיא מקור הרע והסבל.

 

 

הצפינו עד שדרת אוגוסט בלאנקי ופנו מזרחה לעבר משרד העיתון לה מונד, על חזית הבניין ציור ענק מרשים של פלנטו, הקריקטוריסט המפורסם של העיתון.
המשיכו בכיוון זה עד רחוב קרוּ‏לבּ‏רבּ‏ Rue de Croulebarbe ופנו צפונה לעבר שכונת גוֹ‏בּ‏לַ‏ן שם תוכלו לנוח קמעא בפארק רנה-לה-גאל. בכניסה לפארק ישנו מדליון המציין היכן ניצבה בעבר טחנת הרוח של קרוּ‏לבּ‏רבּ‏.
התקדמו על רחוב קרוּ‏לבּ‏רבּ‏ ומשמאלכם תבחינו בבניין המובילייה נשיונל Mobilier National. כאן במפגש הרחובות שבין Rue de Croulebarbe ו- Rue Berbier du Mets מצויים הסממנים המובהקים לקיומו של הנהר. נסו לדמיין את הבִּיֶיבְרְ זורם בין בתיו הישנים של הרחוב ואת מעבדי העורות והבורסקאים שעשו שימוש במימיו.

 

 

אחד הדיירים היותר מפורסמים של הרחוב הוא יצרן שטיחי-הקיר גובלן. אריג הגובלן שנוצר בשנת 1667 קרוי על שמו של אומן האריגה בן המאה ה-16 ז'אן גובלן (Jean Gobelin), שצאצאיו המשיכו את מפעלו. תוכלו לבקר בגלריה של גובלן ולהתרשם מן האריגים ושטיחי הקיר הנפלאים בתצוגת הקבע.

 

 

חזרו לרחוב Rue Berbier du Mets שמאחורי בית האריגה ותבחינו בבניין מעניין ועליו ציור של ילדה ישובה בתוך מטריה ולצידה לטאה.
ציור הקיר הזה הוא אחד מיני רבים ברחבי האזור ביזמתה של קבוצת האמנים Lezarts de la Bievre. שמה של הקבוצה הוא למעשה משחק מילים שבין Les Arts – אמנויות ו Lezard -לטאה.
חברי הארגון מוחים כנגד הגבולות המוניציפליים, מבקשים לחשוף את הנהר החבוי, ומקיימים סדנאות הסברה בשכונות בהן עובר הבִּיֶיבְרְ.
לא מעטים מתושבי פריז, מתייחסים לנהר הבִּיֶיבְרְ האבוד כסמל התרסה נגד האורבניזם הדורסני ומבכים את אבדנו כקרבן התיעוש. המשורר ג'וריס-קרל הויסמנס הטיב לתאר את הבִּיֶיבְרְ "כעלמה כפרית צעירה ותמה שלא עמדה בפיתוי והגיעה לעיר הגדולה פריז שם נפלה קרבן".

 

 

מטרים ספורים לפני הבניין המצוייר, כדאי לכם להיכנס ימינה לסמטת Gustave Geoffroy ולהביט בטירתה של הגברת הלבנה Château de la Reine Blanche. האגדה מספרת כי בלאנש, בתו של המלך לואי התשיעי (סן לואי 1226 -1270) בנתה את הבניין העתיק וחיה בו.

 

 

עכשיו צעדו צפונה לשדרת Arago, משם מערבה ל Rue Pascal ואיתו שוב לכיוון צפון.
במפגש הרחובות Avenue des Gobelins עם Rue Mong ו – Rue du Fer A Moulin ניצבה בעבר טחנת הרוח – Saint Marcel.
המשיכו על Rue du Fer A Moulin לעבר צפון מזרח, כאן תתקשו כבר לעקוב אחרי מסלולו המדוייק של הבייבר הזורם מתחת למבנים המודרניים.
ניתן לסיים את המסלול בגאר אוסטרליץ, ולחזות במקום אליו נשפך הנהר בעבר או לבקר במתחם הגן הבוטני המרכזי של צרפת – הז'רדן דה פלאנט.

 

 

לא פעם עולה השאלה האם יזכה הנהר האבוד שוב לעדנה? והאם ישובו ימי תפארתו?
מראשית המאה ה-21 מוצעות תכניות אקולוגיות ורומנטיות ונעשים מאמצים שונים ומגוונים לחשוף את הבִּיֶיבְרְ בפריז ובאזורים נוספים בהם זורם הנהר.
בשנת 2003 נחשף מקטע של הבִּיֶיבְרְ שאורכו 200 מ' ב Parc des Prés de la Bièvre שב Fresnes. במקביל בוטלו למעלה מ 20 נתיבי שפכים ישירים לבייבר, כאשר התכנית היא להזרימו ישירות לנהר הסיין ובכך לחסוך בעלויות הטיפול בשפכים. מקטע נוסף של הבִּיֶיבְרְ בין Massy ל Verrières-le-Buisson נפתח מחדש ב -2006. אלא שראוי לזכור כי במקומות לא מעטים מלאכת החשיפה היא קשה עד בלתי אפשרית בעיקר מדובר על אותם אזורים אורבניים בהן נעלמים שרידי הבִּיֶיבְרְ עמוק מתחת לבניינים הצפופים. סבירות הגיונית יותר היא שהנהר יחשף לפרקים במקומות שיאפשרו זאת. לנו כמובן נותר רק להאזר בסבלנות.