מדרום לגשר הפונטה וקיו העתיק, במעלה הסמטאות הצרות של האולטרארנו ניצב השער הידוע, המכונה פורטה רומאנה (Porta Romana).
בימי קדם הייתה פירנצה מוקפת חומה גבוהה שנועדה להגן עליה מפני אויבים.
במאה ה-19 כאשר שימשה פירנצה לזמן קצר בירת ממלכת איטליה, נהרסו מרבית החומות כדי לפנות מקום לשדרות הרחבות. השער מן המאה ה-14 הוא אחד השרידים הבודדים שנותרו מן החומה העתיקה.
שער פורטה רומאנה (Porta Romana) עומד על תילו מאות שנים.
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
שער הפורטה רומאנה נבנה בין השנים 1328-1331 על פי תכניתו של האדריכל אנדריאה אורקניה
(Andrea Orcagna). משער זה נהגו לצאת לרומא הסוחרים ועולי הרגל, ומכאן מקור שמו 'השער הרומי'.
השער מורכב מכניסה ראשית רחבה ששימשה לכניסת כרכרות ופרשים, ובצידיה שערים קטנים למעבר הולכי רגל.
על השער עדיין ניצבות דלתות העץ המקוריות הכבדות המחופות בלוחות ברזל, ועל לוחית שיש מופיע שלט האצולה של משפחת מדיצ'י.
דלתות העץ הכבדות עדיין נשמרות בשער.
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
מפה מצויירת משנת 1584 של סטפנו בונסיניורי (Stefano Buonsignori) מצביעה על קיומו של בית שער חיצוני עם חצר קטנה, שניצב בעבר בחזית הפורטה רומאנה.
הכניסה למתחם נעשתה תחת עינם הפקוחה של חיילי המשמר שחלשו מן החומה.
פורטה רומאנה, מתוך ציור של סטפנו בונסיניורי, 1584
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
מעברה השני של הקשת פרסקו דהוי מהמאה ה-14 המתאר את הבתולה על כס עם ישוע התינוק, מוקפת קדושים.
בחלקו הפנימי של השער שתי לוחיות שיש:
האחת מנציחה את הגעת האפיפיר ליאו ה-10 לבית מדיצ'י לפירנצה בשנת 1515;
והשניה את בואו של קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה בשנת 1535.
הפרסקו המקורי מן המאה ה -14 בחלקו הפנימי של השער
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
הפורטה רומאנה שוכן באחד הצמתים העמוסים ביותר בפירנצה ומהווה נקודת מפגש לשש שדרות מרכזיות.
הויה רומאנה (Via Romana) מתחילה בנקודה זו ומובילה למרכזה ההיסטורי של פירנצה.
עד לשלהי המאה ה-19 התקיים ליד השער הפיירה די קונטראטי (Fiera dei Contratti) יריד החוזים.
שוק נישואין שחל זמן קצר לפני הפסחא, אליו הגיעו חקלאים מן העיירות והכפרים הסמוכים בלווית בניהם ובנותיהם.
כדי להבטיח חוזה נישואין גבוה, נאלצו הכלות לעתיד לפזז בחינניות במורד הויה דל פוג'ו אימפריאלה.
השער המרשים זכור לצופי 'התופת', סרט הקולנוע המבוסס על ספרו של דן בראון.
לכאן הגיע חוקר הסמלים רוברט לנגדון (טום הנקס) עם בת לוויתו סיינה ברוקס (פליסיטי ג'ונס) לאחר שנמלטו מבית החולים. כשגילו השניים כי כוחות משטרה חוסמים את השער, בחרו בנתיב הסמוך העובר לאורכו של גן בובולי הנפלא.
אולם, בטרם החלו גיבוריו את מסע ההרפתקאות בין שבילי הגן, הסופר דן בראון מציין כי ליד פורטה רומאנה ניצב פסל אישה, וכך הוא מתאר:
"אי תנועה המכוסה דשא שבמרכזו ניצב פסל של אישה העוזבת את העיר, ועל ראשה צרור ענקי."
נראה כי מישהו לא עשה כאן את שיעורי הבית עד הסוף….אכן, מדובר בפסל אישה, אלא ש"הצרור" על ראשה אינו אלא…. גוף אישה נוספת.
שתי דמויות נשיות בכיוונים מנוגדים.
Creative Commons License By Graeme Churchard
פסל השיש המודרני יוצא הדופן, הוא של האמן האיטלקי מיכלאנג'לו פיסטולטו (Michelangelo Pistoletto)
ונקרא דייטרו-פרונט (Dietro-Front) בתרגום חופשי "קדימה-אחורה".
הוא מורכב כאמור משתי דמויות נשיות, האישה האחת צועדת קדימה לכיוון רומא ועל ראשה אישה נוספת המביטה לאחור לעבר פירנצה.
הפסל הוצג לראשונה בשנת 1984 בתערוכת האמן שנערכה בפורטה די בלוודרה.
מאוחר יותר הועתק הפסל למיקומו הנוכחי בפיאצלה די פורטה רומאנה.
מכל מקום, תושבי פירנצה, שהיו מורגלים למיכלאנג'לו אחר (בואונרוטי) וליצירותיו השונות במקצת לא העריכו במיוחד את עבודתו של פיסטולטו. הפסל מעורר המחלוקת זכה לשלל כינויים כמו "כאב הראש" או "חסר איזון".
למעשה גם היום תמצאו אנשים שעדיין מתייחסים לפסל בנימה שלילית.
בשנת 1984, העניין הגיע אפילו לכדי מחאה ציבורית. הפגנות נערכו ומאות חתימות נאספו בדרישה כי הפסל יועתק לאזור הפרברים של פירנצה. לאחר דיון קצר במועצת העירייה נתקבלה ההחלטה כי הפסל ישאר במקומו.
הפסל מעורר המחלוקת, דייטרו-פרונט של מיכלאנג'לו פיסטולטו.
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
מאחר שמשמעותה הסמלית של היצירה לא הובנה כראוי, פיסטולטו נאלץ להסבירה במהלך ראיון.
פיסטולטו סיפר כי הפסל מייצג מבט דואלי: קדימה אל העתיד ואחורה אל העבר.
פיסטולטו הדגיש את שביעות רצונו ממיקומה של היצירה ליד שער הכניסה העתיק של פירנצה.
הדמות הדואלית מביטה לעבר המודרנה, ובו בזמן נזכרת בימי הרנסאנס הקדומים של פירנצה אז נולדו רעיונות חדשים של אמנות, אדריכלות כלכלה ומדע.
למעשה העולם המודרני בו האדם ניצב במרכז מתחיל מנקודה זו, בפירנצה.
בשנות התשעים המוקדמות נפגע הדייטרו-פרונט ממכונית ששעטה במהירות במורד השדרה, ולמרבה הצער איבדה שליטה.
הנזק תוקן בשנת 1996, בנוסף לנקיונו היסודי של הפסל מערפיח ופגעי מזג האוויר.
שיקום נוסף ויסודי שנערך בעשור הקודם מומן על ידי פיסטולטו עצמו.
דייטרו-פרונט, קדימה ואחורה בזמן.
Creative Commons License By Sailko, via Wikimedia Commons
פיסטולטו אגב נקשר ליצירת אמנות נוספת שהעסיקה את דן בראון: פירמידת הלובר בפריז.
בשנת 2013 עלה האמן האיטלקי לכותרות כשעיטר את חזית הפירמידה בסמל מעניין של שלושה עיגולים.
הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה קושט המונומנט המפורסם.
במיצב ביקש האמן הקונספטואלי להעלות לתודעה הציבורית את תרבות הצריכה המוגזמת והקפיטליזם החמדני.
את היצירה הניח בהתרסה בכיוון מערב לעבר הדפנס (La Defense) רובע העסקים של פריז.
מיכלאנג'לו פיסטולטו, סמל האינסוף בחזית מוזיאון הלובר.
Creative Commons License By Jean-Pierre Dalbéra
פיסטולטו נחשב לאחד האמנים המובילים בתנועת הארטה פוברה (Arte Povera אמנות ענייה), קבוצת אמנים העושה שימוש בחומרים יומיומיים דלים כדי למחות נגד תרבות הצריכה.
בשנת 2003 הקים קבוצה חדשה החותרת לאמנות חברתית ואחראית תחת השם 'גן העדן השלישי'.
בבסיס רעיונו ביקש פיסטולטו להתגבר על הקונפליקט הקיים בעולמנו בין שני הקטבים: הסדר הטבעי על פני האדמה והעולם המלאכותי יציר כפיו של האדם.
העולם המלאכותי המתפתח במהירות הוא לדידו כלי משחית הפוגע בכדור הארץ ובסדר הטבעי. רק תרבות חדשה שתשכיל לשלב בין שני העולמות תבטיח את עתידו של המין האנושי.
את רעיונו ביטא פיסטולטו בסמל 'האין סוף' המתמטי עם לולאה חדשה בת שלושה עיגולים.
שני העיגולים מימין ומשמאל מסמלים את הקטבים: הטבעי והמלאכותי; והעיגול שבמרכז מסמל את הולדת האנושות החדשה – "גן העדן השלישי".
'גן העדן השלישי', מיכלאנג'לו פיסטולטו.
Creative Commons License By Yann Caradec
בסרטון הבא תוכלו לצפות בשער פורטה רומנה ובפסלו של פיסטולטו 'דייטרו-פרונט'