פירנצה: על שור האבן של הקתדרלה ועוד בעלי קרניים

עמירם צברי|11 בפברואר 2016

קתדרלת סנטה מריה דל פיורה או הדואומו, היא לב ליבה של העיר פירנצה וכיפת הרנסאנס כתומת הרעפים של ברונלסקי היא סמלה המפורסם. "מרים הקדושה של הפרח" מהווה כידוע מוקד משיכה להמוני תיירים הפוקדים את העיר ומתרשמים מגודלה פארה ועצמתה של אחת הקתדרלה הגדולות של אירופה.

 

 

אין בכוונתי לתאר שוב את החזית הגאומטרית המעוטרת בשיש לבן, אדום וירוק, אף לא לספר על בית הטבילה או מגדל הפעמון שמראיהם עוצרי נשימה. ברצוני להתמקד בפריט מעניין ונסתר מן העין, אותו מרבית המבקרים נוטים להחמיץ.

בצידה הצפוני של הקתדרלה, בין הרחובות Via Ricasoli ל – Via dei Servi, בנקודה בה מתחיל בית הרוחב (הטרנספט), ניצב ראש שור מסקרן עשוי מאבן. לא ברור למה בדיוק שימש ראשו של השור ומי פיסל אותו.

 

 

כדי להבחין בבהמה בעלת הקרניים, הגיעו סמוך לשער השקד, ה-Porta della Mandorla, המובילה לכיפת הדואומו והטו את ראשכם לעבר הפינה הגבוהה הסמוכה משמאל לשער.
אגב, הפורטה דלה מנדורלה קרויה בשם זה, בשל הפיסול על הגמלון של ההילה דמויית השקד, המקיפה את הבתולה בזמן עלייתה השמיימה.

 

 

 

לכאורה, מעלה פסל השור המוזר סימני שאלה, אלא ששתי גרסאות מנסות לשפוך אור על הסוגיה:
הגרסא הראשונה והקונבציונלית מספרת כי בסך הכל מדובר על מחווה לבהמה שתרמה רבות לבניית הקתדרלה, כשעל גבה הונחו המשאות הכבדים ביותר. אלא שבמקביל התפתחה לה גרסא נוספת צהובה ומרתקת יותר.
האגדה מספרת כי בעת בנייתה של הקתדרלה החדשה, בשלהי המאה ה-13, נגר אחד, מבעלי המלאכה שעבדו באתר ניהל רומן עם אשתו של אופה מקומי שמכר את מרכולתו במאפייה הסמוכה. פרשיית האהבים החשאית נמשכה פרק זמן קצר, עד שהאופה גילה את הבגידה והגיש תלונה בבית הדין הכנסייתי. שלא במפתיע, גינתה הכנסייה את האשה הסוררת והמאהב ואילצה את שני הנאשמים לסיים את הקשר האסור. הנגר המאוהב ושבור הלב החליט לנקום באופן ייחודי ובהתרסה סמלית הניח את ראש השור עם שתי קרניו המוטות לעבר המאפייה. תזכורת יומית לנחתום המקורנן למי נתונה באמת אהבת הרעייה.

 

 
למען הסר ספק, הבטוי האיטלקי קורנוטו (בעל קרניים Cornuto), הוא העלבון הקשה ביותר (ואולי האחרון) שתרצו לומר לגבר איטלקי. עלבון שאליו מתלווה יד קמוצה לעבר המצח כשרק הזרת והאצבע מונפות למעלה בצורת קרניים. (תנועה המוכרת בהקשר אחר לחובבי המטאל).
שיוך הקרניים לבן הזוג הנבגד, נפוץ בארצות לטיניות רבות ובאגן הים התיכון ולא פסח גם על ארצנו הקטנה. למקורו של הבטוי עשרות הסברים, כאן אזכיר אחדים מהם:
הראשון מסביר כי בעל הקרניים עצמו אינו מבחין בהם, בדומה לאותו בעל נבגד שאינו מודע כלל למה שסביבתו הקרובה כבר מזמן יודעת. הסבר נוסף מדמה את הנבגד לצבי שעם תבוסתו לזכר הדומיננטי בעדר מפסיד גם את זוגתו הצבייה. וגרסא אחרת מחזירה אותנו עד לתקופת האמפריה הרומית, ומציינת כי עם שובם לרומא קיבלו גיבורי הלגיון הרומי תשורות בדמותם של קרני חיות. אלא שבניגוד מוחלט לנצחונם בקרב, הופתעו הגיבורים לגלות כי נחלו תבוסה על מגרשם הפרטי, ובזמן העדרם נשותיהם חלקו את יצועם עם אחרים. מכאן התפתח המושג "מקורנן" כאלגוריה לגבר נבגד.

 

 
 
ובנימה מבודחת יותר, כדאי לזכור שגם מלימון מר ניתן להפיק לימונדה, ותמיד יהיה מי שידע להפוך סיטואציה מביכה לפסטיבל משעשע.
כ-45 ק"מ מזרחית לרומא קיימת עיירה קטנה העונה לשם רוקה קנטרנו Rocca Canterano. העיירה מזכירה יותר שכונה המאוכלסת בלא יותר מחמש מאות תושבים.
ועם זאת מידי שנה, בשבת השנייה של נובמבר, פוקדים את המקום המוני מבקרים לפסטיבל ביזארי – פסטיבל המקורננים או אם תרצו חגם של הנבגדים – ה Festa del Cornuto.
לארוע המטורף מוזמן להגיע כל נבגד ביש מזל, לחבוש על ראשו קסדה נושאת קרניים ולמצוא נחמה בתהלוכה סאטירית ומבדחת, בה נוטלים חלק שחקנים וזמרים המדקלמים ושרים בענייני בגידות.
ישנם הבוכים בפסטיבל על מר גורלם, ואחרים המשליכים לאש ומנפצים חפצים שקיבלו מבן הזוג המושמץ. אבל המטרה העיקרית היא לצאת בריקודים, להפוך את העניין למבדח ולהמשיך הלאה, ולא לשכוח על הדרך להנות ממשקה טוב ולהתענג ממגוון המטעמים בפסטיבל.

 

 
 
תוכלו להתרשם מן הפסטיבל המוזר בסרטון הבא: